שאל כל מחזיר בתשובה, או אחד משפוטיו, ותגלה שהמדע הוא ארעי, רעוע, לא יציב ומשתנה בעוד שהאמת התורנית היא יציבה, בלתי משתנה ולא מושפעת מאופנות חולפות. זאת סיסמה נחמדה ומועילה וחבל שהיא מעוותת את המציאות ומתעלמת מהאמת ההיסטורית. המדע אמנם מציע תיאוריות חדשות ופוסל תיאוריות כושלות אבל לאחר שתיאוריה כלשהי שרדה מספר רב של נסיונות הפרכה היא הופכת ליציבה והסיכוי שהיא תוחלף בתיאוריה חדשה הוא כמעט אפסי. המדענים תמיד מנסים לפרוץ אל תוך הלא-נודע ולענות על שאלות חדשות אבל מחקריהם לרוב לא יערערו את נכונותו של הידע הקיים והם לכל היותר יוכיחו שהתיאוריות המוכרות הן רק מקרה פרטי של חוקיות הרבה יותר רחבה.

הדת, בניגוד למדע, מקדשת נוסחים נושנים ולעולם לא נמצא אותה מסתייגת בצורה ברורה ומפורשת מאף אמירה מביכה. במקום לעדכן ולנקות, הדת משכיחה ישן בפני חדש באמצעות הפרשנות הרבנית שמסוגלת להעמיד כל אמיתה על ראשה ולצקת לפסוקים העתיקים משמעויות חדשות שנראות למפרשים כיותר מודרניות וממילא גם יותר נכונות. 44 הפרשנויות הרבניות במאמר 'האמת אינה זקוקה לתחזוקה' מוכיחים לנו שהפרשנות הדתית משתנה חדשות לבקרים ולכן הדת, ולא המדע, היא זאת שראויה לתארים רעועה, ארעית ולא יציבה. הרבנים, כמובן, ידחו את הטענה הזאת בזלזול אבל ניתן להעמידם במקומם באמצעות אתגר פשוט: יואילו מכובדנו להצביע על איזו שהיא 'אמיתה' תורנית שלא דרשה התאמות פרשניות בעקבות התפתחויות מדעיות, הגותיות, מחקריות וחברתיות שה'מודרנה' תמיד נושאת בחובה. להערכתי, הרבנים יצליחו לעמוד במשימה רק אם הם יסתירו, יעלימו ויסרסו פרשנויות רבות שמצאו את דרכן למקורותיהם שהרי התייחסות הגונה תאלץ אותם להודות שלמרות אחיזות העיניים הדת השתנתה, משתנה וחזקה עליה שהיא עוד תמשיך להשתנות ואולי אפילו בקצב גובר והולך.

אין ולו הוראה או אמירה מקראית אחת שלא דרשה בשלב זה או אחר פרשנות מתקנת ומעדכנת כלשהי. התנ"ך והספרות הרבנית הקדומה התייחסו אך ורק לאל גשמי ומוחשי וללא אקרובטיקה פרשנית נועזת האל הנוקם והנוטר של הכוהנים לעולם לא היה הופך לאל הטרנסצנדנטלי, המופשט והמרוחק ששרת את הרבנים אחרי ימיו של רבנו סעדיה גאון. התורה האלוהית דורשת פולחני דם והוצאות להורג בסקילה, שריפה, הרג וחנק אבל הרבנים לא התקשו לפרש ה'חוצה' את המצוות הללו ולפרש 'פנימה' דרישות שמתאימות יותר הן לתנאי המודרנה והן לצרכיהם האישיים[א]. פיתוחים הלכתיים דומים נמצא בתקנות הרבניות, דוגמת הפרוזבול והתקנות של חרם דרבנו גרשום[ב], שהחליפו את הלכות חז"ל בהלכות שמתאימות יותר לרוח המודרנה. בימינו חוגים אורתודוקסיים מתאמצים לעדכן ולהתאים לעולם המודרני לא רק את ההלכות הנושנות אלא גם השקפות מדעיות[ג] ואמות מידה מוסריות[ד].

