|
הקדמה
|
|
בחור בשם ניר כהן, שהעיד על עצמו שהוא שואף להיות מחזיר בתשובה ושביכולתו להפריך כל אחד מהמאמרים שבאתר זה, העלה תגובה למאמר 'תורת ההפרייה והעיבור של הרבנים' בה הוא, בין השאר, כתב:
|
|
בעקבות דיוננו בנושא הפוסט וליבוננו את הסוגיה נוכחת לדעת שחז"ל אכן ידעו את העניין שקביעת העובר למינו, יהיה עד יום הארבעים, ועוד ידעו בהכרח לומר שיהא זה במקרה של עובר זכר! היינו שיתקיים העובר כזכר ויצליח, ואז תפילה מועלת ובמקרה הפוך כנקבה אין זה מועיל כי כאמור נקבה אינה הופכת לזכר!
הייתי ברשותך רוצה שתוריד את הפוסט המשמיץ על חז"ל ותתחיל לפרגן ולפרסם שבח על הידע שהיה ברשותם שבזמנם לא היה ניתן להשיג בכלים שהיו אז, וברור הוא שהידע הוא מהבורא שיצר את הברואים, רק הוא יכול למסור מסר כזה מדויק לחכמיו, ... אגב ברשותך אל תבזבז את זמני להפרכת שאר הפוסטים שלך, כולם על אותו עניין חוסר הבנה, ולא של חז"ל אלא של דורנו להבין למה התכוונו, אז אני מבקש להוריד במטוטה ממך את כל האתר המכפיש, כדי שיהיה לך הצדקה ביום הדין לומר נכנעתי הוכיחו לי וחזרתי בי! תהיה גבר! |
|
בשלב זה מר ניר כהן החל לצטט מהמאמר 'רוצים בן או בת?' של המחב"ת (מחזיר בתשובה) הרב זמיר כהן ולכן החלטתי לעקוף את אנשי הביניים ולהתייחס ישירות למאמרו של מאחז העיניים הגדול שאינו נלאה מהנסיונות להוכיח שאת האמת הוודאית ביותר ניתן למצוא אך ורק בארון הספרים היהודי.
|
|
המאמר 'רוצים בן או בת?' של המחזיר בתשובה זמיר כהן שפורסם באתר הידברות
|
|
להלן הנוסח המלא של המאמר 'רוצים בן או בת?' שהרב זמיר כהן פרסם באתר הידברות:
|
|
בתלמוד מובאת קביעת חז"ל על פי התורה, שמין העובר מסוגל להשתנות עד יום הארבעים להריון - גם ללא נס על-טבעי. לכן, אדם החפץ בוולד ממין מסוים, רשאי לבקש ולהתפלל על כך עד יום הארבעים. ובלשונם:1 "משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים [אם הוא חפץ בבן] שיהא זכר".
עם ההתקדמות המדעית בחקר חיי העובר, עוררו דברי חז"ל אלו פליאה רבתי. כיצד יתכן שינוי כה מהותי בעובר קיים, גם אם מדובר בארבעים הימים הראשונים? ובפרט לאחר שהתברר בשנת 19056 כי מינו של העובר נקבע על פי כרומוזום מסוים הקיים בו מתחילת היווצרותו, וכיצד יעלה על הדעת שיתחולל בו שינוי?
מה גם, שחז"ל מדגישים, כאמור, ששינוי זה אינו מתחולל באמצעות נס, אלא בדרך טבעית שתפילה אמיתית פשוטה יכולה להפעילה. המתפלל לאחר שחלפו ארבעים יום מההריון, שתלד אשתו בן זכר - "הרי זו תפילת שווא",7 כיון שאז כבר נדרש נס לשינוי מין העובר, ונס אינו מתחולל ללא סיבה כבדת משקל וזכויות מספיקות. אולם, לפני שמלאו ארבעים יום להריון, יש טעם להתפלל על מין העובר, מאחר ועד אז הדבר נתון לשינוי בדרך הטבע, והתפילה יכולה להפעיל את מערכות הטבע עד יום זה.
הדבר מעורר תמיהה: הייתכן?
אולם8, במחקרים מתקדמים התברר לאחרונה כי ישנם שלבי הכרעה בתחילת תקופת התפתחותו של העובר, במה שנוגע לקביעת מינו אם יהיה זכר או נקבה.
הדבר תלוי במערכת מדהימה הקיימת בפעילותו של הכרומוזום הזכרי מול הנקבי: כרומוזום Y הקטן והזכרי מצטרף לכרומוזום X הגדול והנקבי הקיים בכל סוג של צירוף.9 כדי לבטל את השפעת כרומוזום X על התפתחות העובר לנקבה, על כרומוזום Y לייצר בתקופה הראשונה חומר מיוחד10 הפועל לאלץ את הרקמה העוברית להתעלם מנטייתה להתפתח לנקבה, ולהתפתח דווקא לזכר. פעילות זו משמעותית כל כך עד כדי שבמידה ומסיבה כל שהיא לא ייצר הכרומוזום הזכרי את החומרים הנדרשים או שהם לא פעלו כתוצאה מתקלה, סופה של הנקביות לגבור והעובר יתפתח לנקבה - על אף הימצאותו של כרומוזום Y הזכרי.11
כלומר, עובר זכרי (המורכב מכרומוזומים XY) מסוגל במהלך ההריון להשתנות לעובר נקבי כאילו היה מורכב מראש מכרומוזומים נקביים (ובכוח התפילה על בן, לסייע לכרומוזום הזכרי לגבור, ואילו בכוח התפילה על בת, לסייע לכרומוזום הנקבי לגבור).
