Print this page
רביעי, 06 יולי 2016 15:50

כל החסידויות הן כתות

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
מקור החסידות בתנועת מחאה נגד ההתנשאות הרבנית. אחריתה באוסף של כתות פולחן אישיות שעושקות את התמימים ומעשירות את האדמו"רים ומקורביהם. אם ברצוננו להבין את החסידויות של ימינו עלינו להתעלם מכל האספקטים התיאולוגיים ולבדוק כיצד האדמו"רים מנצלים טקטיקות של כתות לביצור מעמדם, להאדרת כבודם, להרחבת סמכותם ולהגדלת עושרם.  
 
 
מה זאת 'כת'?
 
כדי לזהות את האופי הכתתי של החסידויות עלינו הקדים ולהגדיר את המושג 'כת' בהבט הרחב ביותר, ללא כל התייחסות למימד האמוני. 'דו"ח בחינת תופעת הכתות בישראל'[א] מספק מספר הגדרות:
 
1.
ארגונים המעצבים מחדש את האישיות והגדרת העצמי של האינדיבידואל, כך שיתאים לקודים ההתנהגותיים החדשים וישרת היטב את צרכי הארגון. מתוך כך, ארגונים אלה אוסרים על פרקטיקות מסוימות ומנחילים אחרות, תוך נטרול של היכולת להטיל ספק ולהעביר ביקורת. בנוסף, הם מעודדים יצירה של מנטאליות אליטיסטית המאפשרת לחבריהם לראות עצמם כחלוצים ש'ראו את האור' ונאבקים על מנת להפיץ את תורתם, חרף ההתנגדות שבה הם נתקלים מצד כוחות עוינים.
 
2.
קבוצות בהן מתקיימת מידה מרובה של מסירות או הערצה לאדם, רעיון או ישות; העושות שימוש בשיטות של רפורמת חשיבה במטרה לשכנע, לשלוט, או להעביר תהליך של אינטגרציה או רה-סוציאליזציה, כך שחבריהן יפתחו נאמנות מוחלטת לערכיהן, אמונותיהן וכיו"ב; המעודדות תלות מנטאלית ורגשית בקרב החברים; המנצלות את החברים על מנת לקדם את מטרות המנהיגים; והגורמות לנזק פסיכולוגי בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת.
 
3.
כת פוגענית עושה שימוש בשיטות של 'Mind Control' כדי לדכא את רצונו החופשי של אדם ולהפכו לתלוי במנהיג הקבוצה. כת מעין זאת מתפקדת כאוטוריטה המושתתת על מנהיג או קבוצת מנהיגים שיש להם שליטה מלאה בקבוצה. רבים ממנהיגי הכתות ניחנו בעוצמה ובכריזמה שעשויות לגרום לאובדן האינדיבידואליות והרצון החופשי של חברי הקבוצה.
 
4.
ארגון או תנועה המפגינים מסירות רבה או מוגזמת לאדם, רעיון או חפץ, ועושים שימוש בשיטות שכנוע ושליטה מניפולטיביות, כופות ולא אתיות ושעניינן קידום המטרות של מנהיג הקבוצה, תוך פגיעה או גרימת נזק ממשי לחברים בארגון, למשפחותיהם או לקהילה.
 
5.
קבוצה מניפולטיבית, המנצלת את חבריה ועלולה לגרום להם לנזקים פסיכולוגיים, כלכליים ואף לפגיעה פיזית. הקבוצה מכתיבה באופן טוטאלי את אופי ההתנהגות, החשיבה והרגשות של החברים בה. שיטות שונות של מניפולציות משמשות בה, כדי להפוך מגויס חדש לחבר כת לויאלי, צייתן וכנוע. המעמד המיוחד של הכתות מציב אותן בסתירה לנורמות ולתפישות החברתיות המקובלות וכן לתא המשפחתי ולערכיו. כתות נוהגות להסתיר את אופיין ומטרותיהן האמיתיות מחברים עתידיים, באמצעות פעילות מטעה ומוליכת שולל שנועדה לפתות מגויסים חדשים.
 
