|
|
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם 'תשדירי הפרסומת של הרבנים' בו אני טוען שסיפורי האגדה הם מעין תשדירי פרסומת קדומים באמצעותם הרבנים מכרו את הנרטיב שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומורה לנאמניהם לכבדם, להישמע להם ולדאוג לכל מחסורם. מומלץ להיכנס לנושא דרך המאמר שפותח את הפרק, 'הסוד המביש של הרבנים'.
|
|
הסיפור הזה, בדומה לסיפור על רבי יוסי שהתפלל בחורבה[א], משתייך לסוגת ה'סיפורים המרגיעים' בהם האל, או אחד מדובריו המוסמכים, מצייר את העתיד הורוד שמצפה לכל מי שהולך בתלם הרבני. אגדה זאת מזהה את הקופירייטר בשמו ולכן אנו יודעים שמאחורי המסרים המרגיעים עומד לא אחר מאשר ריש לקיש[ב], תלמידו חברו של רבי יוחנן, שבחר לעטוף את תרומתו למאמץ השיווקי של הרבנים בסיפור על דיאלוג שכביכול התנהל בין בורא השמיים והארץ לבין כנסת ישראל, הקולקטיב התיאורטי שאמור לייצג את הרעיון הפנימי המשותף לכל עם ישראל במשך כל הדורות:
|
ריש לקיש מסביר את הצורך במילים בעלות המשמעות הדומה, 'עֲזָבַנִי' ו-'שְׁכֵחָנִי':
אמרה כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כשאדם נושא אישה חדשה על פני הראשונה הוא בכל זאת זוכר את מעשי האישה הראשונה ואילו אתה גם 'עֲזָבַנִי' וגם 'שְׁכֵחָנִי'.
ענה לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע. בכל מזל ומזל בראתי שלושים חילות ובכל חיל וחיל בראתי שלושים לגיונות[ד] ובכל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטונים[ה] ובכל רהטון ורהטון בראתי שלושים קרטונים[ו] ובכל קרטון וקרטון בראתי שלשים גסטראות[ז] ובכל גסטרא וגסטרא תליתי שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה, ואת כל אלה בראתי רק עבורך ואחרי כל זאת את אומרת 'עזבתני ושכחתני'?
'הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ'[ח], אמר הקדוש ברוך הוא, האם אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?
ענתה לו כנסת ישראל: ריבונו של עולם, כיוון שאין שכחה לפני כסא כבודך אולי גם לא תשכח לי את מעשה העגל[ט]?
ענה לה הקדוש ברוך הוא: 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה'.[י]
ענה לה הקדוש ברוך הוא: 'וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ'.
כך דרש רבי אלעזר בשם רב אושעיא: הביטוי 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה' מדבר על מעשה העגל והביטוי 'וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ' מדבר על מעשה סיני.[1]
|
לא צריך תואר גבוה בחקר הקולקטיבים התיאורטיים בכדי להבין ש'כנסת ישראל', בדומה ל'גבורות ישראל', 'דברי ימי ישראל' ו'נצח ישראל', אינה יכולה לשוחח באריכות על אף נושא, חשוב ככל שיהיה, ולכן לא נותר לנו אלא להסיק שכנסת ישראל והקדוש ברוך הוא לא באמת אמרו את הדברים שריש לקיש שם בפיהם ולכל היותר מדובר פה בדו-שיח שלדעת הרבנים יכול היה אולי להתקיים אם 'כנסת ישראל' באמת הייתה מסוגלת לבטא את מחשבותיה והקדוש ברוך הוא באמת היה מוצא לנכון להרגיעה ולהשקיט את חששותיה. הסיפור, אם כן, הוא לא יותר מאשר יצירה דמיונית, מעין אלגוריה עמוקה, שנועדה להעביר לקהל השפוטים מסר רבני פשוט וברור: הבורא האוהב סולח לעמו הנבחר, שוכח את כל חטאיהם וזוכר להם רק את האמונה בו ובנכונות תורתו ולכן כולנו חייבים להיבלע בכנסת ישראל, להאמין בקדוש ברוך הוא, לדבוק בתורתו ולמלא אחר כל מצוותיו.