אך, עד מתי תיתכן אפשרות זו? מאיזה יום להריון נקבע מינו של העובר באופן סופי ומצבו יהיה בלתי הפיך?
באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של הכרעה מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים לחיי העובר ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). לאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע.
מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה,12 אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים.
הרי ללא כל ספק, רק גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם, הוא המקור למידע מדהים זה.
שינוי העובר
נאמר במשנה:2 "הזועק לשעבר [המתפלל לשנות את אשר כבר התרחש], הרי זו תפילת שווא. כיצד? היתה אשתו מעוברת ואמר "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפילת שווא [לפי שמינו של העובר הינו בלתי הפיך בשלב זה]".
בתלמוד3 שואלים חז"ל על משנה זו מהכתוב בתורה על לאה אמנו:4 "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב... וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". וקיבלנו מרבותינו שנקראה הבת בשם 'דינה' משום שבתחילה היה זה בן, אלא שהפכה לבת לאחר "שדנה לאה דין בעצמה [הייתה מעין השופטת של עצמה להכריע את גורל עוברה] ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה. אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל [אפילו] כאחת השפחות [שילדה כל אחת מהן עד עתה שני בנים, ואילו רחל רק בן אחד]. מיד נהפכה לבת".
מעובדה זו מוכח שמין העובר יכול להשתנות במהלך ההריון. מדוע, אם כן, מחשיבה המשנה את התפילה על שינוי מין העובר כתפילת שווא?
ומשיבים: "מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה [השינוי שהתחולל בעוברה של לאה, בתוך ארבעים יום להריון היה, ועד אז מין העובר נתון לשינוי, אבל לאחר מכן - הרי זו תפילת שווא. ועל כך דיברה המשנה]".5 כדתניא [כפי שלמדנו בברייתא]: שלשה ימים הראשונים [להריון] - יבקש אדם רחמים שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר [אם הוא חפץ בזכר]. מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא יהיה מעוות בצורתו]. משלושה חדשים ועד שישה - יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום".
כרומוזומים
בשלהי שנות ה- 30 של המאה התשע-עשרה, השתמשו הגרמנים, מתיאס שליידן ותאודור שוואן, במיקרוסקופים מתוחכמים הרבה יותר מקודמיהם, והוכיחו כי הרקמות החיות של בעלי-חיים, צמחים ופטריות, בנויות כולן מתאים - וכל תא מכיל גרעין.
מאוחר יותר, בשנות ה- 60 של המאה התשע-עשרה, התגלתה תגלית מכריעה: כאשר התאים מתחלקים, הגרעין נראה כאילו הוא נעלם זמנית, ובזמן חלוקת התאים, מופיעים גופיפים נבדלים במקום בו היה הגרעין. היה אפשר לראות את ה"גופים" הללו משום שהם ספגו חומרי צביעה, ולכן הם נקראו כרומוזומים. כלומר, "גופים צבעוניים".
מחקר מקיף יותר גילה כי כל תא בסיסי בגוף, מכיל עשרים ושלושה זוגות כרומוזומים (המכילים, כפי שהתברר, את מערך ה- DNA), המתחלקים לארבעים ושש יחידות. עשרים ושלוש יחידות מתקבלות מהאם ומכילות את תכונותיה התורשתיות (כגון מבנה הגוף, צבע וסוג העור והשיער, וכדומה), ועשרים ושלש יחידות מתקבלות מהאב ומכילות את תכונותיו התורשתיות. בכל זוג מעשרים ושניים זוגות הכרומוזומים, שני הכרומוזומים זהים זה לזה, מלבד הזוג העשרים ושלוש - הקובע את מינו של העובר. הכרומוזום הנקבי גדול ומכונה X, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ומכונה Y. בנקבה - הזוג העשרים ושלוש מכיל שני כרומוזומים מסוג X, ובזכר - כרומוזום אחד הוא X וכרומוזום שני הוא Y. הכרומוזום הניתן לעובר מהאם הוא תמיד כרומוזום X, ואילו הכרומוזום הניתן לו מהאב יכול להיות כרומוזום X או כרומוזום Y. אם הצטרף כרומוזום X הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה נקבה. אם הצטרף כרומוזום Y הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה זכר.
מקורות
1) ברכות ס, א.
2) ברכות נד, א.
3) ברכות ס, א.
4) בראשית ל, יט-כא.
5) ולדעה אחרת בתלמוד היה זה לאחר ארבעים יום, ובכל זאת אין מכאן קושיה על המשנה, משום שהיה זה מעשה נסים. אולם גם מדעה זו עולה שבתוך ארבעים יום מין העובר יכול להשתנות אף ללא מעשה ניסים.
6) במחקרה של הגנטיקאית האמריקנית נטי סטיבנס:
Stevens NM, Studies in spermatogenesis, with especial reference to the accessory chromosome, Carnegie Inst. Wash 1905; 36:1-32
7) ברכות נד, א.
8) Wartenberg H., Development of the early human ovary and role of the mesonephros in the differentiation of the cortex, Anat Embryol (Berl). 1982;165(2):253-80.
וכן:Anna Biason-Lauber, MD, ´Control of Sex Development´, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 24, Issue 2, Pages 163-186 (April 2010).
