|
|
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
|
|
הנוהג הרבני לזלזל בכללי המשחק המקובלים מוצא ביטוי גם בסיפור המרגיז הבא:
|
בימיו של שמעון בן שטח היו שלש מאות נזירים שנדרו נדר נזירות במקום מושבם בחוץ לארץ. כשהנזירים הללו עלו לארץ ישראל הם נדרשו להקריב תשע מאות קורבנות, שלושה קורבנות לכל נזיר. בידי הנזירים לא היה די כסף לרכישת הקרבנות ולכן רבי שמעון בן שטח מצא למאה וחמישים מהם פתח של חרטה שאפשר להם לבטל למפרע את נדר הנזירות. למאה וחמישים הנותרים רבי שמעון בן שטח לא מצא פתח לביטול הנדר.
עלה רבי שמעון בן שטח אל ינאי המלך ואמר לו: שלוש מאות נזירים עלו לארץ וצריכים להקריב תשע מאות קורבנות ואין להם. תן אתה חצי משלך ואני אתן חצי משלי וילכו ויקריבו.
נתן ינאי המלך מחצית מהכמות הנדרשת והלכו והקריבו את הקורבנות הללו מאה וחמישים הנזירים שנדרם לא הותר על ידי רבי שמעון בן שטח.
באו אנשים לינאי המלך והוציאו לשון הרע על שמעון בן שטח: דע לך שכל מה שהקריבו משלך הקריבו ושמעון בן שטח לא נתן משלו כלום.
כעס ינאי המלך על שמעון בן שטח.
שמע רבי שמעון בן שטח שהמלך כועס עליו, נבהל וברח.
לאחר ימים באו בני אדם גדולים מממלכת פרס. ישבו ואכלו על שולחנו של ינאי המלך.
אמרו הפרסים למלך: אדוני המלך, זוכרים אנו שהיה כאן אחד זקן שהיה אומר לנו דברים של תורה.
אמר ינאי המלך לאשתו שהייתה גם אחותו של רבי שמעון בן שטח: שלחי אחריו והביאי אותו.
אמרה לו המלכה: הבטח לי שלא תרע לו ושלח לו את טבעת החותם שלך ואז הוא יבוא.
המלך נתן לה את הבטחתו ושלח את טבעתו ורבי שמעון בא. כשבא התיישב בין המלך למלכה.
שאל ינאי המלך את רבי שמעון בן שטח: למה ברחת?
ענה לו רבי שמעון: שמעתי שאדוני המלך כועס עלי ונבהלתי ממך שמא תהרגני וקיימתי את המקרא הזה: 'חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָור זָעַם'[א].
הוסיף המלך לשאול: למה אמרת לי שיש לפתור את בעיתם של כל שלוש מאות הנזירים כשבעצם הייתה בעיה רק עם מאה וחמישים מהם.
ענה לו רבי שמעון בן שטח: חס וחלילה, לא התלתי בך אלא כך התכוונתי לומר על שלוש מאות הנזירים – אתה תסייע מכספך ואני מהתורה שנאמר 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף'[ב].
שאל המלך: ולמה לא סיפרת לי?
ענה לו הרבי: אם הייתי מספר לך לא היית נותן.[1]
|
את הסיפור הזה נוכל למצוא רק בתלמוד הירושלמי[ג] ובמדרש בראשית רבה[ד], שניהם מקורות אמוראיים[ה] שנערכו כשלוש מאות שנה לאחר ימיו של רבי שמעון בן שטח[ו] ולכן אפילו אם הייתה בידי האמוראים מסורת קדומה על קרע שנפל בין רבי שמעון לגיסו, ינאי המלך[ז], סביר מאד להניח שהדיאלוגים בין השניים מעולם לא תועדו והשיחה שאנו מוצאים בסיפור האגדה הומצאה על ידי קופירייטר מאוחר שהחליט לנצל את המאורע לטובת חיזוקו של הנרטיב הרבני.
לנו לא צריך להיות כל ספק בכך שרבי שמעון בן שטח צודק לגמרי. אם הוא היה מספר לינאי את כל האמת, המלך היה לבטח נותן לו הרבה פחות כסף. לא קשה גם להבין את מוסר ההשכל של הסיפור: לא רק שגדולת הרבנים משתווה לכבוד המלכות וחכמתם מקבילה לעושר המלכותי אלא שבסופו של דבר המלכות היא זאת שמגלה את חיוניותה של הרבנות, מבליגה על עלבונה ומחזירה את רבי שמעון למעמדו הקודם. במקביל, ברורים לגמרי גם משמעויותיו הנלוות של הסיפור המביש: המטרה התורנית מקדשת את האמצעים ועל כן אין כל פסול בהכפפת האמת האנושית ליעדים רבנים. השקר והתרמית הם רק כלים בארסנל הרבני וניתן להשתמש בהם כל אימת שעולה הצורך. למען האמת, כשמדובר בשלטון האזרחי - ההונאה היא כנראה אפילו מצווה!
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ישעיה כו:כ, 'יַעֲבָור' קרי 'יַעֲבָר', ראוי להתחבא עד יעבור זעם
קהלת ז:יב
שלש מאות נזירים סלקין בעיין למקרבה ט' מאה קורבנין ביומי דשמעון בן שטח. למאה וחמשים מצא להם פתח ומאה וחמשים לא מצא פתח. סליק רבי שמעון בן שטח גבי ינאי מלכא. אמר ליה: תלת מאה נזירים סלקו בעיין למיקרבא ט' מאה קורבנין ולית להון. אלא יהיב את פלגא מן דידך ואנא פלגא מן דידי ויזלון ויקרבון. יהב ינאי מלכא פלגא מן דיליה ואזלון וקרבון. אתון ואמרין לישנא בישא לינאי מלכא על שמעון בן שטח: תהוי ידע דכל מה דקרבון מדידך קרבון ברם שמעון בן שטח לא יהיב מן דידיה כלום. כעס ינאי מלכא על שמעון בן שטח. שמע דהוא כעס עלוהי צרת ליה וערק. לבתר יומי הוון בני אינשא רברבין מן מלכותא דפרסאי יתבין נגסין על פתורא דינאי מלכא. אמרון ליה: מרי מלכא, נהרין אנן דהוה הכא חד סב והוה אמר לן מילי דאורייתא. אמר לאחתיה: שלחי בתריה ואייתיתיה. אמרה ליה: הב לי מילא ושלח ליה עזקתך והוא אתי. יהב לה מילא ושלח ליה עזקתיה ואתא. מדאתא יתיב ליה בין מלכא למלכתא. אמר ליה: למה ערקת? שמעית דמרי מלכא כעיס עלי וצרח לי מינך דלא תקטלני וקיימת הדין קרייא 'חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָור זָעַם'. אמר ליה: למה אפליית בי. אמר לו: חס וחלילה לא אפליית בך אלא את מממונך ואנא מן אורייתא דכתיב 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף'. אמר לו: ולמה לא אמרת לי? אמר לו: אי אמרת לך לא הוה יהבית.
(בראשית רבה, צע:ג ובנוסח שונה במקצת בירושלמי נג:ב-נד:א)
התגובות האחרונות