6.
קבוצה פסאודו-רוחנית או קבוצת לימוד רוחנית המשעבדת את אנשיה. השעבוד הנו נפשי וכלכלי, לעתים אף מיני. לקבוצה יש מנהיג, הטוען שבידיו אמת אבסולוטית[...] המנהיג הוא האמת, האמת היא המנהיג ושני אלה אינם ניתנים להפרדה. בנוסף, כל הכתות מושתתות על תרגולים שונים, כגון מדיטציה או דינאמיקה קבוצתית ומבלי שמבצעים את התרגול, לא ניתן להיות בכת. הגדרה זו דומה לקודמותיה בהיבטים של הסטאטוס המיוחד של הכת והשימוש בשיטות השליטה והשכנוע. הפעילות הכיתתית מאופיינת על ידי שעבוד שיש בו בכדי לבטל את עצמיות האדם ולהכפיף אותו לפרקטיקות הקיצוניות הנהוגות בכתות.
 
אני אישית מגדיר 'כת' באופן הבא:
 
7.
כת היא קבוצה בה מנהיג כריזמטי, בסיוע פעילים, מבדל ומרחיק את הקבוצה מקבוצות אחרות; דואג לשטיפת מוחות חברי הקבוצה לעיצוב מחדש את אישיותם; גורם לחברי הקבוצה להתנהג באופן שישרת את צרכיו; מנטרל את יכולתם לנתח את המציאות, להטיל ספק, להעביר ביקורת ולקבל החלטות באופן עצמאי; כופה עליהם להסתמך על ההחלטות שלו; מטמיע בהם הערצה עיוורת למנהיג, תחושת עליונות ואמונה בצדקת דרכם; מלמד אותם סיסמאות באמצעותן הם מתגוננים ממתקפות; משכנע אותם שכל האחרים עויינים אותם, מתנגדים למטרותיהם ומנסים להכשילם; דורש מהם נאמנות מוחלטת לקבוצה ולהנהגתה ושולט בהם באמצעות שיטות מניפולטיביות, לחצים פסיכולוגיים וחברתיים ויצירת תלות כלכלית – כל זאת במטרה לאפשר לו לספק אחת או יותר מהתאוות הבאות – תאוות בצע, תאוות בשרים, תאוות כוח ושררה, תאוות כבוד ותאוות ההמשכיות, היינו, הרצון להקים או לבסס שושלת.
 
מדוע כל החסידויות הן כתות
 
ההגדרה האחרונה, להערכתי, מחמירה מכל קודמותיה ולכן קבוצה שעונה למאפייניה תחשב לכת גם על פי כל ההגדרות האחרות. נתייחס, אם כן, לכל אחד ממרכיבי ההגדרה:
 
מנהיג החסידות
באופן מסורתי כל החסידויות מונהגת על ידי אדמו"רים שמורישים את התפקיד והסמכויות לאחד מבניהם. האדמו"רים הראשונים היו אנשים כריזמטיים שהצליחו להלהיב את חסידיהם ולגבש אותם לקבוצה הומוגנית שהעריצה אותם, סרה למרותם, ואימצה את כל דבריהם. ההערצה דבקה בתפקיד ועברה בירושה לממשיכי דרכם של האדמו"רים הראשונים ולכל אלו שבאו בעקבותיהם. כיום כל האדמו"רים הם דמויות נערצות שנהנות מסמכות רוחנית בלתי מוגבלת אותה הם למדו לתרגם לכבוד מלכים, שליטה מעשית וזרם הכנסות בלתי פוסק.
 
כבר בתחילת דרכה, תנועת החסידות המציאה את מושג ה'צדיק', דמות פלאית שמסוגלת לתפקד הן בעולמם של התחתונים, שם היא מטווה לחסידים את 'דרך הישר', והן בעולמם של העליונים, אליו היא נכנסת בהתעלות מיסטית כדי לבקש את חסדי האל ולשטוח בפניו את בקשותיהם של החסידים.
 
במקרים מסויימים החסידות נותרת ללא יורש וההנהגה עוברת לאדם או קבוצה ששואבים את סמכותם מאדמו"ר קודם, לרוב האדמו"ר האחרון או מייסד החסידות. המנהיגים הללו מצהירים שהם פועלים להוביל את חסידות לאור תורתו ודרכו של המנהיג הקודם וכך הם מנכסים לעצמם חלק מהסמכויות וההכנסות של קודמיהם. כיום חסידות חב"ד וחסידות ברסלב פועלות ללא אדמו"ר.
 