וראה גם: שלבי ההתמיינות לפי שבועות, וכיצד בשבוע השביעי והשמיני חלים שינויים משמעותיים: Campbell´s Urology, fifth Edition, Vol. 2, p. 1806, 1807, 1811. Pub. W.B. Saunders Company. על הדומיננטיות של המין הזיכרי ובלימת ההתפתחות הנקבית( בעיקר בעמ´ 234): McCarrey JR, Abbott UK. ´Mechanisms of genetic sex determination, gonadal sex differentiation, and germ-celldevelopment in animals´, Adv Genet. 1979;20:217-290.
9) כמבואר לעיל במסגרת שכותרתה "כרומוזומים". ההסבר הרוחני לתופעה מיוחדת זו בעולם הטבע שהכרומוזום הנקבי גדול יותר ונמצא הן בזכר והן בנקבה, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ואינו נמצא בכל צירוף, יובן על פי הידוע בתורת הקבלה שהנקבה היא בבחינת ספירת גבורה. ואילו הזכר הוא בבחינת ספירת חסד. ומבואר במדרש שהקב"ה ביקש לברוא את העולם במידת הדין (גבורה), לפי שהיא מידת האמת, ולבסוף שיתף את החסד בדין. זאת כדי להנהיג את העולם בהנהגת לפנים משורת הדין. ולכן התחילה פרשת הבריאה במילים "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שהוא שם מידת הדין, והסתיימה במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת הוי"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד). לפי שצירף שם הוי"ה שהוא שם הנהגת החסד לשם אלהים שהוא הנהגת הדין (ראה פסיקתא רבתי פיסקה מ; רש"י בראשית א, א. ד"ה ברא אלהים). נמצא שהמצב הטבעי של העולם הוא הנהגת הגבורה, שהוא שורש הנקבה. וממילא גם בעולם הזה כך הוא, וכפי הכלל הידוע שכל הקיים בבריאה החומרית אינו אלא על פי המשתלשל מהשורש הרוחני.
10) אנזים Testis Determining Factor המיוצר על ידי גן SRY. ראה: Berta et al., (1990) Nature 348 448-45.
11) בזהירות נציין כי יתכן שבמצב כזה תהיינה לבת שתיוולד תכונות אופי זכריות במשהו, משום הזיקה לשורש זכרי. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק (בראשית לד, א) "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה": "דינה בת יעקב, בשביל שהייתה רגילה [להיות] יצאנית, גרמה תקלה לעצמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן לד). ואמרו עוד: "לעולם הזכר נתלה באישה [פלוני בן פלונית] והנקבה באיש. ולמה זו תולה באמה [דינה בת לאה]? שהיה עיקר עיבורה זכר וכו'. לפיכך היא נתלה באמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן יח). וייתכן שזה גרם לה שלא נהגה בצניעות העדינה הראויה לבת (ועם זאת שיבחוה חז"ל על שהתנגדה ועל כרחה תפסה שכם בן חמור, בעוד שאצל נשות עובדי הכוכבים נאמר (בראשית לט, יב) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר" וכו'. ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ו). אולם כמובן שגם באופן כזה, אל לה למי שחשה בתכונות אלו להיסחף אחר הנהגות שאינן נכונות ולהצדיק זאת בטיעון "כך נולדתי". אלא עליה לדעת כי זהו ניסיון המיוחד לה ככל ניסיון אישי שכל אדם מקבל באופן פרטי ועליו להתמודד עמו ולא להיגרר אחריו ולהיכשל בעברה ח"ו עקב נטייה לתכונה כל שהיא.
12) אמנם במקרה של שני כרומוזומים נקביים אין אפשרות טבעית שהנקבה תשתנה לזכר. ובכל זאת אמרו חז"ל שיש טעם להתפלל על העובר עד ארבעים יום שיהיה זכר, משום שייתכן שישנו כרומוזום זכרי בעובר המתפתח, ובכל זאת עדיין יתכן שבמאבק הנטוש בין הכרומוזום הזכרי לנקבי, בידו של האחרון לנצח. והתפילה מועילה, למעוניין בבן, להגביר את הראשון.
אגב נציין כי במחקרים שנערכו בבעלי חיים התברר כי בחלק מבעלי החיים קביעת מין העובר תלוי בחום הסביבה ולא רק בגנטיקה. בניגוד גמור לתפיסה שהייתה שלטת עד עתה והתבססה על מחקריו של הפיסיולוג הצרפתי אלפרד ג'וסט ב-1953. (ראה: Pieau C, Dorizzi M, Richard-Mercer N,
´Temperature-dependent sex determination and gonadal differentiation inreptiles´.
Cell Mol Life Sci 1999;55:887-900). יתכן שמידת החום בבני האדם משפיעה גם היא ושלכך התכוונו חז"ל באמרם (נדה כה, ב) "אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחלה - יולדת נקבה" (ועיין רש"י בראשית טו, טו).
|
|
העיוותים והסילופים במאמרו של הרב זמיר כהן:
|
|
כהרגלו, ומעצם טבעה של הדת היהודית, הרב זמיר כהן אינו מסוגל להתאים את הדת למדע מבלי לסלף ולעוות או את הדת, את המדע או את שניהם. במקרה זה הוא מסתמך על שתי אחיזות עיניים עיקריות - הצגה מסולפת של דברי חז"ל והתייחסות מוטעית למושג 'נס':
|
|
1.
