כשם שהפרשנים הצליחו להסביר מדוע הכתוב העניק לאמו של אבים מלך יהודה שני שמות שונים ולמעכה בת אבשלום שני בנים שונים, אבים בן רחבעם ואסא בן אבים, הם גם לא התאמצו יתר על המידה כשנדרשו לתרץ מדוע אמו של אחזיהו היתה גם בתו של עמרי וגם בתו של אחאב. הכתוב, כהרגלו, מגבה את שתי האפשרויות:
|
וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה. ... וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה.[א]
|
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.[ב]
|
כלומר, התנ"ך, לפני שנפל ליד המתרצים, מתאר לנו את שתי המשפחות הבאות:
וניסוחיו מחייבים אותנו לשאול: אם יהורם, בנו של יהושפט ואביו של אחזיהו, נשא את בתו של אחאב כיצד זה שבנו נולד לבתו של עמרי, שהיתה אחותו של אחאב ודודתה של בת אחאב? התשובה הרבנית פשוטה ומוכרת: עמרי גידל את נכדתו, בתו של אחאב, וכיוון שבני בנים הם כבנים הרי שאין כל פסול בהחלפת בת אחאב בבת עמרי.[1] בהחלט. למה לא? אבל מצד שני, למה כן? למה להטריח את הפרשנים כשבאותה קלות ניתן היה להמנע מהסתירה ולהצביע בשני הפסוקים על אותה אישה? אין ספק שחכמי ישראל תמיד ימצאו הסבר לכל בלבול וסתירה אבל למה צריך לאתגרם בתדירות כה גבוהה? למה היה כל כך קשה להגות את הכתובים ולתקן מראש את כל הנוסחים המביכים?
בכל מקרה, הפרשנים מנסים לטעון שהביטוי 'בַּת עָמְרִי' מתייחס לאשה המשתייכת לבית עמרי וכאמור, אין כל סיבה שלא לאמץ הסבר זה למרות הבלבול שהוא משרה על כל סביבותיו. מאידך, אין גם שום סיבה שתמנע מאיתנו לרקום סיפור רקע הרבה יותר מעניין, סיפור שמלמד על הניאופים, התככים והבגידות שהתנהלו בארמונותיהם של מלכי יהודה: יהורם נשא את בתו פשוטת המראה של אחאב, המלך השכן, וזו עשתה את דרכה לירושלים מלווה בפמליה של נשים אצילות. אחת האצילות בפמליה המפוארת היתה עתליהו, דודתה היפיפיה והאמביציוזית של בת אחאב, וזו החלה להפעיל את קסמיה מייד עם הגיעה לירושלים. למלך הצעיר נדרש רק מבט אחד בכדי ליפול ברשתה של עתליהו ועד מהירה הוא זנח את אשתו והחל לבלות את עיתותיו בחדרה של הדודה הבשלה והמושכת. על כס המלכות בשומרון ישב באותה עת יורם, בנו של אחאב, ואף שהיחס שאחזיהו הפגין כלפי אחותו, או אחותו למחצה, חרה לו עד מאד הוא לא היה מסוגל, לאחר שכוחו הותש במלחמות תכופות עם הארמים ברמות הגלעד, לכפות על המלך השכן לוותר על המאהבת ולחזור לאשה החוקית. בכל מקרה, יסוריה של בת אחאב לא ארכו זמן רב ועד מהרה היא נפלה למשכב ומתה - ייתכן משברון לב וייתכן כתוצאה מתככים שלנצח ישארו עלומים בחביונה של ההיסטוריה. מותה של המלכה האומללה סלל למלך יהודה את דרכו אל האושר והוא נשא את עתליהו, דודתה של אשתו הראשונה, והוליד עימה את יורשו אחזיהו.
האם לפרשנות זאת ביסוס פחות מוצק מאשר לפרשנויות היותר מסורתיות? להיפך, פרשנות זאת המתבססת אך ורק על פשט הכתוב מבלי להניח שבעלי המקראת כתבו 'בַּת עָמְרִי' בעת שהם בעצם התכוונו להגיד 'בַּת אַחְאָב'. המקרא קובע חד-משמעית שיהורם בן יהושפט התחתן עם בתו של אחאב ואין לנו שום סיבה לפקפק בדברי הקודש הללו. במקביל, המקרא גם קובע במפורש שאמו של אחזיהו, בנו של אותו יהורם, היתה עתליהו בת עמרי וגם כאן אין שום סיבה להניח שבעלי המקראות חמדו עימנו לצון. לא נותר לנו אלא לאמץ את שני הפסוקים גם יחד ולהניח שיהורם בן יהושפט התחתן בתחילה עם בת אחאב ולאחר מותה עם דודתה עתליהו. זאת אולי לא הפרשנות המחמיאה ביותר לבית דוד אבל היא היחידה שמתבקשת אם נרצה להשאר נאמנים לפסוקים עצמם.
מלכים ב' ח:יז-יח ודברי הימים ב' כא:ה-ו, 'יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה' - אביו של אחזיהו
מלכים ב' ח:כו ודברי הימים ב' כב:ב