סיוע של פעילים
האדמו"רים נעזרים בשורה של פעילים שאחראים לפעילות השוטפת של החסידות ומרחיקים את האדמו"ר הן מהעשייה היום יומית והן מפניותיהן הישירות של החסידים הפשוטים. הפעילים מתפרנסים ממקורות החסידות ולכן הם חבים נאמנות מוחלטת לעומד בראשה. המשימות העיקריות שמוטלות על הפעילים הן חינוך ילדי החסידות וגביית הכספים למוסדות החסידות ולכיסו של האדמו"ר. בימינו, חסידויות גדולות וחזקות מטפחות גם עסקנים שפועלים מול גופים ממשלתיים ועסקיים להבטחת האינטרסים של החסידות. חלק מהעסקנים הללו אף נשלחים לכהן כחברי כנסת ולפעול שם למען היעדים של החסידות.
  
החסידים
החסידים הפשוטים לומדים להעריץ את האדמו"ר, להישמע לכל תכתיביו, לתגמל אותו עבור שירותיו ולתרום מכספם וזמנם למטרותיה של החסידות. הם חייבים לחנך את ילדיהם במוסדות החסידות, לנהל את אורך החיים שמוכתב על ידי החסידות, לקבל החלטות משמעותיות רק בהתיעצות עם האדמו"ר או אחד הפעילים, למעט במגעים עם גורמים חיצוניים, להתנזר כליל ממקורות מידע לא מבוקרים ומצונזרים ולהימנע מכל השתתפות בחיי הרוח של האומה.
 
בידול החסידות
 
האדמו"רים שואפים דרך קבע לבדל את חסידותם משאר החסידויות ומהזרמים הדתים האחרים. בידול החסידות ממתחרותיה מקשה על החסידים לזלוג החוצה ולהחליש את כוחה וזרם הכנסותיה של ההנהגה.
 
שימוש בשטיפת מוח
צעירי החסידות מתחנכים בתוך החסידות ולומדים אך ורק את התכנים שאושרו על ידי הנהגת החסידות. התכנים הנלמדים מציגים משנה סדורה שמבליטה את מסרי החסידות ומעלימה את כל הדעות האחרות. כתוצאה מכך צעירי החסידות אינם מודעים לקיומן של אלטרנטיביות וממילא הם תמיד מאמצים את האופציות שמנהיגיהם מציעים להם. במהלך לימודיהם הם אינם רוכשים כלים שיאפשרו להם לנתח מידע חדש ולהסיק ממנו מסקנות משלהם ובלית ברירה הם ימשיכו להסתמך על המידע, הפרשנויות וראית העולם שהוטמעו בהם בצעירותם.

את רוב תקופת האינדוקטרינציה שלהם צעירי החסידות משקיעים בלימוד הגמרא, בה שוקעו מספר רב של אגדות חז"ל שמטמיעות בתודעתו של הלומד את הצורך להאדיר את הרבנים, לכבד אותם, לשמוע בקולם, לדאוג לכל מחסורם, לאמץ ערכים רבניים ולנהל אורח חיים רבני.
[ב] בנוסף, הם נדרשים ללמוד את הספרות הייחודית של החסידות שמטפחת בקרבם את המחשבות שהנהגת החסידות רוצה שהם יחשבו.  

רוב החסידויות אינן עוסקות בהחזרה בתשובה. בחסידויות שכן מחזירות בתשובה, החסיד החדש עובר בגיל מבוגר יותר תהליך דומה לזה שילדי החסידות עוברים בגיל צעיר. בתהליך האינדוקטרינציה, המצטרפים החדשים מוחקים את הידע והתובנות עימם הם באו ומאמצים את הידע והתובנות שמתאימים להנהגתה החסדות.
 
עיצוב האישיות
החסידים הצעירים והמצטרפים החדשים לומדים להעריץ דמויות מופת, לרוב את האדמו"ר הנוכחי, אחד מקודמיו או דמות ראויה לחיקוי מהעבר המיתי של היהדות. אורחות חייו ודעותיו של מודל החיקו הופכים לנורמה מחייבת והחסידים, צעירים ובוגרים כאחד, לומדים שעליהם ללכת בעקבותיו ולנהוג כמוהו. כל סטייה מהנורמה מעוררת ביקורת הן מצד ההנהגה והן מצד החסידים האחרים וכך החסיד לומד לוותר על אישיותו העצמאית ולאמץ את האישיות של דמות המופת הנערצת.
 
