עד לימיו של האדמו"ר השביעי, הרב מנחם מנדל שניאורסון, הידוע גם כרבי מליובאוויטש, או בפשטות 'הרבי', חב"ד נוהלה ככת חסידית טיפוסית בה האדמו"ר מתעשר על חשבונם של חסידיו. הרבי מליובאוויטש זיהה את הנוסטלגיה שהתפתחה בקרב יהדות הפרוורים העשירה שרצתה להיזכר במסורות, ריחות וטעמים של מזרח אירופה ועבורם הוא פיתח מוצר בשם 'יידישקייט'. את המוצר הזה הוא וממשיכי דרכו שיווקו ומכרו באמצעות 'שליחים' שנשלחו להביא את היידישקייט ליהודים שזיקתם לדת אבותיהם הלכה ודעכה. השליחים הללו למדו כיצד ניתן לעורר רגשות נוסטלגיים בקרב הדור השני והשלישי של יהודי אירופה וכיצד ניתן לנצל את הגעגועים למסורת לגיוס תרומות שמשמשות לרכישת נכסי דלא ניידי. שטיפת מוח של בכירי החסידות משכנעת את השליחים הצעירים שהם מקרבים את בואו של המשיח וגאולתו של עם ישראל ובשל כך הצעירים מסכימים לוותר על השכלה וקריירה, להתרחק ממשפחותיהם ולהקדיש את חייהם למכירת נוסטלגיה מזויפת. בינתיים עברו עשרים ואחת שנים מהעלמותו/הסתלקותו של הרבי והמנגנון המשומן של חב"ד מתחיל לחרוק. האם זאת תחילת קריסתה של האשליה והתרמית? האם עסקי חב"ד עומדים בפני סגירה? |
'כל הזכויות במאמרים שמורות לעדי אביר'
© 2005 - 2023 1VSDAT.