Skip to content

1VSDAT

Open menu
שישי, 21 נובמבר 2014 15:40

תורת ההפרייה והעיבור של הרבנים

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)

אחד הפשעים עליו חז"ל עוד עתידים לתת את הדין הוא הנוהג המגוחך לעגן באסמכתאות מקראיות את המדע ה'מודרני' של זמנם וכך להפכו למחייב מבחינה הלכתית. במקרה זה, הרבנים הצליחו לאתר שברירי פסוקים שהעניקו תוקף והגינות לאמונות הטפלות שבשעתו הסבירו את תהליך ההתעברות ואת שלבי התפתחותו של העובר. אף שהתורה אמורה לקפל בחובה את כל הידע האנושי, המוכר וזה שעוד יתגלה, אנחנו לא באמת מצפים מחכמינו הקדמונים להתמצא בתורת האמבריולוגיה המודרנית. לעומת זאת, אנחנו כן תובעים מהם להפסיק להציג את כל הדעות הפרימיטיביות שהם גררו מהרחוב כ'אמת אלוהית' שנגזרותיה ההלכתיות מחייבות אותנו עד עצם ימינו אנו.     

 

 

פלא העיבור

 

נניח שאתם פילוסופים קדומים וברצונכם להבין כיצד אשה מתעברת. מה הייתם עושים? כלים  מדעיים הרי אין לכם ועל תאי זרע וביציות צאצאיכם ישמעו רק עוד אלפיים שנה לערך. כיצד תוכלו לדעת מה באמת קורה בזמן התעברותה של האשה? ובכן, תלוי באיזו תרבות אתם חיים. אם הייתם פילוסופים יווניים הייתם מנסים להבין את התהליך באמצעות הגיונכם וחקר תופעות דומות בדגים, עופות ויונקים קטנים. אם, לעומת זאת, הייתם חז"ל הייתם מלקטים פירורי מידע ורצים לארון הספרים היהודי כדי לעגן באסמכתאות את התיאוריות המדעיות 'המודרניות' שזה עתה גררתם מהרחוב כך שתוכלו לטעון שהרבנים ידעו מאז ומעולם את מה שהאחרים גילו רק לאחרונה.

היפוקרטס
[א], ואחריו אריסטו[ב] (שלימים התאים את תורתו של היפוקרטס לתבניות הלוגיות של תורת הפיזיקה שלו עצמו) תקפו את שאלת העיבור רק באמצעות מעט הממצאים האמפיריים שעמדו לרשותם וההגיון החד שהביא להם את פרסומם. שניהם פיתחו תורות שהתקבלו על דעתם של כל משכילי תקופתם והפכו לאורים ותומים של כל אלו שהתעניינו בהפריה ועיבור. היפוקרטס, אבי תורת ארבע הליחות, האמין שכל התהליכים בגופו של האדם מונעים על ידי ארבעת הליחות: מרה שחורה, מרה צהובה, כיח ודם. לשיטתו, בעת ההתעברות, זרע הגבר מתלכד עם דם האישה ויוצר גוש רך ורטוב. המרה הצהובה, אותה היפוקרטס זיהה עם האש היסודית[ג], לוחכת את הגוש הרטוב ומעניקה לו קליפה קשיחה ואחר כך היא ממשיכה לפעול בתוך הקליפה ומקשה חלקים מסויימים מהגוש הרטוב. מהחלקים הללו יתפתחו בעתיד העצמות והגידים. באיזורים אחרים של הגוש, ההמרה הצהובה חורצת נקבים ותעלות שמאוחר יותר יהפכו לכלי הדם ולצינורות דרכם יזרמו האויר, הנוזלים והמזון. מינו של העובר, בגישה זאת, נקבע באופן מקרי על ידי הכמות היחסית של החומר העוברי שמקורו בזרע האב לעומת החומר העוברי שמקורו בדם האם.     

 

אריסטו האמין שלכל עצם בטבע יש שני רכיבים שונים, אך בלתי נפרדים: חומר וצורה[ד]. דם האם משמש כחומר הגלם וזרעו של האב תורם לעובר את רכיב הצורה, במילים אחרות, הזרע גורם לדם האישה להתקשות (לקפוא) ולהפוך לעובר בדיוק באותו האופן בו אנזימים מסויימים גורמים לחלב לקרוש להפוך לגבינה. לאחר ההתעברות גוף העובר מתפתח בשלבים, באופן הדרגתי, ומינו נקבע על פי שלמות התפתחותו. עובר שמתפתח בצורה מושלמת יהפוך לזכר ומעובר שיתפתח בצורה פגומה תיווצר נקבה.

 

בשלב מסויים עלה הצורך להתאים את תורתו של אריסטו לעובדה שגם בנות דומות לעיתים לאמהותיהן. אין כל בעיה עם ילדים שדומים לאבותיהם שהרי הם קיבלו את צורתם מזרעו של האב. מאידך, הם לא קיבלו מהאם דבר זולת חומר גלם חסר צורה ולכן תיאורטית לא צריכה להיות כל אפשרות שבנות תדמינה לאימהותיהן. הפתרון ההגיוני ביותר היה להעניק לאשה זרע משל עצמה שנושא עימו תכונות נשיות. מכאן התפתחו שתי אסכולות: אסכולת מיזוג הזרעים[ה] שקובעת שהעובר נוצר מזרעם של הגבר והאישה גם יחד ואסכולת הזרע הבודד[ו] שמניחה שבדומה לבובות הבבושקה, גם בזרעו של האדם, בין אם גבר בין אם אשה, חבוי אדם מיניאטורי ולאדם הזעיר הזה יש זרע בו חבוי אדם זעיר אף יותר וכך הלאה עד לקץ כל הדורות. בזרעם של הזכרים חבויים זכרים זעירים ובזרען של הנקבות – נקבות זעירות. בעת הזיווג, אחד משני הזרעים, זה של הגבר או זה של האשה, נקלט ברחמה של האשה וממנו מתפתח העובר שלימים יהפוך לאדם בוגר שגם בזרעיו תהיינה חבויות הצורות של כל צאצאיו. גישה  זאת קובעת שהעובר מתפתח מהזרע הראשון שנקלט ברחמה של האשה והזרע של בן הזוג השני אינו ממלא כל תפקיד ביצירתו. מכך נגזר שבעת ההתעברות נשתל ברחמה של האשה עובר בעל איברים וצורה שהולך וגדל מבלי שדבר ישתנה בדמותו. בנוסף, האסכולה הזאת מחייבת אותנו להסיק שדמותם של כל בני האדם נקבעה כבר בעת בריאתם של אדם וחווה והתובנה הזאת, יש לשער, קסמה מאד לרבנים שלימים אימצו אותה והפכו אותה לנכס צאן ברזל של תורתם.

אף שבתנ"ך
[ז] ובכתבים הרבניים[ח] ניתן למצוא את עקבותיהן של תיאוריות התעברות אחרות, הדעות התלמודיות המבוססות והמעמיקות ביותר נקשרות בבירור לתורת הזרע הבודד ובהן נדון עתה.

 

 

הדיון התלמודי בהתעברות והריון

 

את אחת המבוכות הפחות נעימות בתלמוד מספק לנו הקטע הבא:

 

(כתוב במשנה) היתה אשתו מעוברת ואמר 'יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר' - הרי זו תפלת שוא[ט].

 

(מקשים:) ולא מהני רחמי (האם בקשת הרחמים אינה עוזרת לקבוע את מין הוולד)?

(הרי) מתיב (שאל) רב יוסף: (על הפסוק) 'וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה'[י] - מאי (מה הצורך במילה) 'וְאַחַר'?

(על כך) אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני וארבע מן השפחות הרי (זה כבר) עשרה. אם זה (הולד שבבטני, הוא) זכר לא תהא אחותי רחל (אפילו) כאחת השפחות (שלכל אחת מהן יש שני בנים ולה יהיה רק בן אחד)? מיד נהפכה (העובר בבטן לאה) לבת שנאמר 'וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה'.

 

(דוחים את הדוגמה הזאת:) אין מזכירין (לומדים הלכה מ)מעשה נסים ואיבעית אימא (כי ניתן לומר) מעשה דלאה (שהמעשה עם לאה) בתוך ארבעים יום (מזמן יצירת העובר) הוה (התרחש – ובתקופת זמן זאת התפילה עדיין מסוגלת להשפיע על מין העובר), כדתניא (כפי שלמדנו בברייתא):

 

שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים ש(הזרע יקלט ו)לא יסריח,

משלשה ועד ארבעים (יום) - יבקש רחמים ש(הולד) יהא זכר,

מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים ש(הולד) לא יהא (דומה לדג ה)סנדל,

משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים ש(הולד) לא יהא נפל

מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום.

 

(מקשים:) ומי מהני רחמי (מה מועילים הרחמים)? (והלא) אמר רב יצחק בריה (בנו של) דרב אמי: איש מזריע תחלה - (האשה) יולדת נקבה. אשה מזרעת תחלה – (היא) יולדת זכר שנאמר 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'[יא] (משתמע מכך שמין העובר נקבע בעת ההתעברות ולא ניתן לשנותו וכיצד, אם כן, הצליחה לאה לשנות את מין העובר שבקרבה)?