מחיקת היכולת לנתח את המציאותולקבל החלטות האופן עצמאי
מערכות הסוציאליזציה של החסידות אינן מנחילות לחברי הכת את הידע וכלי הניתוח שיאפשרו להם לעבד אינפורמציה ולהסיק ממנה תובנות מועילות. הנהגת החסידות שולטת על הגישה למידע ומתירה לחסידים להחשף רק לתכנים 'בטוחים' שאינם סותרים את האמיתות של החסידות, אינם מציגים דעות סותרות ואינם מעוררים מחשבות מיותרות. במקרים רבים החסידים ניזונים ממידע שעובד לאור הנרטיב של החסידות בו כבר שולבו המסקנות שהחסיד אמור לאמץ.

בתהליך האינדוקטרינציה והסוציאליזציה החסידים לומדים לוותר על חוש הביקורת שלהם ולהחליפו בסיסמאות מובנות שמשמשות אותם להשיב על כל האתגרים המחשבתיים שנקרים על דרכם. הם גם לומדים שכל מי שמתקיף את אמונותיהם ואורח חייהם פועל מתוך עויינות וקנאה ויש להתעלם מדבריו ולנתק את המגע עימו.

החסידים נדרשים להחשף רק למידע 'כשר' דוגמת ספרים ופרסומים של החסידות, ספרי קודש מקובלים, כתבי עת, פרסומים ועיתונים מותרים, אתרי אינטרנט מאושרים, תחנות רדיו מגזריות וכדומה. מאידך, נאסר עליהם לקרוא עיתונות חופשית, ספרי חול ולעיתים גם ספרי קודש של זרמים מתחרים
; לצפות בטלויזיה ולהאזין לתחנות רדיו לא-חרדיות; לצרוך מוצרי תרבות דוגמת קולנוע, תיאטרון, מופעי בידור, קונצרטים ואופרה; ללמוד ולשמוע הרצאות במסגרות לא מאושרות ולהיכנס לשיחות בענייני פוליטיקה ומדע עם אנשים מחוץ לחסידות. האינטרנט מציב להנהגות החסידויות אתגרים מיוחדים והם מורים לחסידים להתנזר כליל מהשימוש באינטרנט או לגלוש באינטרנט רק באמצעות ספקי שירות מורשים שאינם מאפשרים גישה לאתרים שמכילים תכנים בעייתיים.  
   
יצירת תלות מוחלטת בהנהגה
כשההנהגה חוסמת את הגישה לכל מידע סותר או מעורר מחלוקת ומונעת מהחסידים את היכולת להבין ולנתח את המציאות בכוחות עצמם היא הופכת לגורם היחיד עליו החסיד יכול לסמוך בבואו להתמודד עם העולם שסביבו. בכך ההנהגה יוצרת תלות מוחלטת בהחלטותיה ובהנחיותיה. החסידים מרגישים שללא הנחיות מנהיגיהם הם לא יצליחו להתמודד עם אתגרי החיים ולכן הם מאמצים את השקפת מנהיגיהם, נצמדים להחלטותיהם, מרבים להתייעץ עימם ומקפידים להישמע לכל הוראותיהם.
 
טיפוח הערצה עיוורת
המנהיגים מבינים שללא מוקד נערץ ומאחד, החסידות עלולה לאבד את נאמנותם של חסידיה ולכן הם מקפידים לפאר ולהאדיר את דמות המופת של החסידות ולהעניק לה תכונות כמעט על אנושיות. ה'צדיקים' הם דמויות נישאות מעם שמסוגלות להביא לישרי הדרך את חסדי האל ואת השפע שרק השמיים מסוגלים להעניק ואין כל פלא שהחסידים לומדים להעריץ אותם, להישמע לכל הוראותיהם ולדאוג לכל מחסורם. ההערצה הבלתי מסוייגת לאדמו"רים הופכת את החסידות לכת פולחן אישיות ומחייבת את כל החסידים ליישר קו ולהביע את הערצתם למנהיגם.[ג]  
 