חשוב לברר מתי הייתה אמורה להתקיים השיחה בין האל לכנסת ישראל. אם ריש לקיש דמיין לעצמו שהשיחה התקיימה לפני המרד הגדול[יב], מרד התפוצות[יג] ומרד בר כוכבא[יד] אז בדיעבד הסתבר שהקדוש ברוך הוא נסך בכנסת ישראל תחושת ביטחון מזויפת ובמקום לזכור את מעשה סיני הוא למעשה עצם את עיניו בשעה שהחיילות, הגייסות, הלגיונות, הרהטונים והקרטונים הרומיים רמסו את כנסת ישראל וטבחו בצאצאיהם של אלו שהקריבו לפניו במדבר את עולות אילים ופטרי הרחמים. אם, לעומת זאת, השיחה הייתה אמורה להתקיים אחרי כל המרידות הללו אזי אין בסיפור הרבה יותר מאשר עוד ניסיון לנצל את תמימותה של כנסת ישראל ולמכור לה שוב את אותו קדוש ברוך הוא שרק מאה שנה קודם לכן[טו] הוכיח בשלישית שאין לו שום כוונה לחוש לעזרת עמו ולחלץ את נבחריו מצר הַמְנַבֵּחַ.
מעניין באותה מידה לגלות שהאל, לפחות בסיפורו של ריש לקיש, ברא את צבא השמים פחות או יותר על פי המודל הארגוני של הצבא הרומי, אף אם לא בהקפדה רבה מידי שהרי הגסטראות היו אמורות להכיל את הקרטונים ולא להיפך. עם זאת, הסיפור מאפשר לנו לחשב, בדיוק כמעט מושלם, את מספר הכוכבים שהאל הציב בשמים במיוחד עבור כנסת ישראל: אם נכפיל 12 מזלות כפול 30 חילות כפול 30 לגיונות כפול 30 רהטונים כפול 30 קרטונים כפול 30 גסטראות כפול 3,650,000,000 כוכבים נגלה שבשמיים יש בדיוק 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים[טז]. מספר זה יכול בהחלט להיחשב כקירוב מדהים למספר המקובל על המדענים, כמאה סקסטיליוני כוכבים, ולו רק בגלל שהוא מבטא הבדל של חמישה סדרי גודל בלבד[יז] ולא, כנהוג בשאר הספרות התנ"כית והרבנית, הבדל של כחמישה עשר סדרי גודל.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
הכתוב מזכיר רק את הפסוק הראשון מצמד הפסוקים: 'וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהֹוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ'. (ישעיה מט:יד-טו) ובהמשך הוא מתייחס לאמור בשני הפסוקים גם יחד.
הלגיון הרומי, Legio, מנה 5000-6000 לוחמים.
רהטון – מילה שאת מקורה איני מצליח לאתר.
הקרטון התלמודי הוא ה-Cohort הרומי, יחידה צבאית שבתקופה בה התנהלה השיחה בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל מנתה כ-500 לוחמים. לגיון רומי סטנדרטי כלל 10 קוהורטים או בטרמינולוגיה הרבנית, קרטונים.
הצבא הרומי שכן בגסטראות, מחנות צבא שנקראו בלטינית בשם Castra. הגסטרא/קסטרה אינה יחידה אלא בסיס צבאי.
ישעיה מט:טו
סגידת בני ישראל לעגל הזהב כמתואר בשמות לב:א-ח, ובמיוחד דברי בני ישראל 'אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם' (שמות לב:ד).
ישעיה מט:טו
מעמד בר סיני בו קיבלו בני ישראל ברצון את התורה האלוהית ובמיוחד את האמירה 'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ' (שמות כ:ב).
ריש לקיש חי במחצית הראשונה של המאה השלישית, כמאה שנה לאחר דיכויו של מרד בר כוכבא.
כ-1018, או קווינטיליון כוכבים.
המדענים חושבים שבשמיים יש 1023 כוכבים, פי 100,000 מהאומדן הגבוה במיוחד שריש לקיש שם בפיו של האל.
ותאמר ציון 'וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְהֹוָה וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי' היינו עזובה היינו שכוחה. אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני? 'הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ' - אמר הקדוש ברוך הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר? אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה'. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: 'וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ'. והיינו דאמר רבי אלעזר: אמר רב אושעיא: מאי דכתיב 'גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה' זה מעשה העגל 'וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ' זה מעשה סיני.
(ברכות לב:ב)
התגובות האחרונות