|
סילוף טיעוני חז"ל
|
|
|
במאמר 'תורת ההפרייה והעיבור של הרבנים' דנתי באריכות ב'תורת הזרע היחיד' שהפכה לנכס צאן ברזל של היהדות. תורה זאת קובעת שגם לגבר וגם אשה יש זרעים ובתוך זרעם חבוי אדם זעיר מאותו המין. בזרעו של אדם זעיר זה נמצא אדם עוד יותר זעיר וכך הלאה עד אינסוף. בעת המשגל גם זרעה של האשה וגם זרעו של הגבר מתפזרים ברחמה של האשה אבל רק אחד מהזרעים הללו נקלט וממנו מתפתח האדם שהיה חבוי בו. לדעת הרבנים מין העובר נקבע על פי הסדר בו הגבר והאשה הזריעו. אם הגבר הזריע ראשון נולדת נקבה, אם האשה הזריעה ראשונה נולד זכר ואם שניהם הזריעו בו זמנית מין העובר נקבע רק לאחר היום הארבעים להריון:
|
|
|
אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקבה, שנאמר 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'[א]. תנו רבנן: בראשונה היו אומרים אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה ולא פירשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופירשו 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ'[ב] - תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים. 'וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים'[ג]. וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה.[1]
|
|
|
כלומר, הידע המיוחס שהרבנים קיבלו מבורא העולם לימד אותם שמין הילוד נקבע על פי מינו של בן הזוג שהגיע אחרון לידי פורקנו. מסביר זאת היטב הריב"א:
|
|
|
'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה', והטעם לפי שאמת הדבר כן הוא מזרע האיש יולד הזכר ומזרע האשה יולדת נקבה, הילכך כשאשה מזרעת תחלה הזרע מתפשט על ידי תשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל וזרע האיש הבא אחריו בגמר ביאה הוא עומד ונקלט וממנו נולד הולד זכר ועל כן היא יולדת זכר. וכן איש מזריע תחלה יולדת נקבה מאותו טעם.[2]
|
|
|
|
|
'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר' היינו טעמא כשזרע האשה בא תחלה הוא מתפזר ע"י התשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל אבל זרע האיש הבא בגמר ביאה עומד ונקלט ממנו הולד נוצר. איש מזריע תחלה יולדת נקבה מהאי טעמא איפכא, כי באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.[3]
|
|
|
המקור למידע המדהים הזה אינו 'גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם' אלא ההבלים שהרבנים שאבו מביצת האמונות הטפלות שממשיכה להזין את בורותם עד עצם ימינו אנו. מאותה ביצה נשאב גם 'הגילוי העל-אנושי' הבא:
|
|
|
כדוגמה לתפילת שוא, המשנה נותנת את הדוגמה הבאה: הייתה אשתו מעוברת ואמר 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר' הרי זו תפלת שוא.[4]
(מקשים:) האם בקשת הרחמים אינה עוזרת לקבוע את מין הוולד? הרי על הפסוק 'וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה'[ד] שאל רב יוסף מדוע היה צורך במילה 'וְאַחַר' ורב הסביר זאת כך: לאה דנה דין בעצמה ואמרה: 'שנים עשר שבטים עתידים לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי עשרה ואם גם הילד הבא שלי יהיה זכר אחותי רחל לא תוכל להוליד אלא בן אחד והיא לא תשתווה אפילו לאחת השפחות'. מיד נהפך העובר שבבטנה לבת שנאמר 'וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה'.
(דוחים:) אין לומדים הלכה כללית ממעשה ניסים כי ניתן לומר שהמקרה של לאה התרחש בתוך ארבעים יום ליצירה, כשהתפילה עדיין מסוגלת להשפיע על מין העובר, כמתפרש מדברי הברייתא: 'שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שהזרע ייקלט ולא יסריח. משלשה ועד ארבעים יום יבקש רחמים שהולד יהא זכר. מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שהולד יתפתח ולא ידמה לדג הסנדל. משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שולד לא יהא נפל. מששה ועד תשעה חודשים יבקש רחמים שיצא בשלום.'
(על כך מקשים:) והאמר רב יצחק בנו של רב אמי: הגבר מזריע תחלה – נולדת נקבה. אשה מזריעה ראשונה – נולד זכר ורמז לכך בדברי הפסוק 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'[ה] ומכן שמין העובר נקבע כבר בעת התעברות ולא ניתן לשנותו ואם כך, כיצד הצליחה לאה לשנות את מינו של העובר בבטנה? |
|
|
עתה הכל ברור: אם הגבר מזריע תחילה הולד יהיה בהכרח בן זכר. אם האשה מזריעה תחילה הזוג יתברך בבת נקבה. אם שניהם הזריעו בו זמנית מינו של העובר יישאר בספק עד ליום הארבעים להריון ועד אז ניתן להתפלל ולבקש שהעובר יתפתח כזכר ולא כנקבה.
לדברים הללו אין כמובן שום אחיזה במציאות הלא-הזויה והרב כהן מבין זאת היטב אבל עיסקי ההחזרה בתשובה כופים עליו לעוות את התמונה ולעטוף את הגלולה המרה בציפוי מתקתק שיאפשר לתמימים לבלוע ולעכל את ההבלים הנושנים שרק העולם החרדי מקפיד לשמר. כדי להפוך את האמונה הטפלה והתפלה ל'גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם', הרב כהן התעלם לחלוטין מהעובדה שהרבנים הקדומים דנו בכללים אוניברסליים שתקפים תמיד (גבר מזריע ראשון – נולדת נקבה, אשה מזריעה ראשונה – נולד זכר, שניהם מזריעים בו זמנית – המין יקבע לאחר 40 יום) ומפנה את הזרקורים למחלה גנטית מאד נדירה, שמתרחשת בסבירות כמעט אפסית, לגביה אולי יש משמעות לטענה שמין העובר אינו נקבע ברגע ההתעברות אלא רק מספר שבועות מאוחר יותר. כלומר, במקום להתמודד עם הטיעון האוילי שמין העובר נותר בספק כל אימת שהגבר והאשה הזריעו בו זמנית הרב כהן מסיט את הדיון לפתולוגיות נדירות שמונעות התפתחות תקינה של אברי מין זכריים.