דרישת נאמנות מוחלטת
הנהגה שמסתמכת על דמות מופת סמכותית ונערצת, שכל החסידים פועלים בהנחייתה, יכולה לדרוש ולקבל נאמנות חסרת פשרות. על רקע שירי ההלל שמושרים למנהיג, קל לבודד ולנטרל חסידים שמעיזים להתבטא נגד ההנהגה. חסידים שאינם מפגינים נאמנות חסרת פשרות, ציות מוחלט, חשיבה בתלם והתנהגות מופתית מסתכנים בעונשים הקשים ההנהגה מסוגלת להטיל עליהם: הוצאת ילדיהם ממוסדות החינוך של החסידות, איסור ההשתדכות עם בניהם ובנותיהם, הרחקתם ממשרות במוסדות החסידות, מניעת ההטבות שעסקני החסידות מצליחים להביא לכל אנשי החסידות, חסימת גישתם לגמ"חים, דרישה מנשותיהם להתגרש מהם וכדומה. חסידים חסרי השכלה, שמעולם לא זכו להכשרה שתאפשר להם להתמודד לבדם עם אתגרי העולם הגדול, נתקפים באימה כשהם חושבים על האפשרות שהם יאבדו את תמיכתה של ההנהגה המגוננת ולכן רובם ממהרים ליישר קו עם כל דרישותיה.   
 
השנאת הקבוצות האחרות ודיעותיהן
 
ההנהגות החסידיות מבינות שחסידיהם יתקשו לא להשתכנע מאנשים כריזמטיים אחרים ולכן הם דואגים מראש להשניא עליהם כל מי שאינו משתייך לחסידות ולהפחיד אותם בטיעון שכל העולם שואף להתנכל להם ולמוטט את הקבוצה אליה הם משתייכים וממנה הם שואבים את התמיכה וההכוונה שמאפשרים להם לשרוד. במקביל, השנאת הזר והשונה מסייעת לגיבוש החסידות ולבניית סולם ערכים משותף לכל החסידים. כיוון שכך נתקשה למצוא חסידויות שאינן מלמדות את חסידיהם לשנוא מוסלמים, נוצרים, חילונים, ציונים, משכילים, שמאלנים, הומניסטים, ליברלים, דתיים בכלל ואנשי הציונות הדתית בפרט, תומכי הדמוקרטיה ושלטון החוק וחסידויות מיסיונריות, דוגמת חב"ד וברסלב, שעלולות לגזול מהן את צאן מרעיתם.
 
שליטה בשיטות מאניפולטיביות
החסידויות אימצו לעצמן רפרטואר שלם של שיטות מאניפולטיביות באמצעותן המנהיגים מצליחים לעצב את החסידים בצלמם וכדמותם, לשלוט בהם, לגרום להם למלא אחר כל הוראותיהם ולוותר על כל המחשבות העצמאיות שעלולות לעלות בקרבם. ההנהגה מבטיחה שהחסידים יכירו אך ורק את הנרטיב של החסידות ויעצבו את מחשבותיהם רק לאור הסיסמאות וסיפורי המופת של מנהיגיהם. צעירי החסידות והמצטרפים החדשים מתאימים את עצמם לדפוסים המקובלים ומאמצים את קוד המראה והלבוש של החסידות. כתוצאה מכך הם מאבדים את העצמיות שלהם הופכים לחלק מקהל הומוגני שמטפח את אותם הזקנים ולובש את אותם המדים האחידים. בקהל מעין זה קל לאתר את החריגים ולטפל בהם באופן אישי באמצעות שיחות, איומים, לחצים משפחתיים, לחץ עמיתים ועוד אמצעים עימם רוב החסידים אינם מסוגלים להתמודד.  
 
