|
חכמי התלמוד דרשו מפסוקי התנ"ך את רבבות המצוות וההלכות שהם המיטו על עם ישראל ושומרי האמונים למדו לקדש את ההוראות הרבניות ולא לסטות מהן ימינה או שמלאה. מוזר, אם כן, לגלות שדווקא דמויות המופת התנכיות, והאל בראשן, לא תמיד הקפידו על קלות כחמורות ובמקרים לא מעטים הם פעלו בסתירה מוחלטת לתכתיבי המקרא. |
עיניים שעדיין לא סֻמאו על ידי מסכי העשן שהרבנים אוהבים לפזר סביב כל סיפור מביך אינן יכולות שלא להבחין בחולשותיהם ומגרעותיהם של רבים מגיבורי התנ"ך. לחכמי ישראל, לעומת זאת, היה חשוב לרומם את הדמויות הללו לדרגה של רבנים מופתיים ולכן הם התאמצו להכשירם ולתרץ את כל עוולותיהם. ילדי ישראל מתחנכים לאורם של משה, דוד ושלמה ולכן חשוב שנכיר גם את מגרעותיהם של האישים הללו ונראה כיצד חכמי ישראל ניסו למרקם, לייפותם ולהפכם לאידיאלים רבניים. |
האם אנשים שכותבים בהשראתו של האל יכולים לשתול בשני סיפורים זהים ערכים מספריים שונים לחלוטין? מסתבר שכן. האם פרשני המקרא יכולים לתרץ את הפערים הניכרים שבין המספרים הסותרים? כמובן שכן! אין מחסום שיכול למנוע מהפרשן למצא את ההסבר שיניח את דעתם של שומרי האמונים, במיוחד אם בינו לבין התירוץ הגואל ניצבים רק תכתיבי ההיגיון. |
קשה מאד לתאם את כל הקטעים השונים כשמספרים סיפור בהמשכים, במיוחד אם הסיפור מתייחס למשפחה אחת שפעלה במשך מספר דורות וקורותיה תוארו בשנים, שלושה, ואולי אפילו יותר, ספרים תנכיים שונים. הקטעים הבלתי מתואמים הציפו לא מעט סתירות וכפו על הפרשנים להיכנס להתפתלויות מהן הם לא תמיד יצאו כשידם על העליונה. |
|
'כל הזכויות במאמרים שמורות לעדי אביר'
© 2005 - 2023 1VSDAT.