רבי שילא פקד להכות אדם אחד שבעל אישה נוכריה. הלך אותו האיש והלשין למלך.
אמר המלשין: יש אדם אחד בין היהודים שדן דין בלי רשות מהמלך.
שלחו אל רבי שילא שליח להביאו לבית דינו של המלך.
כשבא רבי שילא אמרו לו הדיינים: מפני מה הלקת את אותו אדם?
אמר להם רבי שילא: הלקתי אותו משום שבא על אתון.
שאלו אותו הדיינים: יש לך עדים?
אמר להם רבי שילא: כן.
בא אליהו, נראה לאנשי המלך כאדם והעיד.
אמרו הדיינים לרבי שילא: אם כך, הבועל הוא בן מוות.
אמר להם רבי שילא: מיום שגלינו מארצנו אין לנו רשות להרוג, עשו בו מה שאתם רוצים.
עד שהם עיינו בדינו פתח רבי שילא ואמר בשבח האל שהצילו מסכנה, 'לְךָ יְהֹוָה הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ'[ב].
אמרו לו שליחי מלך: מה אמרת?
אמר להם רבי שילא: כך אמרתי - ברוך האל שנתן מלכות בארץ כעין מלכות השמיים ונתן לכם שלטון ואהבת משפט.
אמרו נציגי המלך: חביבה עליו תפארת המלכות כל כך!
נתנו לו אלה, כסמל שלטון ואמרו לו: יש לך רשות לשמש כדיין.
כאשר יצא רבי שילא אמר לו אותו האיש: האם האל עושה ניסים לשקר?
אמר לו רבי שילא: רשע! וכי לא נקראו הגויים חמורים, שנאמר 'וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם'[ג]?
ראה רבי שילא שבועל הנוכריה עומד ללכת ולהלשין לנציגי המלך על שקראם חמורים.
אמר רבי שילא: זה רודף הוא והתורה אמרה 'אם בא להרגך השכם להרגו'.
הכהו רבי שילא באלה והרגו.[1]
|
*
|
ראש הישיבה, רב שילא, פוקד להלקות יהודי שבא על נוכריה. ראשי הקהילה היהודית היו אחראיים על שמירת הסדר בתוך קהילתם והם היו רשאים להעניש בעצמם יהודים שעברו על חוקי הממלכה. עם זאת, השלטונות לא החשיבו בעילת נוכרייה בתור פשע ולכן רבי שילא חרג מסמכויותיו כשציווה להלקות יהודי שעבר על חוקי התורה ולא על חוקי המדינה.
|
*
|
היהודי המולקה התלונן על ההלקאה הלא חוקית בפני השלטונות.
|
*
|
רב שילא הובא למשפט בו הוא שיקר ואמר שהיהודי הולקה כיוון שבעל אתון. בעילת בעלי חיים נחשבה לפשע גם בעיני השלטונות ואם היהודי באמת בא על אתון אזי לרבי שילא הייתה הצדקה מלאה להענישו וממילא אין להאשים אותו בחריגה מסמכויותיו.
|
*
|
כשרבי שילא התבקש להביא עדים, הוא ארגן לעצמו עדות שקר, אותה הקופירייטר החליט משום מה לייחס לאליהו הנביא. הדבקת העדות השקרית לאליהו משרתת היטב את הנרטיב הרבני כיוון שכולם יודעים שאליהו רק מוציא לפועל את רצונותיו של האל ולכן אנו מתבקשים להסיק שהעדות השקרית קיבלה גושפנקא אלוהית שלבטח לא הייתה ניתנת אם הגבורה הייתה חושבת שדין המדינה צריך לחול על כולם, ובכלל זה גם על רבנים ברמתו של רב שילא.
|
*
|
העדות השקרית הוכיחה לדייני המלך שבועל הנוכריה באמת עבר עבירה על חוקי המדינה והם שחררו את רבי שילא והחלו לשקול בעניינו של היהודי המופלל.
|
*
|
כיוון שבעילת אתונות צריכה לגרור גזר דין מוות, הדיינים רצו לדעת מדוע רבי שילא הסתפק בהלקאה ולא דרש להרוג את העבריין.
|
*
|
רבי שילא הסביר לדיינים שתחת הפרתים ששלטו עד שנת 227, או אולי כבר תחת הסאסאנים שהחליפו אותם, סמכויות השלטון העצמי שניתנו ליהודים אינם כוללים את הזכות לגזור גזרי דין מוות.
|
*
|
בינתיים רב שילא ציטט פסוק מקראי. כשהתבקש להסבירו הוא ניצל את הבורות התורנית של הדיינים ואמר להם שהפסוק מהלל את השלטון ואת אהבתו לצדק ומשפט.
|
*
|
הסילוף המתרפס שכנע את השלטונות שראוי למנות את רבי שילא לדיין מלכותי שנהנה מסמכויות רחבות יותר מאלו שניתנו לדייני הקהילה היהודית.
|
*
|
בועל הנוכריה מעולם לא נפגש קודם לכן עם אליהו הנביא ולכן נוכל לקבוע בוודאות גמורה שהוא לא ידע שעד השקר הוא בעצם הנביא הזכור לטוב. שאלתו, אם כך, נאמרה בנימה צינית והיא מבטאת את פליאתו על כך שרב גדול שאמור לייצג את האל ואמיתותיו מוכן להביא עדי שקר שיעידו לטובתו.
|
*
|
רבי שילא, מבלי לחשוב על משמעות דבריו, גלש להתפלפלות והצדיק את עדויות השקר באמצעות פסוק תנ"כי שהוצא מהקשרו. פסוק זה, בפרשנותו של רב שילא, משווה את הגויים לחמורים ומצדיק לכאורה את האשמת בועל הנוכריה בבעילת אתון.
|
*
|
בהצתה מאוחרת רבי שילא הבין שבהשוואת הגויים לחמורים הוא לא רק מוכיח שהיהודי המופלל לא באמת בעל אתון אלא גם שלדעתו כל הנוכרים שקולים לחמורים וסוסים. דברים אלו היו מסבכים אותו עם השלטונות ואולי אפילו מסכנים את מעמדו ולכן הוא נאלץ לעוות פסוק תנ"כי נוסף ולסחוט ממנו את ההיתר להשתיק לנצח את היהודי המסכן שבסך הכל רצה לנקות את עצמו ממסכת השקרים שהרב הגדול ניסה לטפול עליו.
|
אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים.[ד]
|
אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ.[ה]
|
'אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם' - על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים.[3]
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
התגובות האחרונות