 

(משיבים:) הכא במאי עסקינן (כאן במה אנו עוסקים)? כגון שהזריעו שניהם בבת אחת (ומינו של הולד עדיין לא נקבע ולכן היה מקום לתפילה).

(ברכות ס:א)

 

במילים אחרות: בעקבות תפילתה של לאה העובר שבבטנה הפך מזכר לנקבה. הפלא הזה סתר בעליל את דבריו של רב יצחק בנו של רב אמי, בן הדור השלישי לאמוראי בבל, שטען שמין העובר נקבע כבר בעת ההתעברות בהתאם למינו של בן הזוג שהגיע ראשון לידי פורקנו ולכן אם הגבר מזריע ראשון נולדת בת ואם האישה מזריעה ראשונה נולד בן. הסתירה המביכה דרשה החלקה והרבנים מיהרו לספק את הסחורה בהסבירם שבמקרה זה יעקב ולאה הזריעו בו-זמנית ולכן מין העובר עדיין לא נקבע סופית וניתן היה להתפלל לאלוהים בבקשה לשנותו. סביר? ייתכן שלא, אבל מעוגן בפסוקים ולכן חלק מהאמת המחייבת של חז"ל.

נראה שקביעתו הסתומה במקצת של רב יצחק לא הייתה מובנת על פניה ורבי צדוק[יב] נאלץ להרחיב עליה את הדיבור:

 

אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזריעה (מפזרת את זרעה) תחילה – נולד זכר. איש מזריע (מפזר את זרעו) תחילה - נולדת נקבה, שנאמר 'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר'.

 

תנו רבנן: בראשונה היו אומרים: 'אשה מזרעת תחילה - נולד זכר, איש מזריע תחילה - נולדת נקבה' ולא פירשו חכמים את הדבר עד שבא רבי צדוק ופירשם: נאמר 'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ' (וכיוון שהכתוב קשר את לידת הבנים ללאה ואת לידת הבת ליעקב עלינו להבין ש)תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים (כלומר, שבנים נולדים מזרעה של האשה ובנות מזרעו של הגבר).

 

(שואלים:) נאמר, 'וַיִּהְיוּ בְנֵי אוּלָם אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וּמַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָנִים'[יג] וכי בידו של אדם להרבות (לגרום לכך שיהיו לו) בנים ובני בנים?

 

(משיבים:) אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן (מתאפקים לא לגמור) כדי שיזריעו נשותיהן תחלה שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים.

 

והיינו דאמר (וזה מה שאמר) רב קטינא[יד]: יכולני לעשות כל בני זכרים (בכך שאני משהה עצמי מלהזריע)[טו].

אמר
רבא[טז]: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה יבעל וישנה[יז] (יבעל פעם שניה וכך אשתו תזריע ראשונה בעת המשגל השני והעובר יהיה ממין זכר).


(נדה לא:א)

 

את הקביעה 'הגבר מזריע תחלה – נולדת נקבה. אשה מזריעה ראשונה – נולד זכר' נוכל להבין רק אם נניח שבעל המאמר התבסס על תורת הזרע הבודד וגם הוא חשב שהעובר נוצר מזרעו של אחד ההורים בלבד ולא ממיזוג זרעם של השניים. הדעת גם נותנת שחייבת להיות חוקיות שקובעת איזה משני הזרעים ייקלט ברחם והניסיון לימד את רבותינו שסדר ההגעה לפורקן מיני הוא זה שקובע את מין הוולד.

 

אף שכל התורמים לדיונים התלמודיים שסקרנו עד כה היו אמוראים בבליים בני הדור השלישי והרביעי, נראה שתורת הזרע הבודד והטכניקה שמבטיחה הולדת בנים זכרים הייתה מוכרת גם לתנאים שכן אנו מוצאים שגם רבי יוסי[יח] נהג להשתמש בה:

 

אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי ונטעתי חמשה ארזים בישראל.

 

(שואלים:) ומאן אינון (מי הם, אותם ארזים)?

(משיבים:) רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי חלפתא ברבי יוסי ורבי אבטילס ברבי יוסי ורבי מנחם ברבי יוסי.
...
(שואלים:) למימרא דרבי יוסי (האם לפי דבריו של רבי יוסי עלינו להבין ש)מצות עונה[יט] לא קיים?

(משיבים:) אלא אימא חמש בעילות בעלתי ושניתי (בעלתי בשנית).

 

(שבת קיח:ב)

 

אני יכול להעלות בהקשר זה את ההשערה שתיאורית הזרע הבודד רווחה בארץ ישראל בימי התנאים המוקדמים והיא נדחקה לקרן זוית ונשכחה לאחר שרבי יהודה הנשיא העניק הכשר לפילוסופיה היוונית שכבר העדיפה בשלב זה את אסכולת מיזוג הזרעים. יהדות בבל, שתחת שלטון הפרתים והסאסאנים עדיין לא נחשפה להשפעות ההלניסטיות, המשיכה לדבוק בפרשנויות המסורתיות ורבניה כנראה לא זנחו מעולם את תורת הזרע הבודד. בכל מקרה, ברור שרבים מחכמי ישראל חשבו שדי בזרע של הורה אחד בלבד כדי לעבר את האשה והאמינו שמינו ודמותו של הולד ייקבעו על פי המין והדמות של הצורה הזעירה שנמצאת בתוך הזרע בר-המזל שבסופו של דבר זכה להיקלט ולנבוט ברחמה של האשה.

 

 

התרומה הפרשנית

 

כיוון שרש"י הסתפק בחזרה על דברי התלמוד[כ] תלמידו, רבי יצחק בן אשר הלוי (ריב"א)[כא], נאלץ להרחיב את הדיבור בסוגיה:

 

אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה,

והטעם לפי שאמת הדבר כן הוא מזרע האיש יולד הזכר ומזרע האשה יולדת נקבה, הילכך (לפיכך) כשאשה מזרעת תחלה הזרע מתפשט על ידי תשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל וזרע האיש הבא אחריו בגמר ביאה הוא עומד ונקלט וממנו נולד הולד זכר ועל כן היא יולדת זכר.

 

וכן איש מזריע תחלה יולדת נקבה מאותו טעם כפ"ח.

(הריב"א על בראשית מו:טו)

 

רבי חזקיה בן מנוח (חזקוני)[כב], בן המאה השלוש עשרה לספירתם, מרבה להסתמך על פירושי רש"י ותלמידיו ובמקרה זה הוא הבהיר את התמונה במילים עוד יותר ברורות ומובנות:

 

'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר'.
היינו טעמא
(זה הטעם): כשזרע האשה בא תחלה הוא מתפזר ע"י התשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל.

אבל זרע האיש הבא בגמר ביאה עומד ונקלט (ברחמה של האשה) ממנו הולד נוצר.

(כשה)איש מזריע תחלה (האשה) יולדת נקבה מהאי טעמא איפכא (מהטעם ההפוך), כי באמת מזרע הזכר נולד זכר ומזרע הנקבה נולדת הנקבה.

 

(חזקוני על בראשית מו:טו)

 

גם בעלי התוספות[כג], שפעלו במאתיים השנים שלאחר מותו של רש"י, כנראה הסתמכו על תורת הזרע-הבודד כשהם פרשו:

 

(כתוב:) 'וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה'[כד].

אמרו רבותינו: סימן מסר להם אותו רשע, פרעה, שאם פניו (של העובר) למטה בידוע שהוא זכר ואם פניו למעלה - נקבה היא. ועוד מסר להם סימן אחר: אם ירכותיה של יולדת מצטננות בידוע שהוא זכר כדאמרו רבותינו, 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר'. והטעם כי כשהאשה הזריעה (היא) מצטננת. וזרע האיש האחרון עומד ומבטל הראשון. ואם ירכותיה מתחממות בידוע שהיא (הולד) נקבה.

 

(פירוש בעלי התוספות על שמות א:טז)

 

אבל היו ביניהם גם כאלו שהשתעשעו בתיאוריות מעט יותר מוזרות שכנראה הניבו טכניקות לא פחות בדוקות:

 

ויש אומרים שמצאו בספר הטבע שיש באשה שבעה נקבים, שלשה מימין ושלשה משמאל ואחד באמצע. אם נכנס הזרע באותן (אותם נקבים) של ימין (היא) תלד זכר ואם בשל שמאל (היא) תלד נקבה ואם באמצע תלד (ייצא) טומטום או אנדרוגינוס. כשהיא שוכבת על ימין נכנס הזרע באותן של ימין ותלד זכר.

 

(פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות על ויקרא יב:ב)

 

רבנים מאוחרים יותר, דוגמת הרמב"ן שכבר נהנה מפירות הרנסנס הסכולסטי שהחדיר את התורה האריסטוטלית למחשבה היהודית, ניסה להוציא את העוקץ מתורת הזרע הבודד על ידי שילובה עם תורת מיזוג הזרעים:

 

'אשה מזרעת תחילה יולדת זכר' ואין כוונתם שיעשה הולד מזרע האשה, כי האשה אף על פי שיש לה ביצים כביצי זכר, או שלא יעשה בהן זרע כלל, או שאין הזרע ההוא נקפא (והופך לחומר שמוכן לקבל צורה) ולא עושה דבר בעובר, אבל אמרם (כשהחכמים השתמשו במונח) "מזרעת", (הם דיברו) על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה באם ומתאחז בזרע הזכר (דם הרחם שנאסף באם בסיום הביאה ונאחז בזרע הזכר), כי לדעתם הולד נוצר מדם הנקבה ומלובן האיש, ולשניהם יקראו זרע וכך אמרו (ולכן הם אמרו) שלשה שותפין יש בו באדם, איש מזריע בו לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעין, אשה מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין וגם דעת הרופאים ביצירה כך היא (שכך נוצר האדם).

