החכמים לא היססו לעגן את מוסרי ההשכל שלהם בדרש חסר שחר שהתעלל ועיוות פסוקים תמימים ושוחרי טוב. המדרשים ההזויים לימדו את החכמים תובנות שאפילו הם עצמם התקשו לעכל ואם ידי חז"ל לא היו כבולות על ידי הפסוקים עצמם יש להניח שהם היו פוסלים על הסף את כל האמיתות המדהימות שהמקראות כפו עליהם. בין השאר, הפסוקים אילצו את הרבנים להאמין שמשה תפס את הקדוש ברוך הוא בבגדו בדרך שאדם תופס את חברו, שהקדוש ברוך הוא עמד לידו, שהוא הניף מניפה על יעקב לסוכך עליו או שהוא התעטף כשליח ציבור והראה למשה את סדר התפילה.