השינוי ניכר גם בזרמים החדשים שקמים בדת היהודית חדשות לבקרים: מיהדות הקורבנות של ימי הבתים, ליהדות הרבנית שבימי הגאונים כבר אימצה הרבה דעות פילוסופיות 'מודרניות' והשילה מעליה לא מעט טפלויות ותפלויות. משם ליהדות האריסטוטלית של הרמב"ם וממשיכי דרכו ולזרם הקבלי[ה] שנולד כמעט 'יש מאין' במהלך המאות השתים עשרה והשלוש עשרה. קבלת האר"י הוסיפה לזרם הזה מיתוסים חדשים במהלך המאה השש עשרה והחסידות נתנה לו תנופה נוספת באמצע המאה השמונה עשרה. הריאקציה לחסידות ולתנועת ההשכלה הולידה במאה התשע עשרה הן את הזרם החרדי/פונדמנטליסטי[ו] והן את הרעיון הציוני שהנביט את הציונות הדתית[ז] שחלקה התעוות והפך לפלג דתי-לאומני שמניע את הכיבוש והדיכוי ומטמיע ביהדות דעות גזעניות ופשיסטיות. המאה השמונה עשרה חוותה גם את לידתם של שני זרמים לא אורתודוקסים, הזרם הרפורמי[ח] והזרם הקונסרבטיבי[ט], שבינתיים הפכו לזרמים המובילים בקרב יהודי ארה"ב. כל זרמי היהדות, ובעיקר הפלגים החסידיים, פיתחו לעצמם הלכות, אמונות ומנהגים יחודיים שמבדלים בין עשרות הקהילות הדתיות שמשגשגות במדינת ישראל ובתפוצות. התעלו על כולם שני האדמו"רים האחרונים של חסידות חב"ד שהוסיפו ליהדות מימד חדש של משיחיות אקטיבית שמאיימת להוציא את החסידות המיסיונרית הזאת אל מעבר לגבולות היהדות הנורמטיבית. הדת נמצאת בהשתנות והתפתחות מתמדת ומי יודע, אולי היא עוד תאמץ אמונות הומניסטיות וליברליות שיהפכו את המאמינים לציבור נורמטיבי שמיישר קו לא רק עם ההתפתחות המדעית והמחקרית אלא גם עם ההתפתחות ערכית והמוסרית שמאפיינת את ה'מודרנה' של המאה העשרים ואחת. 

ברוב המקרים הרבנים מנסים לקבע רק את הסממנים החיצוניים של היהדות – ההלכות, המנהגים והטקסים ולכן הם אינם מהססים להתעלל ברובד הרעיוני ולהטמיע בדתם דעות חדשות שעונות טוב יותר הן לרוח התקופה והן לאינטרסים שלהם עצמם. עם זאת, ה'מודרנה' אינה נמנעת מלתקוף גם מצוות והלכות, כפי שאנחנו רואים בשנים האחרונות כשטקסי הכפרות הנערכים בערב יום הכיפורים החלו להצטייר כפרימיטיביים וברבריים ורבנים פחות נוקשים כבר מחליפים אותם בתרומות כספיות. במקביל, ערכי המוסר ההומניסטי-ליברלי של המאה העשרים ואחת גורמים לחרדים לחשוב פעמיים לפני שהם זורקים אבנים, פוגעים בחיילים, מהדירים נשים ויורקים על ילדות קטנות. התופעות הללו עדיין לא נעלמו כליל אבל הריאקציות להתנהגויות שהיום כבר נחשבות כברבריות גורמות לשינוי הנורמות של העולם התורני כך שיצרמו פחות לאנשים שאינם מאמינים במקורן האלוהי של המצוות ואינם רואים ברבנים את תכלית היצירה ונזר הבריאה. במאבק בין הנורמות של המערב לדרישות הנושנות של ההלכה היהודית, ידה של הקידמה עתידה להמשיך ולגבור והיהדות תאלץ, כהרגלה, למצוא את התירוץ שיאפשר לה להתקפל, להשתנות ולהתאים את עצמה לנורמות של הרוב.