 

ועל דעת פילוסופי היונים, כל גוף העובר (בא) מדם האשה, אין בו לאיש אלא (תרומתו היחידה של הזכר היא רק ) הכח הידוע בלשונם (בשם) 'היולי' שהוא נותן צורה בחומר, כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר (ביצה מופרית) לנולדת מן המתפלשת בעפר (ביצה לא מופרית) שום הפרש (הבדל), (אבל) וזו תגדל אפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח (אפרוח בתוך הביצה), בהמנע (כי נמנע) ממנה החום היסודי שהוא לה היולי (הכח שמעניק לחומר את צורתו).

 

(רמב"ן על ויקרא יב:ב)

 

גם הספורנו, בן המאה השש עשרה, מצא דרך לנטרל את המשמעויות היותר מביכות של תורת הזרע הבודד והוא פירש:

 

'אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר' -  כבר אמרו 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר' וזה כי אמנם זרע האשה הוא הלחות שלעיתים נפלטת ממנה בעת הביאה ולחות הזאת אין כל תפקיד בעיבור זכרים כאשר דמה של האשה קופא בזרע הגבר והופך לעובר. אבל במקרה שהלחות של האשה נכנסת לדם שנקפא מזרעו של הגבר יהיה בעובר עודף זרע נשי והולד יהיה ממין נקבה.[כה]

 

חכם אחר שפעל במאה השש עשרה, הרב יצחק קארו, דודו של הרב יוסף קארו הגדול, הצליח אפילו להעלות שתי השערות נוספות, אף ששתיהן מביכות לפחות באותה המידה: 

 

והיה ראוי שיאמר 'אשה כי תלד זכר', מה צורך לומר 'תזריע', לכן דרשו חז"ל 'אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה', והטעם שכשהאשה מזריעה תחילה זרע הזכר שהוא אחרון בא ומתגבר על הזרע שלה, לפי שהטיפה שלה שבאה בראשונה היא כמו השדה שזורעים בו, והטיפה האחרונה שהיא שלו הוא כחיטים שזורעים בשדה, וכך גם ההיפך, כשהאיש מזריע תחלה אותה הטיפה היא כשדה, והטיפה האחרונה שהיא שלה הוא כחיטים שזורעים בשדה.

 

ועוד: אשה מזרעת תחילה משום שהיא חומדת את בעלה ומציירת אותו בלבה ולכן העובר יהיה בדמותו, ואיש מזריע תחילה משום שהוא חושק באשתו ומצייר אותה בדמיונו ולכן העובר יהיה ממין נקבה, כמוה.

(ספר תולדות יצחק על ויקרא יב:ב)

 

נוכל להמשיך להתענג על דברי הרבנים אבל הצורך לקצר מאלץ אותנו לוותר על הדעות הפחות פיקנטיות ולקנח בדבריו של  ה'בן איש חי', הרב יוסף חיים מבגדד, מגדולי האחרונים שנחשב לאחד הפוסקים הבולטים בקרב יהדות ארצות האסלאם. הבן איש חי, שנפטר בתחילת המאה העשרים, מעולם לא נמנע מלהוסיף את תרומתו לכל מבוכה תלמודית ומדבריו ראוי לצטט שלושה קטעים.

האחד:

 

דאמרו רבותינו ז"ל: בזכות הצניעות יזכה האדם לבנים, וכמו שנאמר 'אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל'[כו], מה כתיב בתריה (מה כתוב מיד אחר כך)? 'וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב ... וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ'.

 

ואמרתי טעם לזה (הטעם לכך הוא ש)דעל ידי הצניעות שבאשה תתמעט תאות המשגל אצל בעלה בעת תשמישו עמו, ואז הוא יתאחר בהזרעתו והיא מזרעת תחלה ותלד זכר.

 

(ספר בניהו בן יהוידע על עירובין ק:ב)

 

הצניעות מדכאת את תשוקתו של הגבר, באין תשוקה ההזרעה מתעכבת. הפורקן המתאחר מאפשר לאשה להזריע ראשונה וכשהגבר מזריע אחריה נולד בן זכר.

הקטע השני:

 

ונראה לי בסיעתא דשמימא על דרך מה שאמרו רבני אשכנז ז"ל במאמר 'בת בתחלה סימן יפה לבנים', שפירשו תיבת 'בת' לשון שינה, כלומר שיתקרר אבר התשמיש של הזכר בתחילה, שיתאחר הקשוי שלו כדי שתתאחר הזרעתו ותקדים האשה להזריע שזהו סימן יפה לבנים שאז יוליד זכרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'אשה מזרעת תחלה יולדת זכר', כי הבא באחרונה גובר להוליד כמוהו, וכנזכר בספרי המפרשים ז"ל, וכן כאן דריש (שראש) תיבת בת לשון שינה וקירור, שגומרים ביאתם בה ואין פורשים באבר קשה אלא באבר בת. דאחר (לאחר) שגמר תאותו כולה נעשה בת.

 

(ספר בניהו בן יהוידע על פסחים פז:א)

 

עדיין לא הצלחתי להבין איך הבן איש חי קופץ מתיבת 'בת' להתקררות איבר התשמיש של הגבר אבל ברור שאם האיבר מתקרר והקישוי מתאחר הזרעת הגבר מתעכבת וממילא האשה תזריע לפניו ותוליד בן.

 

הקטע השלישי:

 

וכפר דכרייא, שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה. נוכל לומר בסיעתא דשמיא הטעם, כי (כי בגלל) הטבע של (ה)אויר (ב)אותו כפר היתה תאוות הנשים מרובה יותר מתאות האנשים (הגברים), ולכך (ולכן) כפי הטבע היו יולדות זכרים, דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, אך אחר שתלד האשה כמה בנים, יהיה בה חולשה ותתמעט תאוותה, ואז תהיה שיעור תאות האיש מרובה על תאותה, ותתאחר הזרעה של האשה, כי יהיה איש מזריע תחלה, שאז כפי הטבע יולדת נקבה, ולכן אותם הנשים היו יולדות נקבות באחרונה ופוסקות.

 

(ספר בניהו בן יהוידע על גיטין נז:א)

 

הדברים ברורים. תאוות הנשים ניזונה מאויר הכפר ומרוב להיטותן הן מזריעות ראשונה ונולדים בנים. לאחד מספר לידות תאוותן פוחתת, הגברים מזריעים ראשונים ומתחילות להיוולד נקבות. זה כמעט ברור מאליו. ככה זה כשעוברים נוצרים מזרע אחד בלבד.

 

 

המסקנות העצובות

 

אם נראה לנו שהמדרשים הרבניים, שנסמכו על הספקולציות של היפוקרטס ואריסטו, כבר היו אמורים להיעלם בחביונות השכחה עלינו רק לקרוא את חוות דעתו של השופט יצחק אנגלרד בפסק דין נז(1) 419 שניתן בתאריך 23.12.02 בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בתיק 2458/01 שעניינו 'משפחה חדשה נגד הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים'.

 

העתירה הוגשה על ידי אישה רווקה בשנות הארבעים לחייה שרחמה נכרת. האשה ביקשה מהועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים של משרד הבריאות שביציות שנשאבו מגופה יופרו בזרעו של תורם אנונימי ויושתלו ברחמה של אם פונדקאית. הועדה החליטה לדחות את הבקשה על הסף בטענה שהחוק אינו מאפשר הפריה חוץ גופית לאישה שאין לה בן-זוג ובעקבות כך המבקשת עתרה לבג"צ. בחוות דעתו השופט אנגלרד התייחס למקורות היהודיים של הסוגיה:

 

13. באשר לאם פונדקאית, מסורת אגדית קדומה מספרת כי קרה כדבר הזה בין רחל ללאה בהריונן עם דינה ויוסף. על-פי המסופר, בהריונה האחרון של לאה אשת יעקב היא נשאה ברחמה בן. יעקב כבר היה באותה עת אב לעשרה בנים: שישה מהם של לאה, שנים של בלהה ושנים של זלפה. לאה ראתה בנבואה כי ליעקב עתידים להיות שנים עשר בנים בלבד, כך שאם תלד את הבן שברחמה - אשר יהיה הבן האחד עשר של יעקב - הרי תישאר לרחל הולדת בן אחד בלבד. כיוון שלאה לא רצתה שרחל תהיה אם לבן אחד בלבד, שעה שאפילו לשפחות כבר היו שני בנים, היא התפללה למען אשר לא תלד היא את הבן, כך שרחל תוכל ללדת את שני הבנים שנותרו על פי הנבואה. לפי גרסה אחת, העובר שהיה ברחמה של לאה הפך לבת (מבין המקורות, ראה ברכות, ס, א). לפי גרסה אחרת של אגדה זו, הדבר התבצע בדרך שונה: לאחר שלאה התפללה שלא תלד את הבן שברחמה, התחלפו העוברים בין האחיות: הבן שהיה ברחמה של לאה עבר לרחמה של רחל, והבת שרחל נשאה ברחמה עברה ללאה. ראה מדרש שכל טוב (בובר) בראשית פרק ל', ד"ה "ואחר ילדה":

 

ואמר רב חנינא בן פזי 'נתכנסו כל האמהות ואמרו דיינו תפקד גם זה, לכך נאמר ואחר ילדה בת, כלומר לאחר שנתפללה לאה ואמרה יהי רצון שיהא עובר בבטני נקבה, כדי שתלד רחל אחותי זכר שלא תהא פחותה מן השפחות שילדה כל אחת ב' שבטים, מכאן שנתחלפה דינה בבנימין, והייתה תפלה זו אחר שנולד יוסף, אבל מקצת רבותינו דרשו שנחלפה ביוסף.'

