במסורת התנ"כית הרקיע נברא מחומר קשיח וניתן לדמיינו כמכסה של סיר או כאוהל הנוטה על פני הארץ. במראהו הרקיע דמה לאבן ספיר או משטח קרח והוא נשען על ההרים גבוהים שהזדקרו בקצות הארץ. הרקיע הקשיח היה קרוב מאד לארץ וגרמי השמיים, שבהכרח היו חייבים להיות גופים קטנים למדי, הילכו על פניו במסילות שנחרצו במיוחד עבורם. בתוך הרקיע הקשיח נפערו פתחים, הנקראים בשם 'ארובות השמיים', דרכם המים העליונים יכלו לרדת לעולם התת-רקיעי.