ההתכתבות עם א., על אף אורכה הלא שגרתי, היא לדעתי מאלפת כיוון שאדון א. מייצג באמונה את העמדות של המגזר שלו ודברים דומים נשמע מכל חרדי שיבחר להתעמת עם השאלות שעלו במהלך הדיון. בעזרתו של א., הצוק איתן שלעולם לא יזוז ממקומו, הקורא יכול להבין בבירור את שני הצדדים לעימות הנצחי שבין האמונה להיגיון ולהחליט לאיזה עולם הוא רוצה להשתייך. אף שאני בטוח שחרדים מסוגו של א. לעולם לא ייתנו להיגיון לחדור מבעד לחסמים שהם מציבים בדרכו אני משוכנע שכל טיפה של תובנה מודרנית ממוססת איזה שהוא נדבך בחומות הבצורות ופותחת עוד צוהר לנאורות ולקדמה ולכן, אף שכרגע אני רק נובח על הרוח, בטווח הארוך דברי עוד יעלו ניצוצות של ספק ועמלי עוד יישא פרי.