 

ראה גם תרגום יונתן, בראשית ל, כ"א; וכן פירוש דעת זקנים ובעלי התוספות על אותו הפסוק.

 

מעניין לציין שמסורת זו מובאת גם בפיוט "אבן חוג מצוק נשיה", המיוחס לקליר, והנאמר בתפילת שחרית של היום הראשון של ראש השנה (מחזור לימים נוראים, מהדיר: ד' גולדשמידט, התש"ל):

 

זכר לה [לרחל] יושר אורחות

עובר להמיר בבטן אחות

חשבה היום זכרה להאחות

סילוף דינה ביהוסף להנחות

 

על פי גרסה זו של האגדה, נס גרם לכך שרחל ילדה את יוסף שהיה בנה הגנטי של לאה, ואילו לאה ילדה את דינה - בתה הגנטית של רחל.

 

מסתבר שההבל התלמודי, שכל חברה מתוקנת הייתה זורקת, יחד עם כל הררי הלהג שהועמסו עליו, לפח האשפה הגדול של ההיסטוריה עדיין משמש כשיקול רלוונטי בבית המשפט הגבוה ביותר של מדינת ישראל ושופטים מכובדים ומוערכים עדיין מוצאים לנכון להזכירו בפסקי דין מחייבים. דבר אינו יכול להמחיש טוב יותר את האבסורד, שעל שלבי התפתחותו ראוי להרחיב:

 

1.

רבני דור התלמוד קלטו ו'גיירו' דעות מדעיות שהם שמעו ברחוב הארץ-ישראלי. עד מהרה הדעות ה'מודרניות' הפכו לנכס צאן ברזל של הדת היהודית ועשו את דרכן גם לבבל.

 

2.

הרבנים, כהרגלם, עיגנו את התובנות החדשות בפסוקים וניצלו אותן להבהרת ניסוחים מקראיים שעד אז לא בוארו די צרכם. תוך כדי כך הם הגיעו למסקנה ש'הגבר מזריע תחלה – נולדת נקבה, אשה מזריעה ראשונה – נולד זכר.'

 

3.

ראשוני פרשני ימי הביניים מצאו את עצמם עם אמת תורנית-מדעית שלא חרגה מהותית מהתובנות המדעיות של תקופתם ולכן הם הרחיבו, אולי על סמך דעות זרות שהם מיהרו לאמץ ואולי על סמך פלפולים שהם למדו בין כתלי הישיבות, על ההוראות  התלמודיות והסבירו ביתר פירוט את הבסיס העובדתי להוראות הללו, למשל, 'כשאשה מזרעת תחלה הזרע מתפשט על ידי תשמיש שעדיין לא נגמר ומתבטל וזרע האיש הבא אחריו בגמר ביאה הוא עומד ונקלט וממנו נולד הולד זכר'.   

 

4.

לאחר ההשתלטות האריסטוטלית על המחשבה האירופאית, הסתבר לפרשנים שברחוב מסתובבות דעות עוד יותר 'מודרניות' שקובעות שליצירת העובר דרושים 'זרעים' משני ההורים ואין די בזרע מהורה אחד בלבד. ההבנה המדעית החדשה חייבה שינוי בתפיסה התורנית ופרשנים דוגמת הרמב"ן ורבנו בחיי שינסו את מותניהם והחלו לטשטש את המשמעויות הברורות של דברי קודמיהם ולהתאימם לנורמות החדשות. 

 

5.

מתחילת העת החדשה והילך המדע התפתח בצעדי ענק ועד מהרה היהדות מצאה את עצמה הרחק מאחור. רבנים מסויימים ניסו להקהות את הביטויים המביכים שנותרו בארון הספרים שלהם באמצעות פרשנויות אלגוריות, 'רוחניות' וקבליות אבל אחרים, ובמיוחד אלו שחיו בארצות בהן המדע המודרני לא הצליח להבקיע מבעד לחומות הדת, שמרו על העטרה הישנה והמשיכו להבין את דברי קודמיהם פשטם וכלשונם.

 

6.

בימינו אנו, פוסקים ושופטים שנדרשים לדון בתחומים בהם ההלכה ממלאת את פיה מים, דוגמת תופעת הפונדקאות שהחלה רק לקראת סוף המאה העשרים, פונים אל האגדה ושם הם מוצאים את הפנינים שבהיעדר כל אלטרנטיבה הופכים עבורם ל'דעת תורה' בה הם מתחשבים בפסקי הדין שלהם.

 

כך נראית דת שמקדשת כל דבר שטות שמצא את דרכו לכתביה הקדושים ואינה מוכנה למחוק מספריה אפילו את ההבלים הברורים ביותר. עוברים אינם נוצרים מזרעו של אחד מבני הזוג ואפילו לא מהמפגש של הזרע הגברי עם דם האשה. זאת אינה השערה אלא עובדה מדעית וודאית ומוכחת שמשרתת את כל הרופאות שמטפלות בנשים חרדיות. ראוי אם כן, לדלל את ארון הספרים היהודי ולהפוך את כל הדיונים התלמודיים בזרעים, עוברים והריונות למשלים יפים ואלגוריות עמוקות כך שתובנות המדע המודרני תוכלנה להיכנס לעולם החרדי בגלוי, בכבוד ובדרך המלך ולא רק בהחבא ובצנעה מאחורי דלתן הסגורה של רופאות וגניקולוגיות.    

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 



[א]             

ראו הערך 'היפוקרטס' בויקיפדיה

[ב]             

ראו הערך 'אריסטו' בויקיפדיה

[ג]             

הפילוסופים היווניים האמינו שכל החומר התת-ירחי מורכב מתרכובות של ארבעה יסודות בלבד: אדמה, מים, אויר ואש. ראה ערך 'ארבעת היסודות' בויקיפדיה ואת הפרק 'חומר, תנועה וצורה' במאמר 'ההשפעה האריסטוטלית'. היפוקרטס גרס שיסוד האש שמלחך ברחמה של האשה צורב מעצב את דמותו של העובר.

[ד]             

ראו הערך 'המטאפיזיקה של אריסטו' בויקיפדיה

[ה]             

ראו הערך 'Epigenesis (biology)' בויקיפדיה האנגלית

[ו]             

ראו הערך 'Preformationism' בויקיפדיה האנגלית

[ז]             

קטע תיאולוגי שכנראה נכתב לפני המפגש עם התרבות היוונית, אינו נגוע בשום איזכור של התהליכים הטבעיים ונראה שבעל המזמור מעולם לא שמע על היפוקרטס או על תורתו. האל לבדו אחראי לכל תהליך ההתעברות ורק לו מגיעה התודה על יצירת העובר במחשכי בטנה של האשה ועל ההגנה המתמשכת שהוא מספק לו שם:


'כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי.

אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד.

לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.

גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא אֶחָד בָּהֶם.'

(תהילים קלט:יג-טז)

 

(את המילה  'קָנִיתָ' יש לפרש כ'יצרת', בדומה לשימוש שנעשה בביטוי 'קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ'. הפרשנים המסורתיים, אולי בניסיון לקרב את הפסוק לניסוח של ספר איוב, פרשו את המילה 'תְּסֻכֵּנִי' בתור 'תְּשׂכְכֵנִי' ממנה ניתן אולי להסיק שהאל יצר לעובר עצמות וגידים. להערכתי אין צורך להעניק לפסוק הגינות מדעית וניתן לפרשו כהכרה בהגנה שהאל נתן לבעל המזמור בעודו בבטן אמו.)

 

בספר איוב נוכל למצוא קטע נוסף שדן בהליך ההתעברות ובו נוכל כבר להבחין בטביעות רגליה של הפילוסופיה היונית. קטע זה מדגים לנו את תורת העיבור שהייתה מקובלת בימי הבית השני, לאחר שתורתו של היפוקרטס כנראה כבר זלגה אל תוך החוכמה המקובלת:

 
'יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי.

זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי.

הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי.

עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשׂכְכֵנִי.'