את טיעוניו הרב כהן מגבה במאמרים מדעיים, דוגמת זה שתקצירו קובע: |
|
|
The morphogenesis of the primary gonadal differentiation, of the sexual differentiation and the growth of the ovarian cortex during its early period have been studied on 10 human embryos between 12 and 95 mm CR-length. Semithin sections of glutaraldehyde-OsO4-fixed and plastic-embedded material were used to demonstrate the structural events on a cellular level. The primary gonadal blastema within the genital ridge is formed by two types of somatic cells; cells segregated from the mesonephros and cells of the proliferating coelomic epithelium. The two types of cells show a tendency to intermingle and they enclose the immigrating primordial germ cells. In the female gonad the indifferent period terminates between day 40 and 42 of ovulation age (20 to 23 mm CR-length). Between day 40 and 50 the blastemal content of the indifferent gonad is remodelled and an ovarian cortex differentiates. Cellular strands extending from the primary blastema and strands from the superficial blastemal layer contribute to the formation of the cortex. Within the newly formed medulla, remnants of the disintegrating primary blastema differentiate into medullary cords. Cells of mesonephric origin which invade the growing cortex via the rete blastema interact with cells deriving from the superficial epithelium, and both exert their opposite influence on the germ cells. While female sexual differentiation is characterized by failure of the dark mesonephric cells to completely penetrate the gonadal blastema, the morphogenetic process resulting in the formation of the ovarian cortex shows a strong invasion of the cortex by the dark mesonephric cells. Dark cells advance at the most superficial layer of the cortex and increase in number at the deeper level of the cortex. Onset of oogonial proliferation and meiotic prophase seems to depend on the numerical proportion between the activating dark and the inhibiting light supporting cells.
|
|
|
לאחר שלושה או ארבעה נסיונות סרק הגעתי למסקנה שאיני מסוגל לפענח אף רצף של שלוש או יותר מילים ומייד התמלאתי בהערצה לישיבה שלימדה את הרב כהן לא רק להבין מונחים דוגמת:
primary gonadal differentiation
Semithin sections of glutaraldehyde-OsO4-fixed
primary gonadal blastema
mesonephros
coelomic epithelium
dark mesonephric cells
ו-oogonial proliferation and meiotic prophase
אלא גם לרדת לעומקה של התורה האמבריולוגית שעליה הוא מבסס את הטענה 'במחקרים מתקדמים התברר לאחרונה כי ישנם שלבי הכרעה בתחילת תקופת התפתחותו של העובר, במה שנוגע לקביעת מינו אם יהיה זכר או נקבה.'
לי, לצערי, אין את רוחב הידע ועומק ההבנה של הרב כהן אבל עיון שטחי בויקיפדיה הבהיר לי שקיימות הפרעות פתולוגיות רבות שגורמות ללידת ילדים בעלי זהות מינית בעייתית[ו]. באחת התופעות הללו, Complete androgen insensitivity syndrome, עוברים בעלי כרומוזומים גבריים (XY) יכולים, מהיום הארבעים והילך, לפתח אברי מין נקביים במקום אברי מין זכריים. נראה שהרב כהן חושב שהרבנים כיוונו בדיוק לתופעה זאת בעת שהם קבעו 'משלשה ועד ארבעים יום יבקש רחמים שהולד יהא זכר' כיוון שהתהליכים הפתולוגיים מתחילים רק לאחר היום הארבעים להריון ולפני כן התפילה כביכול עדיין מסוגלת לבטל את הגזירה הגנטית ולגרום לעובר להתפתח בצורה תקינה ככל עובר זכר אחר. במילים אחרות, במקום להנחיל לברואיו מידע שיעזור לכל הזוגות שהזריעו בו זמנית, בורא העולם חשף בפני רבניו מידע שעשוי להועיל רק לאותם הורים מסכנים שיודעים בוודאות שעוברם סובל מתסמונת הנדירה שנקראת 'Complete androgen insensitivity'. לגבי כל האחרים, התפילה לבן זכר הינה תפילת שוא אסורה, כפי שנאמר:
|
|
|
בָּנָה בַיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה. הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. כֵּיצַד. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא הָיָה בָא בַדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.[6]
|
|
2.
|
עיוות המושג 'נס'
|
|
|
הרב כהן קובע:
|
|
|
מה גם, שחז"ל מדגישים, כאמור, ששינוי זה אינו מתחולל באמצעות נס, אלא בדרך טבעית שתפילה אמיתית פשוטה יכולה להפעילה. המתפלל לאחר שחלפו ארבעים יום מההריון, שתלד אשתו בן זכר - "הרי זו תפילת שווא",7 כיון שאז כבר נדרש נס לשינוי מין העובר, ונס אינו מתחולל ללא סיבה כבדת משקל וזכויות מספיקות. אולם, לפני שמלאו ארבעים יום להריון, יש טעם להתפלל על מין העובר, מאחר ועד אז הדבר נתון לשינוי בדרך הטבע, והתפילה יכולה להפעיל את מערכות הטבע עד יום זה.
...
