אנחנו אוהבים לתאר את עצמנו כראשוני המונותיאיסטים אבל עיון קצת יותר מעמיק ילמדנו שלא תמיד היה האל היהודי, בגלגוליו השונים, הסמכות הבלעדית ששלטה ברמה ובמקביל אליו ניתן היה למצוא גם דמויות אלוהיות נוספות שפעלו בסמכותו, יצאו במרי גלוי נגדו או סתם התעלמו ממנו. בדרכם לאמונה באל אחד חסר גוף וצורה, אבותינו הפוליתאיסטים הפכו להנותאיסטים, היינו, אנשים שסוגדים לאל אחד מבלי לשלול את קיומם של אלים אחרים. עורכי התנ"ך שפעלו לאחר שיבת ציון, כשדתם של בני ישראל כבר הועשרה באמונות זורואסטריות, ניסו להעלים את ההתייחסויות הפוליתאיסטיות וההנותאיסטיות שהציפו את ספריהם העתיקים אבל למרות מאמציהם ספרי התנ"ך עדיין מכילים פסוקים רבים שמלמדים שהסגידה של בני ישראל ליהוה אלוהיהם לא מנעה מהם להאמין בקיומם של אלים נוספים ששלטו בתחומם של הממלכות השכנות. |
'כל הזכויות במאמרים שמורות לעדי אביר'
© 2005 - 2023 1VSDAT.