מנותקים מהמודרנה, מבוצרים מאחורי חומות האמונה ומחוסנים מכל סכנות ההגיון, התנאים המשיכו לפצח את הרמזים שהאל שתל בתורתו הקדושה ובעזרתם הם שבו וגילו את כל עקרונותיה של הקוסמולוגיה המיתולוגית של התנ"ך – הארץ השטוחה, הרקיע הקשיח, השמש הקטנה שמהלכת ברקיע השמיים, השאול שנמצא בתוך מי התהומות, גן העדן שנמצא על ידו וחלונות השמים שמאפשרים לשמש לצאת עם ערב אל מחוץ לכיפת הרקיע ולשוב לעת בוקר לצידה הפנימי. חכמי ארץ ישראל שפעלו בדור האחרון של התנאים ובתקופת האמוראים כבר נחשפו לקדמה ההלניסטית והחלו לאמץ את שיטתם הקוסמולוגית של הפילוסופים היווניים אבל עד לנפילת החומות שמנעו את חדירת ההלניזם, רבני ישראל היו בטוחים שהתהומות רבצו מתחת לארץ השטוחה והרקיעים כיסו אותה מעל. תמונת העולם הזאת המשיכה להלך בבבל עד לתקופת הגאונים. |
הרבנים האמינו שבורא העולם הכיר את עולמו טוב יותר מכל בן תמותה, ולו גם המשכיל ביותר, ולכן הם הניחו שכל התיאורים המקראיים הם אמתיים ומדוייקים. עם זאת, לקראת סוף המאה השנייה לספירת העמים אפילו חכמי ישראל התחילו להבין שהמדע האריסטוטלי מתאר את המציאות הריאלית בצורה הרבה יותר אמינה ומתקבלת על הדעת ובעקבות כך הם החלו להתעלם מהדעות הפשטניות של קודמיהם ולדרוש מפסוקי התנ"ך את התובנות החדשות של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. |
ראית העולם המיתולוגית של התנ"ך והקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הרבנים פשטו זה מכבר את הרגל והמדע המודרני מספק אינספור ממצאים שמוכיחים שהארץ אינה ניצבת במרכזו של עולם חדש, קטן ומוגבל ושגרמי שמים, למעט הירח, אינם נוהגים להקיפה אחת לעשרים וארבע שעות. במהלך מאות השנים האחרונות הרבנים אמנם למדו כיצד ניתן לתרץ, לערפל ולטאטא אל מתחת לשטיח כל את האמירות המדעיות המביכות של קודמיהם אבל למרות המאמצים הרבים שהם השקיעו בהסתרתה וסירוסה של האמת הם אינם יכולים להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר התנ"ך טעה, חכמי התלמוד טעו, הרמב"ם טעה ואפילו הרבי מליובאוויטש טעה. כל מי שטועה, ולו אפילו בפרט אחד, אינו יכול להתיימר לייצג את האמת המוחלטת וחובתנו להתעלם מכל דבריו גם אם הוא חכם, גאון גדול, מרן, אדמו"ר או אפילו האלוהים בכבודו ובעצמו.
|
כשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עובייה של ארץ מהלך חמישים שנה ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. כיצד אנו לומדים זאת? כתוב 'הַיּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ'[א] וכתוב 'וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ'[ב] וכתוב 'בְּחוּקוֹ חוּג עַל פְּנֵי תְהוֹם'[ג] ואנו לומדים גזירה שווה מהמילה 'חוג'. לכן, כשם שעוביו של הרקיע הוא מהלך חמשים שנה כך גם עובייה של ארץ הוא מהלך חמישים שנה ועוביו של התהום הוא מהלך חמשים שנה.[1]
|