יצירת תלות כלכלית
החסידים הפשוטים לרוב אינם זוכים בהשכלה שתאפשר להם להתפרנס בכוחות עצמם ולכן פרנסתם תלוייה במידה רבה בתקציבים שההנהגה מסוגלת לגייס ממקורות ממשלתיים, במשרות שההנהגה מציעה להם בבתי הספר, הישיבות ושאר מוסדות החסידות ובג'ובים שעסקני החסידות פותחים בפניהם. אחדים אמנם מוצאים עבודה כשכירים, או פותחים עסקים קטנים משל עצמם, אבל ההנהגה שולטת ביחס שהם יקבלו ממעסיקיהם ומעמיתיהם והיא מסוגלת להורות לחסידים האחרים לא להעסיק אותם ולא לבקר בבתי העסק שלהם. התלות הכלכלית של החסידים בהנהגה מונעת מהם את היכולת לקבל החלטות עצמאיות ולנהוג בדרך שתטיב עימם ולא עם מנהיגיהם.
 
הטמעת תחושת עליונות ואמונה בצדקת הדרך
האדמו"רים לוקחים לעצמם את טובות ההנאה היותר ממשיות ומשמעותיות: כסף, כוח, שררה, כבוד והקמת שושלת; נותנים לפעילים להינות מפירורים של טובות ההנאה הממשיות ומתירים לשפוטים רק טובות הנאה 'רוחניות' דוגמת תחושת השתייכות לקבוצה, תחושת קרבה לאל, תחושת חשיבות, תחושת צדיקות, תחושת השפעה על גאולת האומה, תחושת זכאות לחיי עולם בגן עדן ולתחייה מחודשת בעת ביאת המשיח וכדומה.

בעוד שהאדמו"רים ומקורביהם דורשים לעצמם מנעמים גשמיים הם משכנעים את החסידים להסתפק במועט על ידי כך שהם מבליטים את השליחות המיוחדת של החסידות ואת התפקיד שהחסידים משחקים בהשגת יעדים כלל אנושיים (הקמת מלכות שמים, זירוז המשיח, השכנת שלום ואחווה עלי אדמות, השלטת הקדושה, עזרה וסיוע לעם ישראל וכו' וכו').

כדי לנפח את תחושת החשיבות של החסידים ולשכנעם לשחק את התפקיד שיועד עבורם, ההנהגות משכנעות את החסידים הפשוטים שהם נעלים מכל האחרים ושרק הם אוחזים באמת האלוהית האחת והיחידה, השלמה והמושלמת. עד מהרה החסידים מאמצים תחושות אלטיסטיות שגורמות להם להתנשא מעל האחרים, לבוז לדעותיהם ולהתעלם מכל דבריהם.
     
תאוות המנהיגים
רק מנהיגים שוליים מנצלים את מעמדם לסיפוק תאוות הבשרים שלהם. אצל שאר האדמו"רים, כך אני מניח, הדחף הדומיננטי הוא בצע הכסף ורובם אכן חיים ברמת חיים מאד גבוהה וצוברים לעצמם הון לא קטן. רובם גם מצליח לספק את תאוותם לכבוד, כח, סמכות ושררה וקשה לראות בקרבם כל נטייה לוותר על כבוד המלכים שמוענק להם או על הכוח שמאפשר להם לנווט את החסידות כרצונם ולקבוע את גורל חסידיהם כראות עיניהם. כל האדמו"רים גם שוקדים על העברה מסודרת של סמכויותיהם לאחד מבניהם באופן שיבטיח לצאצאיהם ג'וב בטוח, שליטה מתמשכת על החסידות, כבוד רב ותזרים מזומנים נאה.
 
סיכום הטיעונים
 
הזרם החסידי החל את דרכו כתנועת מחאה נגד היהדות הרבנית. כבר עם הקמתה התנועה החלה לבדל את עצמה מהזרם השולט הן מבחינת האמונה והן מבחינת המנהגים. תוך זמן קצר התנועה החלה להתפצל ולהוליד מספר רב של חסידויות נפרדות שבידלו את עצמן זו מזו באמצעות דגשים שונים, דפוסי לבוש ייחודיים ומנהגים שאופיניים לחסידות הספציפית ולא לאחרות. בראש כל החסידות עמד אדמו"ר שהנהיג את חסידיו, התעשר על חשבונם ומכר להם נרטיבים שהעלימו את העובדה שהחסידות היא בסופו של דבר רק עסק למטרות רווח. עם הזמן הנרטיבים של האדמורים הפכו לנורמטיביים ובהיעדר כל אפשרות לבחון אותם בכלים ביקורתיים הנרטיבים הללו הפכו לאמת מוחלטת עליה כבר אסור היה לערער. האדמורים הציגו את עצמם כ'צדיקים' שמתווכים בין עולם התחתונים לעולמם של העליונים ואיש מחסידיהם לא פקפק בנכונות הטיעון ולא שאל את עצמו כיצד תכונת ה'צדיקות' עוברת בירושה ומדוע אנשים שהוליכו את צאן מרעיתם לתאי הגזים עדיין נחשבים לבאי ביתו של יודע כל הגורלות שבחר להסתיר מהם את העתיד שמצפה להם ולחסידיהם התמימים.