(איוב י:י-יא)

 

לא קשה לזהות כאן את הגוש הדליל והרטוב (שנוצר ממיזוג זרע הגבר ודם האשה שהפך למוצק בדיוק כשם שהחלב הופך לגבינה) ואת עקבותיה של האש היסודית שהקרישה את דם האשה ויצרה את העצמות והגידים שהתלבשו בעור ובבשר שנוצרו, אף הם, מדם האשה.

[ח]             

למשל, נדה לא:א, ויקרא רבה יד:ט

[ט]             

משנה, ברכות ט:ג

[י]             

בראשית ל:כא

[יא]            

ויקרא יב:ב

[יב]            

מהכתוב משתמע שרבי צדוק הסביר את דבריו של רב יצחק בנו של רב אמי. דא עקא, בתלמוד אנו מוצאים את עקבות רגליהם של שני חכמים בשם רבי צדוק ושניהם היו תנאים שחיו מאות שנים לפני רב יצחק. נראה שעורכי התלמוד לא שמו לב לקושי הזה או שהם הכירו רבי צדוק כלשהו שאינו מוכר לנו.

[יג]             

דברי הימים א' ח:מ

[יד]            

רק קטינא, אמוראי בבלי אף הוא, היה בן דורו של רב יצחק ונראה שגם הוא היה שותף לתובנותיו המדעיות. ראו הערך 'רב קטינא' בויקיפדיה

[טו]            

ראה פרוש רש"י לדף זה.

[טז]            

רבא היה אמורא בבלי חשוב בדור שאחרי רב יצחק ורב קטינא. ראו הערך 'רבא' בויקיפדיה

[יז]

רש"י: 'יבעול וישנה - שמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה'.

[יח]            

ראו הערך 'רבי יוסי' בויקיפדיה

[יט]            

ראו הערך 'מצוות עונה' בויקיפדיה

[כ]             

'אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה ... וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ' - הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה.

(רש"י על בראשית מו:טו)

[כא]            

ראו הערך 'יצחק בן אשר הלוי' בויקיפדיה

[כב]            

ראו הערך 'חזקיה בן מנוח' בויקיפדיה

[כג]

ראו הערך 'תוספות' בויקיפדיה

[כד]            

שמות א:טז

[כה]            

'אשה כי תזריע וילדה זכר'. כבר אמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר וזה כי אמנם זרע האשה והוא הלחות הנפלט ממנה לפעמים בעת החבור לא יכנס ביצירת הזכר כלל, אבל דמה יתפעל ויקפא בזרע האיש, וכאשר יכנס מזרעה הלחותיי בדמה הנקפא יהיה בו ללחות מותריי ויהיה הולד נקבה.

(ספורנו על ויקרא יב:ב)

[כו]            

בראשית יח:ט

נקרא 8635 פעמים
למאמר הבא ולקודם: בר הדיא היה פותר חלומות »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

14 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 06 יולי 2016 21:17 הוסף ע״י עדי אביר

    אביב,

    אם הבורא היה קיים הוא דווקא כן היה מתרגש מדעתי. אני לא יודע למה אתה מנסה לייחס לאלוהים את אמונות ההבל שהרבנים אימצו משכניהם. דעות הסרק הללו מוכרות מכתבי הפילוסופים היווניים וכיום ברור לחלוטין שאין להם שום בסיס מדעי.

    חבל שבמקום להיפתח לאמת אתה נצמד בכזאת עוצמה לסיסמאות חסרות התוכן של הרבנים. העולם לא נוצר לפני פחות מששת אלפים שנה עם מראה ותכונות של עולם בן מיליארדי שנים. זאת שטות גמורה אבל נניח לרגע שאתה צודק. האם לא מטרידה אותך השאלה מדוע האלוהים שלך מצא לנכון להונות את הבריות ולשתול בעולמו כל כך הרבה עדויות מטעות.האם הוא לא הבין שהוא שם מכשול בפני העיוורים שלאור שפע העדויות עשויים להאמין בנכונות המדע ולהסיק שהתורה נכתבה על ידי בני אדם ולא על ידי אל שאמור היה לדעת את האמת?

    ידידי, במקורה האלוהי של התורה יכולים להאמין רק בורים שמעולם לא נחשפו לידע העצום שהאנושות צברה בעזרת המדע והמחקר. אני מאחל לך שכשתתבגר תחליט להיחשף גם להשכלה של ממש ולא רק לשטיפת מוח רבנית שכל מטרתה להפוך אותך לחיל בצבאם של הרבנים האינטרסנטים.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 06 יולי 2016 20:07 הוסף ע״י אביב

    אתה מתיימר בכלים מחשבתיים פעוטים להבין את המהלך של הבורא - וכאן נכונה לך הפתעה. הבורא לא מתרגש מדעתך !!
    המיה עולם - היא ההעלם, ה' העלים את עצמו בעולם, ואת התורה הוא מסר לחכמים, שהם אלו שקיבלו את התורה, עד היום אנחנו רק מנסים להבין ולשמר, ואמונת חכמים היא אחד מהיסודות.

    אז גם אם לדעתך - קיימת טעות, עליך לנסות ולהבין כי הטעות ממך היא נובעת ואינה בדברי חכמים.
    כמו מועד בריאת העולם, הרי כל המדע אומר שהעולם בן מיליוני או מיליארד שנים ואז - נו תצחק, איך היהדות אומרת שהעולם בן חמשת אלפים שבע מאות שבעים ושש שנה - אפשר לצחוק, וזה יפה לבריאות, אבל זה לא עשה כלום.
    ואפשר לומר כי כמו שחכמים אמרו שכשאדם הראשון נולד, הוא היה בן רגע אחד, אבל מראהו היה כבן 18 שנה, כך גם העולם היה בן יום אחד, אבל מראהו היה כבן "מיליוני שנים" או אפילו אם תרצה - מיליארדי שנים, זה בכלל לא סותר.

    אבל זה רק למי שרוצה לדעת את האמת.

    מי שרוצה ללגלג - שיערב לו.

  • קישור לתגובה שישי, 11 מרס 2016 01:48 הוסף ע״י אמיר

    שלום
    ראיתי שהתקשית מדוע ה'בן איש חי' מכנה את האבר שהתרכך 'בת' - ובכן פשוט מאוד: הנקבה היא רכה לעומת הזכר שהוא קשה, הוא תפס את האבר לאחר הוצאת הזרע כ'בת', מכיון שהוא כבר אינו עומד בקשיותו בדרך כלל.

  • קישור לתגובה חמישי, 15 ינואר 2015 20:03 הוסף ע״י ניר כהן

    http://www.psicho567.files.wordpress.com/2010/04/chapter10.doc

    שוב המאמר כי הכתובת הייתה חסרה הנ"ל מתיחס לעובדה שעוברים עד שבוע שישי הם נראים זהים לזכר/לנקבה ,ואז מוכרע בשלב ההתמינות אם יהיה העובר לגמרי זכר ! כאמור לפי מאמר חז"ל עד יום הארבעים /שבוע שישי
    ולפי מאמרים נוספים שהראנו במקור מאתר הדברות יש תמיכה נוספת לנושא ההתמיינות ,
    לכן כל תפילה בזמן הנתון הכרחית להצלחת בניית עובר זכרי תקין ותפילה הכרחית בהחלט !

    אני מציע עדי שתפסיק להכפיש לחינם ,מצפה להתנצלות
    מי שאינו מעוניין לעיין ונסמך על ידיעתיו יכול להמצא שטחי בהשגותיו
    אין לי ספק כי מדובר על שלב התמיינות קרטי ואין זה מהנמנע ש

  • קישור לתגובה חמישי, 15 ינואר 2015 18:35 הוסף ע״י ניר כהן

    עדי אביר וכל הקוראים ,

    הנה כאן מצאתי מאמר מסכם שערך מישהו שגם הוא בנוסף לרבים שעיינתי מדבר על עוברים דומים שעוד לא נערכה בהם הכרעה עד שבוע שישי! לזכר/נקבה ( התחלת המאמר)

    תהליכים פסיכוביולגיים – פרק 10
    psicho567.files.wordpress.com/2010/04/chapter10.doc
    התפתחות מינית ייצור גמטות והפריה: כרומוזום המין הוא אמנם הקובע בזמן ההפריה אך הוא הראשון ברצף ... מה שכנראה מווסת את התפתחותן הוא גן יחיד על כרומוזום Y שנקרא sry

  • קישור לתגובה רביעי, 14 ינואר 2015 19:40 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר,

    תגובתך החצופה הניבה התייחסות ארוכה אותה העלתי כמאמר בשם 'האם זמיר כהן יודע מה יהיה מין הילוד?'.

    http://1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2013-07-23-13-36-16/item/1076-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%96%D7%9E%D7%99%D7%A8-%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2-%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%93?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 11 ינואר 2015 13:01 הוסף ע״י שמשון

    ניר,
    אני לא בקיא בנושא, אבל עד כמה שאני זוכר, את הגן SRY שאחראי לקביעת העובר כזכר, נושא תא הזרע שזוכה להפרות את הביצית. מבלי להיות בוטה יתר על המידה, הזרעונים ששוחים כעת באשכיך - הם כבר מגדירים את מין היילוד, חלקם נושאים את הגן ואם יזכו להפרות ביצית ייצרו זכר, וחלקם לא נושאים את הגן ולכן תיווצר מהם נקבה. לכן הטענה לפיה מין היילוד יכול "להשתנות" במשך ההריון, בכל זמן שהוא, היא שגויה - אלא אם מדובר במוטציה נדירה. יתר על כן, מוטציה נפוצה לא פחות היא דווקא הפוכה מזו שאתה מתאר - לעתים קורה שביצית מופרית בעלת כרומוזום Y, עקב מוטציה גנטית כזו או אחרת, מפתחת אי-רגישות לאנדרוגנים, או אז נולדת נקבה בעלת כרומוזום Y. אכן מסתובות בינינו נשים בעלות כרומוזום Y, שאינן מודעות כלל לעובדה זו - לפי ויקיפדיה, אחת מכל 20,400 היא כזו. זכרים בעלי שני כרומוזומי X הם אחד לכל 25,000 או 20,000, והמוטציה שגורמת לזה קיימת בזרע המפרה עוד בטרם ההפריה - הזרעון (ששוחה באשכים) סופח אליו את הגן SRY, כך שבכל מקרה יוולד ממנו זכר, וזה *לא* משהו שקורה מעצמו במהלך ההריון. אם לא דייקתי, אשמח שקוראים או בעל האתר יתקנו את דבריי.

