בימיו של רבי יהודה הנשיא העולם הרבני נפתח להשפעותיה של התרבות ההלניסטית ובעקבות כך הרבנים החלו להבין שהיקום אינו נראה כמבנה בעל שלוש קומות, כפי שחשבו בעלי המקראות והתנאים הקדומים, אלא כמערכת של שמונה כדורי בדולח שמקיפים ארץ מרכזית. התורה הגיאוצנטרית קצת בילבלה את החכמים אבל עד מהרה הם מצאו במקורותיהם את האסמכתאות שאפשרו להם להוכיח שתורת ישראל הכילה מאז ומעולם את כל האמיתות שאריסטו והתוכן תלמי יגלו מאות שנים מאוחר יותר.

קדמונינו, כמו בני עמים אחרים שחיו באלף הראשון לפני ספירת העמים, ראו את היקום כמעין תיבה סגורה בעלת שלוש קומות: קומת התהומות בתחתית, קומת הארץ במרכז וקומת הרקיעים בחלקו העליון של היקום. קומת התהומות נחה על רצפת היקום ובנוסף למי התהום ניתן היה למצוא בה גם את עמודי התמך של הארץ ואת השאול, משכנם של המתים. בקומה האמצעית נמצא את הארץ השטוחה, מקווי המים שנפערו בה והחלל שמעליה. קומת הרקיעים הכילה שני מרכיבים: רקיע קשיח וקמור שנח על פאתי הארץ ושימש כגגו של עולם היצורים ורקיע גבוה יותר, הנקרא במקורותינו בשם 'שמי השמים', ששימש כגגו של היקום כולו. המרחב שבין שני הרקיעים יוחד לשימושם הבלעדי של האל ומשרתיו ושם האל בנה את היכליו.

קצת קשה להאמין אבל כך בדיוק דמינו לעצמם אבותינו את היקום בו הם חיו והעובדה שראית עולם מיתולוגית זאת מצאה את דרכה לתנ"ך מוכיחה שספרי הקודש שלנו לא נכתבו על ידי האל או בהשראתו אלא על ידי בני אדם, בשר ודם, שהעניקו הילה של קדושה לדעות מיתולוגיות שנעלמו מהתודעה האנושית כבר לפני אלפיים שנה לערך.