במקרה של שני כרומוזומים נקביים אין אפשרות טבעית שהנקבה תשתנה לזכר. ובכל זאת אמרו חז"ל שיש טעם להתפלל על העובר עד ארבעים יום שיהיה זכר, משום שייתכן שישנו כרומוזום זכרי בעובר המתפתח, ובכל זאת עדיין יתכן שבמאבק הנטוש בין הכרומוזום הזכרי לנקבי, בידו של האחרון לנצח. והתפילה מועילה, למעוניין בבן, להגביר את הראשון.
|
|
|
קשה לי לקבוע אם הדברים הללו משקפים רק אי-הבנה או גם כפירה חמורה אבל ברור לחלוטין שהרב כהן לוקח את התמימים הרחק מעבר לגבולות האמונה היהודית. מדבריו של הרב משתמע ש'תפילה אמיתית' מסוגלת להשפיע על תהליכים טבעיים בעוד שתפילות לא-אמיתיות מן הסתם אינן מסוגלת לשנות את דרכו של הטבע אבל מיהו בדיוק אותו הגורם שבודק את 'אמיתות' התפילה ומחליט אם להיענות לה? ה'טבע' עצמו? כמובן שלא! תפילה לטבע היא הדוגמה המובהקת ביותר לעבודת אלילים וכל מי שמנסה להפעיל את הטבע באמצעות תפילות מן הסתם חייב באחת המיתות החביבות על הרבנים, המופתים והאייטולות. יהודי מאמין רשאי להתפלל רק למי שהכל נעשה כדברו ורק בורא העולם רשאי לדרוש מהטבע לסטות ממסלולו ולגרום לעובר נגוע להפוך לזכר מן המניין.
עובר שנגוע בתסמונתComplete androgen insensitivity יכול להפוך בוודאות לזכר רק אם האל מתערב בטבע וכופה עליו לשנות את מסלול התפתחותו של העובר. זהו נס לכל דבר ועניין שאף מסך עשן רבני אינו מסוגל להסתיר. אבל אם מותר להתפלל לנס זה מדוע התפילה לנסים אחרים נחשבת לתפילת שוא? מה דינו של אדם שמתפלל לבן זכר לאחר שהוא ואשתו הזריעו בו זמנית ואין כל סיבה להניח שהעובר סובל מתסמונת גנטית כלשהי? האם אין תפילתו תפילת שוא? יתר על כן, לא לגמרי ברור מדוע הברייתא מורה לנו להגביל את התפילה מהיום השלישי להריון ועד ליום הארבעים בלבד. האם לא הגיוני יותר להתפלל ללידת בן זכר כבר מהיום הראשון להתעברות? האם בורא העולם אינו מסוגל לזכור תפילות שנאמרו יום או יומיים מוקדם מידי? האם הוא אינו מסוגל להפוך עובר נגוע לעובר תקין אפילו בדקה האחרונה? |
|
קושיות נוספות
|
|
כאמור, איני מבין דבר בהתפתחות עוברים, ואף פחות מכך בתקלות שגורמות להולדת ילדים בעלי פגמים, אבל בדומה לרבנים גם אני איני מרשה למגבלות הללו לעמוד בדרכי ולמנוע ממני לשאול את השאלות הבאות:
|
|
1.
|
נניח שיום יבוא ומדע הרפואה יוכל לאבחן עוברים פגומים בשלבים המוקדמים של ההריון או באמצעות בדיקות גנטיות, עוד לפני הכניסה להריון. נניח גם שהמדע המודרני יאפשר להשתיל גנים, תאים או אנזימים בעובר הפגוע ועל ידי כך להבטיח שכל העוברים בהם אובחנה תסמונת Complete androgen insensitivity ייוולדו כבנים זכרים. האם יהיה זה הוגן להניח שהרופאים דחקו את רגליו של האל מעוד תחום שהיהדות ייחדה רק לו? האם נוכל לטעון שהפרוצדורות המדעיות הן הרבה יותר מהימנות ואפקטיביות מכל התפילות והנסים האלוהיים גם יחד? האם גם אז תעמוד בעינה ההוראה 'משלשה ועד ארבעים יום יבקש רחמים שהולד יהא זכר' או שכבר ניתן יהיה להתעלם ממנה? בהבט רחב יותר - מה דינן של כל התפילות והתחינות במקרים בהם המדע פותר בעצמו את הבעיות ומייתר את הצורך בהתערבות על-טבעית? מה דינו של האל שהופך למיותר?
|
|
2.
|
מסתבר שהתפילה לבן זכר אינה נחשבת לתפילת שווא במקרה הספציפי והנדיר בו קיים סיכוי שעובר בעל כרומוזומי XY יוולד עם אברי מין נקביים אבל מדוע הגמרא אינה מורה על עריכת תפילות לשלומם ותקינותם של עוברים שעלולים לפתח מחלות גנטיות אחרות? אם אנחנו כבר מתפללים להתערבות על-טבעית מדוע שלא ננצל את ההזדמנות ונבקש רחמים גם על העוברים שילקו בשאר המחלות הגנטיות? האם הרבנים בכלל ידעו על קיומן של המחלות הללו? מדוע הם לא הורו לנו להתפלל שילדינו ייצאו בשלום גם מהן?
|
|
3.