  • קישור לתגובה ראשון, 11 ינואר 2015 04:02 הוסף ע״י ניר כהן

    עדי אביר ,

    בעקבות דיוננו בנושא הפוסט וליבוננו את הסוגיה נוכחת לדעת שחז"ל אכן ידעו את העניין שקביעת העובר למינו ,יהיה עד יום הארבעים , ועוד ידעו בהכרח לומר שיהא זה במקרה של עובר זכר ! היינו שיתקיים העובר כזכר ויצליח ,ואז תפילה מועלת
    ובמקרה הפוך כנקבה אין זה מועיל כי כאמור נקבה אינה הופכת לזכר !

    הייתי ברשותך רוצה שתוריד את הפוסט המשמיץ על חז"ל ותתחיל לפרגן ולפרסם שבח על הידע שהיה ברשותם שבזמנם לא היה ניתן להשיג בכלים שהיו אז ,וברור הוא שהידע הוא מהבורא שיצר את הברואים ,רק הוא יכול למסור מסר כזה מדויק לחכמיו, בזמן שאנו פה עד 1905 סברנו שהעיבור בזמן הראשון ,ומחקרים מתקדמים כזה שלהן ודנו עליו מביא שאכן עד יום ה-40 ,מחקר מ1982
    אגב ברשותך אל תבזבז את זמני להפרכת שאר הפוסטים שלך ,כולם על אותו עניין חוסר הבנה , ולא של חז"ל אלא של דורנו להבין למה התכוונו ,אז אני מבקש להוריד במטוטה ממך את כל האתר המכפיש ,כדי שיהיה לך הצדקה ביום הדין לומר נכנעתי הוכיחו לי וחזרתי בי ! תהיה גבר !

    בתלמוד ( ברכות נד ,א ) מובאת קביעת חז"ל על פי התורה, שמין העובר מסוגל להשתנות עד יום הארבעים להריון - גם ללא נס על-טבעי. לכן, אדם החפץ בוולד ממין מסוים, רשאי לבקש ולהתפלל על כך עד יום הארבעים. ובלשונם:"משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים [אם הוא חפץ בבן] שיהא זכר"( ואכן עד שלושה ימים יכול להיות שהזרע לא יסריח ויופרה הביצית ,ובדרך לא של נס, יכול להיות עובר זה מוכרע כפי תראו להלן ,אם יהא בן או יהא לעובר לנקבה , והכל תלוי בתהליך שחז"ל אומרים שבמהלכו ניתן להתפלל !
    מעבר לכך ידעו אף חז"ל שאם העובר ממילא מראשיתו הוכרע לנקבה , שהרי זה תפילת שווא ( לשעבר) אבל כיוון שאינו יודע אם העובר נקבה ודאי יתפלל ! שיצליח להיות זכר)
    עם ההתקדמות המדעית בחקר חיי העובר, עוררו דברי חז"ל אלו פליאה רבתי. כיצד יתכן שינוי כה מהותי בעובר קיים, גם אם מדובר בארבעים הימים הראשונים? ובפרט לאחר שהתברר בשנת 19056 כי מינו של העובר נקבע על פי כרומוזום מסוים הקיים בו מתחילת היווצרותו, וכיצד יעלה על הדעת שיתחולל בו שינוי?

    מה גם, שחז"ל מדגישים, כאמור, ששינוי זה אינו מתחולל באמצעות נס, אלא בדרך טבעית שתפילה אמיתית פשוטה יכולה להפעילה. המתפלל לאחר שחלפו ארבעים יום מההיריון, שתלד אשתו בן זכר - "הרי זו תפילת שווא", כיון שאז כבר נדרש נס לשינוי מין העובר, ונס אינו מתחולל ללא סיבה כבדת משקל וזכויות מספיקות. אולם, לפני שמלאו ארבעים יום להריון, יש טעם להתפלל על מין העובר, מאחר ועד אז הדבר נתון לשינוי בדרך הטבע, והתפילה יכולה להפעיל את מערכות הטבע עד יום זה.

    הדבר מעורר תמיהה: הייתכן?

    בקצרה :
    Wartenberg H., Development of the early human ovary and role of the mesonephros in the differentiation of the cortex, Anat Embryol (Berl). 1982;165(2):253-80. , במחקרים מתקדמים התברר לאחרונה כי ישנם שלבי הכרעה בתחילת תקופת התפתחותו של העובר, במה שנוגע לקביעת מינו אם יהיה זכר או נקבה.

    זה המאמר ^ שמתאר שביום 40 - 42 יש הכרעה במין העובר אם יהיה זכר שהיה לו כרומוזום גברי מלכתכילה ,לקימו ולגרום לו לפתח אינזים חיוני שיקבע אם זה יהיה עובר זכרי זה שלב מכריע עד 40 יום !! כפי שחז"ל כתבו ,ואם הייתה נקבה מתחילה, כמו שאמרו חזל המתפלל לשעבר ! שהייתה אישתו כבר מעוברת !!! , וזה מדהים שחז"ל ידעו את זה ועוד ידעו שההכרעה רק בזכר שיתקיים עד 40 יום !

    המאמר מדבר על תהליך , יש כידוע כרומוזום גברי y ומה לעשות הוא קטן יחסית ביחס לכרומוזום הנקבי x
    'האינזים - אותו חלבון שלוקח מקוד הדי אן אי ,את הקוד והופך אותו לחלבון מיועד
    אותו אינזים זה שעל כרומוזום הגברי ליצר בתקןפה המיועדת , הוא האינזים שימנע מהעובר ( מהרקמה העוברית יותר נכון היא הראשונה הקיימת ) להתעלם מנטיתה הטבעית להתפתח לנקבה כי הסברנו שהנטייה הטבעית וכרומוזום x הנשי הוא הדוממננטי , אם הצליח הכרומזום הגברי בפעול זו לגרום לאינזים הוא יאלץ את העובר לזכר אם הוא לא הצליח ,העובר תוך 40 -42 יום ,יתפתח לנקבה ויהיה הדבר סגור חתום גמור !

    שוב על כרומוזום Y לייצר בתקופה הראשונה חומר מיוחד אנזים (Testis Determining Factor המיוצר על ידי גן SRY. ראה: Berta et al., (1990) Nature 348 448-45)
    הפועל לאלץ את הרקמה העוברית להתעלם מנטייתה להתפתח לנקבה, ולהתפתח דווקא לזכר. פעילות זו משמעותית כל כך עד כדי שבמידה ומסיבה כל שהיא לא ייצר הכרומוזום הזכרי את החומרים הנדרשים או שהם לא פעלו כתוצאה מתקלה, סופה של הנקביות לגבור והעובר יתפתח לנקבה - על אף הימצאותו של כרומוזום Y הזכרי.

    עוד מאמרים תומכים בנושא :
    *כן עוד מאמרים מכריעים ומחזקים בנושא וכן:Anna Biason-Lauber, MD, ´Control of Sex Development´, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 24, Issue 2, Pages 163-186 (April 2010).

    וראה גם: שלבי ההתמיינות לפי שבועות, וכיצד בשבוע השביעי והשמיני חלים שינוייםמשמעותיים: Campbell´s Urology, fifth Edition, Vol. 2, p. 1806, 1807, 1811. Pub. W.B. Saunders Company. על הדומיננטיות של המין הזיכרי ובלימת ההתפתחות הנקבית(בעיקר בעמ´ 234): McCarrey JR, Abbott UK. ´Mechanisms of genetic sex determination, gonadal sex differentiation, and germ-cell development in animals´, Adv Genet. 1979;20:217-290.

