הרבנים האמינו שבורא העולם הכיר את עולמו טוב יותר מכל בן תמותה, ולו גם המשכיל ביותר, ולכן הם הניחו שכל התיאורים המקראיים הם אמתיים ומדוייקים. עם זאת, לקראת סוף המאה השנייה לספירת העמים אפילו חכמי ישראל התחילו להבין שהמדע האריסטוטלי מתאר את המציאות הריאלית בצורה הרבה יותר אמינה ומתקבלת על הדעת ובעקבות כך הם החלו להתעלם מהדעות הפשטניות של קודמיהם ולדרוש מפסוקי התנ"ך את התובנות החדשות של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. |
ראית העולם המיתולוגית של התנ"ך והקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הרבנים פשטו זה מכבר את הרגל והמדע המודרני מספק אינספור ממצאים שמוכיחים שהארץ אינה ניצבת במרכזו של עולם חדש, קטן ומוגבל ושגרמי שמים, למעט הירח, אינם נוהגים להקיפה אחת לעשרים וארבע שעות. במהלך מאות השנים האחרונות הרבנים אמנם למדו כיצד ניתן לתרץ, לערפל ולטאטא אל מתחת לשטיח כל את האמירות המדעיות המביכות של קודמיהם אבל למרות המאמצים הרבים שהם השקיעו בהסתרתה וסירוסה של האמת הם אינם יכולים להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר התנ"ך טעה, חכמי התלמוד טעו, הרמב"ם טעה ואפילו הרבי מליובאוויטש טעה. כל מי שטועה, ולו אפילו בפרט אחד, אינו יכול להתיימר לייצג את האמת המוחלטת וחובתנו להתעלם מכל דבריו גם אם הוא חכם, גאון גדול, מרן, אדמו"ר או אפילו האלוהים בכבודו ובעצמו.
|