|
אם התפילה מסוגלת למנוע מצב בו עובר בעל כרומוזומי XY יפתח אברי מין נקביים מדוע האל שאמור להיות כל-יודע וכל-יכול לא דאג ליצירת עובר תקין מלכתחילה? בורא העולם שהכל נעשה כדברו הרי מבין בעצמו שבין היום השלישי ליום הארבעים ההורים יתפללו להולדת בן זכר והוא יודע שהוא עתיד להענות להם ולחולל את הנס הדרוש ולכן לגמרי לא מובן מדוע הוא בחר בדרך העקיפה והמסובכת במקום לתקן את הגנים הפגומים ולגרום ליצירתו של עובר תקין כבר ברגע ההתעברות.
|
|
4.
|
בהמשך לשאלה הקודמת, מדוע האל בכלל מאפשר לעוברים פגומים להתפתח מזרעם של צדיקים גמורים? האם אין הדעת נותנת שהצדיקים הללו נהנים מהשגחה עליונה שאמורה להגן על ילדיהם מכל הפתולוגיות הגנטיות? מה אמורים להסיק הורים צדיקים שהקפידו להתפלל ללידת בן זכר בימים 3-40 להריון אם בסופו של דבר נולד להם ילד בעל כרומוזומים XY ואברי מין נקביים? בהרחבת מה, כיצד הצדיקים המתפללים הללו צריכים להרגיש כשנולדים להם ילדים שסובלים ממחלות גנטיות כלשהן? האם עליהם להסיק שהאל הסיר מהם את השגחתו? האם עליהם לחשוש שמא נפל פגם בדבקותם? האם מדובר בהסתרת פנים כללית שפגעה דווקא בהם? אם התפילה אמורה להועיל אזי צדיקים גמורים צריכים להניח שההשגחה העליונה תגן על ילדיה מכל הפגמים הגנטיים האפשריים והנה למרות זאת נולדים ילדים פגומים לצדיקים מתפללים. האם לא נוכל להסיק מכך שבתפילות אין כל תועלת?
|
|
5.
|
בסופו של דבר, אם להוראות התלמודיות יש איזו שהיא משמעות הרי שבקהילות החרדיות היינו אמורים למצוא שיעור נמוך יותר של ילדים פגועים בהשוואה לשיעורם באוכלוסייה שאינה מקפידה על מצוות ואינה מתפללת בימים השלישי עד הארבעים להריון. האם כך הם אמנם פני הדברים? האם החרדים מולידים פחות ילדים בעלי פגמים גנטיים? מחקר שהיה מגלה פער משמעותי לטובת הצדיקים המתפללים היה מעורר סנסציה ומעניק תמיכה חזקה לאלו שמאמינים באפקטיביות של התפילות. שיעורים שווים של ילדים פגומים באוכלוסיות השונות היה שולל את התפילה כגורם משפיע בעוד שעודף ילדים פגומים בקהילות החרדיות היה אפילו מסמן את התפילות כגורם שלילי ומזיק. אני אישית איני מכיר מחקרים שנערכו בנידון אבל מעניין כיצד יתפרשו דבריו של הרב כהן אם יימצא מחקר שיוכיח, כפי שאני חושד, שהמאגר הגנטי המוגבל שמשרת את הקהילות החרדיות גורם לשיעור גבוה במיוחד של ילדים בעלי פתולוגיות ובעיות התפתחותיות כאלו או אחרות.
|
|
משמעות ההוראה להתפלל עד היום הארבעים להריון
|
|
הרב כהן מתפעם ואומר:
|
|
באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של הכרעה מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים לחיי העובר ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). לאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע.
מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה, אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים.
הרי ללא כל ספק, רק גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם, הוא המקור למידע מדהים זה.
|
|
המדענים אכן יודעים שבשבוע השישי, היינו, סביב היום הארבעים להריון, מתחיל הבידול המיני של העובר אבל רק הרבנים, ובמיוחד המחזירים בתשובה שבהם, מסוגלים לגזור גזרה שווה בין יום הארבעים של הגניקולוגים ליום הארבעים של ההוראה התלמודית. ביהדות המספר ארבעים משמש כמספר טיפולוגי שמרמז כל כמות נכבדה מבלי לציין שום ערך מדוייק ובעלי המקראות נהגו לפזרו ביד נדיבה:
|
|
*
|
כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
|
|
*
|
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה
|
|
*
|
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי
|
|
*
|
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן
|
|
*
|
וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה
|
|
*
|
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם
|
|
*
|
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי
|
|
*
|
אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ
|
|
*
|
כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ
|
|
*
|
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי
|
|
*
|
וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז
|
|
*
|
יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל
|
|
*
|
כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהֹוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה
|
|
*
|
וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן
|
|
*
|
וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים
|
|
*
|
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה
|
|
*
|
וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה
|
|
*
|
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם
|
|
*
|
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלָךְ אַךְ בֵּית יְהוּדָה הָיוּ אַחֲרֵי דָוִד
|
|
*
|
בֶּן שְׁלשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ
|
|
*
|
וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם
|
|
*
|
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהֹוָה בְּחֶבְרוֹן
|
|
*
|
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים[ז]
|
|
*
|
וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי
|
|
*
|
וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת נְחֹשֶׁת אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד כִּיּוֹר אֶחָד עַל הַמְּכוֹנָה הָאַחַת לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת
|
|
*
|
וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה
|
|
*
|
וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב
|
|
*
|
וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה
|
|
*
|
בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע
|
|
*
|
וְכִלִּיתָ אֶת אֵלֶּה וְשָׁכַבְתָּ עַל צִדְּךָ הַיְמָינִי שֵׁנִית וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹן בֵּית יְהוּדָה אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ
|
|
*
|
לֹא תַעֲבָר בָּהּ רֶגֶל אָדָם וְרֶגֶל בְּהֵמָה לֹא תַעֲבָר בָּהּ וְלֹא תֵשֵׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה
|
|
*
|
וְרֹחַב הַפֶּתַח עֶשֶׂר אַמּוֹת וְכִתְפוֹת הַפֶּתַח חָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת מִפּוֹ וַיָּמָד אָרְכּוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרֹחַב עֶשְׂרִים אַמָּה
|
|
*
|
בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת אַרְבָּעִים אֹרֶךְ וּשְׁלֹשִׁים רֹחַב מִדָּה אַחַת לְאַרְבַּעְתָּם מְֹהֹֻקְֹצָֹעֹוֹֹתֹ
|
|
*
|
וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת
|
|
*
|
וְהַפַּחוֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים
|
|
לעיתים איזה שהוא מספר מקראי או תלמודי מצטלב עם מספר שמוכר למדע ואז הרבנים מתחילים לחגוג. במקרים בהם הדמיון השטחי אינו משרת את מטרותיהם הם תמיד יעדיפו להתעלם ולהמתין לשעת כושר טובה יותר אבל כשדובר בהקשר משותף שעונה לצרכיהם הם ימהרו להעלות את הדמיון המספרי על נס ולטעון שרק האל היה מסוגל להחדיר את מספר הקסם למסורה הרבנית. השימוש המופרז שבעלי המקראות עשו במספר ארבעים אינו שולל, כמובן, את האפשרות שכל הפסוקים מתארים את האמת לאשורה וייתכן שהרבנים לא בחרו ביום הארבעים באופן מקרי ומאחורי הקביעה שהעובר מתחיל להתבדל מינית בשבוע השישי להריון עומדת פיסת מידע שהם שאלו ממשכילים הלניסטיים שחיו בסביבתם אבל כל מי שמאשים את האל ש'הוא המקור למידע מדהים זה' לא רק מחלל את שמו של בוראו אלא גם מזכיר לנו שאותו מקור בדיוק אחראי גם לכל שאר ההבלים המדעיים שמציפים את מחשבותיהם של דלי הידע וההבנה שאוהבים להשתכשך בביצה הרבנית.
|
|
השיטה של המחזירים בתשובה
|
|
הדיון לעייל חושף את הטכניקות שמשרתות את המחזירים בתשובה, אותן נוכל לנסח באופן הבא:
|
|
1.
|
זכור – ידע הוא דבר מסוכן והרסני ולכן נסה לבחור נושאים אזוטריים שאינם מובנים לרוב הבריות ובמיוחד לא לאלו שנמנים על קהל המטרה שלך.
|
|
2.
|
מצא לך קטע תנכי, תלמודי, מדרשי או זוהרי שמזכיר, ולו במרומז, תיאוריה מדעית זו או אחרת.
|
|
3.
|
נסח את התורה המדעית בצורה שטחית ודלוחה והקפד לא לחשוף את הנקודות בהן היא אינה עולה בקנה אחד עם האמירות שמצאו את דרכן לכתבים הרבניים.
|
|
4.
|
הרחק את עדותך. הפנה את הקוראים אך ורק לספרים ומאמרים בלתי ניתנים להשגה שקוראיך בשום פנים ואופן לא יהיו מסוגלים להבין.
|
|
5.
|
התעלם מכל האמירות התורניות שאינן עולות בקנה אחד עם התובנות העמוקות שאתה מייחס להן.
|
|
6.
|
זכור, סימני קריאה מעולם לא הזיקו לאיש ולכן נסה לתבל את דבריך במספר רב של סימני קריאה.
|
|
7.
|
הקדש פרק מכובד למידע מדעי טהור שאין לו כל שייכות לנושא שעל הפרק. ככל שהמידע המדעי שתציג יהיה אמין יותר כך יגבר הרושם שאתה יודע על מה אתה מדבר.
|
|
8.
|
קבע בפסקנות שהרבנים הכירו מאז ומתמיד את האמיתות שהמדע חשף רק לאחרונה והסק מכך שהם קיבלו ידע מיוחס שנמסר למשה היישר מפיו של בורא העולם.
|
|
9.
|
התעלם מכל אלו שמלגלגים על השטויות שאתה מפרסם ומפריכים את ההבלים שאתה מנסה להפיץ.
|
|
אם תקפיד לפעול על פי העקרונות הללו ותפנה אך רק לתמימים שאינם מסוגלים לזהות את הסילופים והעיוותים שבתשתית דבריך אזי ההצלחה כבר נמצאת בהשג ידך וכל שיחצוץ בינך לבינה הם רק הסילופים של מחזירים בתשובה מוכשרים ממך.
|
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו.
|
ויקרא יב:ב
בראשית מו:טז
דברי הימים א' ח:מ
בראשית ל:כא
ויקרא יב:ב
למשל:
נדה לא:א
הריב"א על בראשית מו:טו
חזקוני על בראשית מו:טו
משנה, ברכות ט:ג
היתה אשתו מעוברת ואמר 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: 'וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה' מאי 'וְאַחַר'? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות? מיד נהפכה לבת שנאמר 'וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה'. אין מזכירין מעשה נסים ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה, כדתניא: שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום. ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה יולדת נקבה. אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר שנאמר 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'. הכא במאי עסקינן? כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.
(ברכות ס:א)
משנה, ברכות ט:ג
התגובות האחרונות