הקורס "מחשבת ישראל" ניתן על ידי פרופסור משה הלברטל במסגרת האוניברסיטה הפתוחה.
"מחשבת ישראל" היא דין וחשבון כמו גם סיכום ביניים והתבוננות פנימית שעורכים יהודים בנוגע לתפיסת העולם שלהם. בהתבוננות זו רכיבים שונים, בהם תפיסת האל, תפיסת האדם, משמעות הפרקטיקה היהודית (ההלכה), תפיסת ההיסטוריה ועוד. בחינה מסוג זה מתעוררת בדרך כלל מתוך משבר היסטורי, או מתוך מפגש עם תרבויות אחרות. קורס זה דן באמונות המקרא, מחשבת חז"ל, פילוסופיה יהודית בימי הביניים, הקבלה, שבתאות ופרנקיזם, הגות יהודית מודרנית והמצב הפוסט-מודרני. |
י"ג עיקרי הדת נתחברו על ידי הרמב"ם ומופיעים בהקדמתו למסכת סנהדרין. י"ג עיקרים אלו כוללים את כל התורה כולה, ועל פי האמונה היהודית האורתודוקסית המקובלת, מי שלא מאמין אפילו באחד מהם הוא אפיקורוס וכופר. אבל אם "נרים את מכסה המנוע" ונבדוק אותם אחד אחד, נגלה מבוכות רבות.
|
לעיתים קשה לדעת אם המחזיר בתשובה, הרב זמיר כהן, מציג בכוונה תמונה מסולפת או שבורותו מסתירה מפניו את העובדה ש'אחד מגדולי חכמי ישראל, רבנו סעדיה גאון' פשוט הסתמך על התורה האריסטוטלית אותה המדע המודרני השליך לפח האשפה של ההיסטוריה כבר לפני מאות שנים.
|
המשיחיסטים של חב"ד יודעים בוודאות שהרבי מליובאוויטש עודנו בין החיים כי הרבי היה משיח אמת ומשיחי אמת אינם מתים לפני שהם ממלאים את שליחותם. המשיחיסטים בטוחים שהרבי היה משיח אמת כיוון שנביא אמת בשם רבי מנחם מנדל שניאורסון קבע שהרבי מליובאוויטש הוא הגואל לו אנו מייחלים כבר כמעט 2,000 שנה. המשיחיסטים, וכנראה גם כל שאר חסידי חב"ד, יודעים שמנחם מנדל שניאורסון הוא נביא אמת כיוון שהרמב"ם הגדיר את הדרישות בהן נביא אמת חייב לעמוד ומסתבר שרבי מנחם מנדל עומד בכולן. המסקנה היחידה שניתן לגזור מכך היא שרבי מנחם מנדל הופעם על ידי הגבורה וכל דבריו הם בהכרח אמת לאמיתה. הבעייה בכל התיאור היפה הזה היא שנביא בשם מנחם מנדל שניאורסון מעולם לא צלח את מבחני הרמב"ם וממילא לא הייתה לו שום סמכות להצביע על הרבי מליובאוויטש כעל המשיח. כיוון שאף נביא אמת לא הצביע על הרבי כמשיח הוא מן הסתם לא היה משיח ואין לו שום סיבה טובה להישאר בחיים גם לאחר מותו. המסקנה המתבקשת היא שהרבי החזיר את נשמתו לבוראו כבר לפני עשרים ושתים שנה ואין שום סיכוי שהוא ישוב להטריד את מנוחתנו בהזיות שוא נוספות. |
ראית העולם המיתולוגית של התנ"ך והקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הרבנים פשטו זה מכבר את הרגל והמדע המודרני מספק אינספור ממצאים שמוכיחים שהארץ אינה ניצבת במרכזו של עולם חדש, קטן ומוגבל ושגרמי שמים, למעט הירח, אינם נוהגים להקיפה אחת לעשרים וארבע שעות. במהלך מאות השנים האחרונות הרבנים אמנם למדו כיצד ניתן לתרץ, לערפל ולטאטא אל מתחת לשטיח כל את האמירות המדעיות המביכות של קודמיהם אבל למרות המאמצים הרבים שהם השקיעו בהסתרתה וסירוסה של האמת הם אינם יכולים להתעלם מהעובדה שבסופו של דבר התנ"ך טעה, חכמי התלמוד טעו, הרמב"ם טעה ואפילו הרבי מליובאוויטש טעה. כל מי שטועה, ולו אפילו בפרט אחד, אינו יכול להתיימר לייצג את האמת המוחלטת וחובתנו להתעלם מכל דבריו גם אם הוא חכם, גאון גדול, מרן, אדמו"ר או אפילו האלוהים בכבודו ובעצמו.
|
רבני עידן התלמוד עמדו בפני דילמה לא פשוטה: האם להמשיך לדבוק בראיה הקוסמולוגית שבורא העולם שיקע בפסוקי תורתו הקדושה או לאמץ את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. בימי הרמב"ם, במאה השתיים עשרה לספירת העמים, הסוגיה כבר הוכרעה לטובת הפילוסופיה היוונית אבל בעידן התלמוד שתי הגישות עדיין התמודדו זו עם זו ובהדרגה יותר ויותר רבנים הגיעו למסקנה שלא כל דברי הפילוסופים הם רק שטות והבל. |
|
|
|