    *בנוסף יכול לקרות : במצב כזה תהיינה לבת שתיוולד תכונות אופי זכריות במשהו בגלל שהשתנה מינה , משום הזיקה לשורש זכרי. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק (בראשית לד, א) "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה": "דינה בת יעקב, בשביל שהייתה רגילה [להיות] יצאנית, גרמה תקלה לעצמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן לד). ואמרו עוד: "לעולם הזכר נתלה באישה [פלוני בן פלונית] והנקבה באיש. ולמה זו תולה באמה [דינה בת לאה]? שהיה עיקר עיבורה זכר וכו´, לפיכך היא נתלה באמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן יח). וייתכן שזה גרם לה שלא נהגה בצניעות העדינה הראויה לבת (ועם זאת שיבחוה חז"ל על שהתנגדה ועל כרחה תפסה שכם בן חמור, בעוד שאצל נשות עובדי הכוכבים נאמר (בראשית לט, יב) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר" וכו´. ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ו). אולם כמובן שגם באופן כזה, אל לה למי שחשה בתכונות אלו להיסחף אחר הנהגות שאינן נכונות ולהצדיק זאת בטיעון "כך נולדתי". אלא עליה לדעת כי זהו ניסיון המיוחד לה ככל ניסיון אישי שכל אדם מקבל באופן פרטי ועליו להתמודד עמו ולא להיגרר אחריו ולהיכשל בעברה ח"ו עקב נטייה לתכונה כל שהיא.

    ומהבנת הפסוקים ניתן לראות שלאה עשתה דין בעצמה וויתרה על זכר בבטנה והוא הוכרע לנקבה " דינה " כפי המבואר במחקר לפנינו זה היום מוכח ! כאפשרי עד 40 יום כפי שאמרו חז"ל ,ורחל שגם כן התפללה על בן שמע הבורא את קולה " ויפתח את רחמה " אחרי שכבר לאה ילדה את זבולון רחל מתעברת ביוסף ! ואינו מתהפך אצלה מבת לבן כמו בלאה ,אלא מראש התפתח אצלה עובר זכרי ( יוסף הצדיק)

    בראשית פרק ל:
    כ וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב--הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, זְבֻלוּן. כא וְאַחַר, יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, דִּינָה. כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר.

    הנה לפי סדר הדברים :
    פסוק כ : לאה ילדת את זבולון והוא השישי במספר " ששה בנים "
    פסוק כא: ילדה לאה את דינה !( שמפסוק הבא משתמע שהתפילה של רחל גרמה גם כן " וידמע אליה אלוהים !" )
    פסוק כב : שימו לב רק אחרי שילדה לאה כבר את דינה , כתוב "ויזכר אלוהים את רחל! ----> ( ויפתח את רחמה ) אחרי זבולון ילדה את יוסף ולא התחלף לה מבת לבן אלא מתחילה היה בן !!! וזה טעות של אלה שלא קוראים נכון
    תודה ושלום !

    וברור שהוא לא יהיה זכר בלי כרומוזום y וחז"ל לא על כך אמרו שיבקש רחמים מה שאין אפשרות בחז"ל נקרא תפילה לשעבר ( שאין אופציה ) , פה מדובר על המקרה שלנו שיש כורומוזום y , והוא צריך לשרוד ולהיות מספיק חזק ליצור איזנזים , שמכריע את הרקמה העוברית להתפתח לזכר ,ועל כך צריך תפילה !

    חז"ל בהכרח ידעו דבר שאין אפשרות בתקופתם לדעת הדברים נתגלו רק במחקרים בשנת 1982 על ההכרעה עד 40 יום ,2010 מאמר שמחזק את הטענה

  • קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2015 21:27 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר ידידי,

    אתעלם מהררי המלל הלא רלוונטי ואנסה להסביר לך שוב את הקביעות המדעיות בנושא עליו אנחנו דנים:

    מינו של העובר נקבע בעת ההתעברות. נקודה. לאברי המין אין כל קשר למין העובר שנקבע אך ורק על פי הכרומוזומים שב-DNA שלו. במהלך התפתחותו של העובר עלולות, בהסתברות קטנה, לקרות תקלות שונות ומשונות שיגרמו ללידת תינוקות בעלי פגמים כאלו או אחרים, ובכלל זה באברי המין. הפגמים הללו אינם משנים את מינו של העובר שכאמור נקבע כבר בעת ההתעברות.

    הדיון התלמודי בנוי כולו על חוסר הידע וההבנה שאפיינו את העת העתיקה וימי הביניים. כל דמיון בין האמירות הרבניות לממצאי המדע המודרני הוא לכל היותר מקרי אף שלהערכתי הוא נובע בעיקר מטעויות אנוש.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2015 19:42 הוסף ע״י ניר כהן

    עדי כיוון שאני אדם שגם לומד תורה מנהל בית ,מתעסק במקצועי ,ויש לי הרבה ענינים על הראש לא כמוך ,איש החופש שויתר על התורה והמצוות במחיר של התכחשות לדת האמת ונסיון לשבש כל דבר של אמת כאילו שאנשים טיפשים ,ואת ה"חכם"
    אתה כתבת אני מצטט
    "
    ניר,

    "אתה דוגמה מצויינת לנזק העצום ששרלטנים דוגמת זמיר כהן ממיטים על אנשים צעירים שאינם מסוגלים להבין את הזיופים והעיוותים שמשמשים את המחבתים הציניים בעת שהם מפיצים את הבלי הדת ממנה הם מתפרנסים.

    תגובתי - איני דוגמא לכלום אני בעצמי מחזיר בתשובה בעצמי שלמד מעשרות מורי הוראה ,ולא מהרב זמיר בלבד ,סליחה
    הרב זמיר התותח שאני עפר לרגליו בתורה ,אחד מגדולי דורנו ,שאינך יודע פרומיל מחוכמתו ,
    אגב אני לא אדם צעיר אני איש בוגר בן 38 שמתעסק במדע אלקטרוניקה ,ומחשבים ,ומדעים מדוייקים עוד שכנראה היית משחק גולות ,,

    איני מבין מדוע אתה שואב את ידיעותיך מאתר החזרה בתשובה שנזהר לשמור מרחק מכל אמת מדעית אובייקטיבית כשלרשותך עומדים מקורות הרבה יותר אמינים שמנסים לשקף את האמת ולאו דווקא את השקרים שמקדמים את האינטרסים הרבניים

    תגובתי - אני שואב את ידיעותי מעשרות ספרים ואתרים שונים ,ונזהר משקרים באתרי החופש החילונים שאין להם מושג וחצי בתורה ,וגם במדע ,ורוב אנשי המדע הגדולים תומכים בבורא ובריאה ,ודי בזה לראות כמה הפישרים הקטנים במדע ,אתיאיסטים ,שאינם יודעים מהומה ולרוב גם לא מתעסקים במדע ,רוצים להתיימר לדעת יותר מגדולי המדע בעצמם ,עצוב

    הנה ככה על הדרך מה כותבים אנשי מדע על בורא ובריאה הבט והזדעזע בבקשה ! בסוף התגובה שלי !!

    הרב זמיר כהן הפנה ברשימת מקורותיו למספר ספרים מדעיים. האם טרחת לבדוק אם הספרים הללו אומרים את מה שזמיר כהן חושב שהם אומרים או שאתה סומך בעיניים עצומות על יכולתו להבין טקסטים מדעיים שנכתבו עבור קהילת החוקרים בהם נעשה שימוש רב במושגים מקצועיים שלא תמיד נלמדים בישיבות החרדיות -

    תגובתי - בהחלט לא טרחת לקרוא כי כתוב שם בדיוק מה שמצוטט במאמר שהבאתי ואתה ניגשת למאמר אחר ו"משום מה דילגת על המאמרים שהבאתי " אז אני יכוון את המתחמק למקום הנכון !! הנה :




    8) Wartenberg H., Development of the early human ovary and role of the mesonephros in the differentiation of the cortex, Anat Embryol (Berl). 1982;165(2):253-80.

    וכן:Anna Biason-Lauber, MD, ´Control of Sex Development´, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 24, Issue 2, Pages 163-186 (April 2010).

    וראה גם: שלבי ההתמיינות לפי שבועות, וכיצד בשבוע השביעי והשמיני חלים שינוייםמשמעותיים: Campbell´s Urology, fifth Edition, Vol. 2, p. 1806, 1807, 1811. Pub. W.B. Saunders Company. על הדומיננטיות של המין הזיכרי ובלימת ההתפתחות הנקבית(בעיקר בעמ´ 234):  McCarrey JR, Abbott UK. ´Mechanisms of genetic sex determination, gonadal sex differentiation, and germ-cell  development in animals´, Adv Genet. 1979;20:217-290.


    אגב אתה כתבת" האם לא היה הרבה יותר פשוט לפנות למקור לא תורני, דוגמת הערך 'Sexual differentiation in humans' בויקיפדיה באנגלית, ולקרוא שם את הדברים הבאים"

    אגב אתה לא מתרגם נכון ואולי בכוונה מתעלם ממה שכתוב ( מסלף)
    העובר נראה אדיש מבחינה מינית , לא כמו זכר או נקבה עד לחודש הרביעי לכל היותר .שים לב במהלך חמשת השבועות הקרובים ,העובר מתחיל לייצר הורמונים הגורמים לאיברי המין שלה לגדול לתוך או איברי זכר או נקבה( בדיוק פה תתעקב כי חמישה שבועות זה כארבעים יום ,כאן נפלת ) . תהליך זה נקרא בידול מיני .