כל התשתית הרעיונית של החסידות פשטה את הרגל לאחר ששמונים אחוז מכל חסידי מזרח אירופה נטבחו בשואה הגדולה ביותר שאי פעם פקדה את העם היהודי. מנהיגים שנכשלים כשלון כה חרוץ לרוב מתבקשים להתפטר, להתנצל ולהעביר את משרתם למוכשרים מהם אבל העולם החסידי לעולם לא פיתח את יכולות השיפוט והביקורת שהיו מאפשרות לחסידים להבין שהם הולכו שולל על ידי מנהיגים ציניים שניצלו את תמימותם. בהיעדר היכולת לבנות לעצמם השקפת עולם משל עצמם הם אימצו את התירוצים של מנהיגים וייחסו את השואה לשיקולים מטפיזיים נעלמים של אל שמעולם לא הוכיח את קיומו לאף ספקן. ההנהגות החסידיות תפסו שוב את המושכות וחזרו לנצל את חסידיהם שהתבקשו לשקוע עמוק יותר לתוך העוני והבורות ולהוליד יותר ילדים שיבטיחו את מקור ההכנסה של האדמורים גם בדורות הבאים.

כלל גדול הוא שאף חבר כת אינו מוכן להודות שהקבוצה אליה הוא משתייך היא אכן כת וגם החסידים אינם רואים את עצמם כחברים בקבוצה שראשיה מתעשרים על חשבונם. איש מהם אינו מעלה על דעתו שהוא מנוצל והתחושות האליטיסטיות שהוטמעו בו מרחיקות אותו מוויכוחים עם אנשים שאינם מסוגלים להבין את המטרות הנשגבות שלדעתו עומדות בתשתיתה של החסידות ואינם מוכנים לקבל שרק ההנהגה שלו מחזיקה באמת האחת, היחידה, הנצחית והבלתי משתנה. האינדוקטרינציה של חברי החסידות מונעת מהם לראות את התמונה הגדולה ולהבין את סיבותיה האמתיות של המצוקה שהומטה עליהם. החסידים הופכים את עצמם לעיוורים וחרשים שדרך חושיהם המנוונים שום אמת חיצונית לעולם לא תצליח לחדור ולכן כמעט בלתי אפשרי לשכנע אותם שהם משחיתים את חייהם על המיתוסים שמנהיגיהם תאבי הבצע רקחו עבורם. השכלה אמתית יכולה לפקוח את עיניהם אבל איש מהם לא יזכה להיכנס בשערה. המדינה יכולה אמנם להתייחס לחסידויות כאל כתות מזיקות ולאסור את ראשיהן אבל במדינת ישראל אף גורם מוסמך לעולם לא יסכן את עצמו בעימות עם קבוצה דתית, תהא זאת הרסנית ככל שתהא. התקווה היחידה שנותרה לתמימים שלכדו בתוך החסידוות היא שהמשבר שממתין לכל העולם החרדי יצליח לנתץ לחלוטין את המיתוסים של האדמו"רים ואת הילת הזוהר שהאנשים הציניים הללו הללו קשרו לעצמם.
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 


[א]             
ראו 'דו"ח בחינת תופעת הכתות בישראל'
[ב]             
ראו הפרק 'האגדה תשדירי הפרסומת של הרבנים'
[ג]              
ההערצה לאדמו"רים ודמויות המופת של החסידות מזכירה במידה רבה את פולחן האישיות שמנהיגי צפון קוריאה הנהיגו לעצמם והאבל במות האדמו"ר אינו נופל מהאבל שהאומה הצפון קוריאנית הפגינה בעת מותו של הרודן קים גונג איל.
נקרא 4586 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

49 תגובות