    בידול איברי מין פנימי

    אברי המין הפנימיים מורכב משני צינורות אבזר : צינורות mesonephric (זכר) וצינורות paramesonephric (נקבה) . מערכת mesonephric מבשר על איבר המין הגברי וparamesonephric למערכת הרבייה הנשית . כתמורת פיתוח , אחד מהזוגות של צינורות מתפתח תוך נסוג האחרים . זה תלוי בנוכחות או עדר שלאזור מין קביעה של כרומוזום Y , הידוע גםבגן sry . בנוכחותו של גן sry פונקציונלי ,בלוטות מין bipotential להתפתח לאשכים ההתפתחות לוקחת שש עד שמונה שבועות מאותו גן מיועד ( בדיוק הזמן הדרוש לשינוי הגנטי בעובר מזכר לנקבה או נקבה לזכר כמצויין למעלה ) ,

    בהבחנה : בלוטות מין ניתן להבחין בהיסטולוגיה על ידי 6-8 שבועות של הריון .

    אתה התיחסת למה שבא לך , הפרעה של התפתחות טיפוסית עלולה לגרום להתפתחות של שניהם, או לא , מערכת צינור , אשר עשוי לייצר אנשים בבעיה מורפולוגית זה עוד עניין שבו יש כשל בהתפתחות והוא לא לעניין הנדון ,


    אגב לכן אני נמנע מהויקפדיה הוא הרבה פעמים : כידוע הויקפדיה בשליטת בורים כופרים ,את זה הבנתי בתחילה שכתבתי כמה ערכים ,לויקיפדיה ,ונלחמו איתי לא להכניסם ,בעוד שכתבתי בהם את האמת ,והם כתבו שקרים

    אם אתה ניזון משקרים גש לויקיפדיה ,אגב איזה מין חובב מדע אתה ?! שנעזר בויקפדיה ,מה כבר חסר מאמרים מדעים רציניים ?!
    הערכתי אותך קצת יותר !
    טעיתי כנראה

    אגב עוד סתירה ניתן לך יש מעל מאה מחקרים שונים שנעשו שבדקו השפעת תפילה על אנשים חולים באופן בלתי תלוי - היינו שהחולה לא ידע שמתפללים עליו והתוצאה כמובן ,תפילה עוזרת ,על פי מחקרים מדעיים ,



    הנה הבטחתי להביא מה חושבים אנשי מדע על בורא בריאה ואמונה ,מה שעדי לא יודע שאינו מתעסק במדע :


    אייזיק ניוטון:
    היקום יכל להווצר עי בורא כל יכול 1. אייזיק ניוטון כתב, שעה שהוא מתבונן במערכת השמש וביתר הדברים הנפלאים של עולם הדומם והחי, כי כל זה יכול היה להווצר רק בזכות חכמתה ותבונתה, של ישות עצומה, הקיימת לעד, אשר יכולה ברצונה להניע לנצח את הגופים. ועי כך ליצור ולשנות חלקי תבל.
    (Sir Isaac Newton, Optics, Qu. 31.) (בין מדע ודת, פרופ' א. צ'רניבסקי, טכניון חיפה, 1965) עמ' 119)

    מקס פלוק:
    1 לא יכולה להיות סתירה בין דת למדע אלא השלמה.
    2. אין ספק שפלנק ואינשטיין היו מהפסיקאים הגדולים ביותר במחצית הראשונה של המאה העשרים.
    פלנק, בין היתר, יצר את תורת הקוונטים (בצורתה הראשונה) הוא היה מסור לעקרונות כנסייתו, ולא פעם הביע ברבים את השקפותיו הדתיות. גם הוא היה סבור שהמדע והדת הם שני גילויי הרוח האנושית הנבדלים זה מזה ושאין סתירה ביניהם.

    2. גדולי המדענים בכל הדורות היו מאמינים לעולם לא יכול להיות שום ניגוד אמיתי בין הדת והמדע, כי האחד הוא ההשלמה של משנהו. כל איש רציני ובעל מחשבה מבין, לדעתי, שיש להכיר את היסוד הדתי בטבעו ולפתחו, כדי שכל כוחותיה של נפש האדם יפעלו יחד מתוך שווי משקל והרמוניה מוחלטת. ובאמת לא היה זה מקרה שהוגי הדעות הגדולים ביותר בכל הדורות היו גם בעלי רוח דתית עמוקה.
    (Max Planck. Where is Science Going p. 168) (Max Planck 1858-1947) (Albert Einstein 1879-1955) (שם, עמ' 36)

    אלברט איינשטיין:
    ההרמוניה של חוקי הטבע היא בעלת תבונה עמוקה ואיננה ניתנת להשגה בתפישתנו! 3. במה מתבטאת דתיותו של מלומד? דתיותו כלולה בהתפעלות לוהטת בפני הרמוניה של חוקי הטבע, מתגלה בהם תבונה כה נשגבה, שלעומתה כל המשמעות של מחשבות אנוש אינה אלא בבואה מבוטלת בהחלט. הרגשה זו היא הקו המנחה של חיי המלומד ומאמציו… הרגשה זו היא, ללא ספק קרובה, מאד לזו שהרגישו אנשי רוח, היוצרים הדתיים של כל הזמנים. ועוד במקום אחר: הדבר היפה ביותר, שבו יכולים אנו להתנסות, הוא המסתורין של החיים… לדעת שיש משהו שאינו ניתן לתפיסתנו, להכיר בגילויה של התבונה העמוקה ביותר ושל היופי המזהיר ביותר, שאינם ניתנים להבנתנו אלא בצורותיהם הפשוטות ביותר – הכרה זו ורגש זה, הם שיוצרים את האדיקות האמתית, במובן זה, ובמובן זה בלבד, אני משתייך לסוג האנשים שדתיותם עמוקה ביותר (שם, עמ' 38) (A. Einstein, Comment je vois Le Monde. Pp. 12-13)

    איינשטין:
    פלא שמבינים משהו מן הטבע 4. עובדה זו היא שמדהימה אותנו, אך אף פעם לא נבין אותה. אפשר לומר: התעלומה הנצחית של התבל היא בכך שהיא נתונה לתפיסה. העובדה שהיא ניתנה לתפיסה, היא פלא. (שם, עמ' 84) (A. Einstein, out of My Later Years, p. 61)

    מקס פלנק:
    הטבע לא ניתן להבנה בשכל אנושי 5. פלנק מבהיר: המדע אינו יכול לפתור את התעלומה הסופית של הטבע. וזה בגלל היותנו גם אנו, בסופו של דבר חלק של הטבע ולכן חלק של אותה התעלומה שאנו מנסים לפתור

    אנו רואים בכל ההישגים המדעיים המודרניים, שפתרון בעיה אחת רק מגלה את התעלומה של בעיה אחרת. כל גבעה שאנו מגיעים אליה מגלה גבעה אחרת אחריה. (שם, עמ' 85) (Ibid 82) (Planck, Where is Science Going, 1932, p. 217)

    יוסטוס ליביג, כימאי מפורסם: ככל שהידע גובר ההבנה קטנה והולכת 6. אנו עולים על הפילוסופים היונים בזה, שאנו לאין ערוך מיטיבים לדעת מאשר ידע זאת סוקרטס, כי דוקא, בנוגע למה שהיינו רוצים לדעת, אין אנו יודעים מאומה. אנו עולים על ההר ובהגיענו לפסגה נגלים לנו הרים חדשים גבוהים ונישאים, אשר לפני כן לא היו נראים לעין.
    (שם, עמ' 83) (Justus von Liebig, Chemische Briefe, 1922, p. 19.) (Justs Liebig 1803-1873)


    פואנקרה:
    איננו יודעים אף מה לשאול 7. … לא רק שהמדע אינו יכול לגלות לנו את טבע הדברים, ברם, שום דבר אינו יכול לגלותו … לא רק שלא נוכל לנחש את התשובה, אלא במקרה שהיו נותנים לנו את התשובה, לא היינו יכולים להבין בה מאומה, אני אף שואל את עצמי אם נוכל להבין היטב את השאלה.
    (שם, עמ' 86) (H.Poincare. La Valeur de la Seience, p. 266-7) (Poincare 1854-1912)

    ז'ינס
    אף אם יסבירו לאדם, את תבנית טבע העולם, לא יבין. 8. אך לא נוכל אף פעם לדעת את משמעותה של תבנית זו איך היא נוצרת. ואילו תבונה עילאית כלשהי היתה מסבירה לנו, היינו מוצאים הסבר זה כבלתי ניתן להבנה. מחקרינו אינם יכולים להביאנו במגע עם הריאליות, ומשמעותה האמתית ואופיה יישארו לעולם נסתרים ממנו.
    (שם, עמ' 86) (Jeans, Physics and Philosophy, 1943, p. 16) (Jeans 1877-1946)

    ברטראנד רסל
    רסל שהיה אנטי דתי מודה:
    מדע איננו אמת מוחלטת.
    9. השכל המדעי אינו מדמה, שהוא יודע את כל האמת או אפילו שהידע הטוב ביותר שלו נכון בהחלט. (שם, עמ' 90) (Bertrand Russeli 1872)
    דז'וונס:
    אי אפשר לעולם ועד להבין הטבע עד הסוף 10. כי אין דבר ודאי יותר מזה, שכל נסיון סופי, לעולם אינו יכול לתת לנו ידיעה בטוחה על העתיד. אנו נמצאים במצב של משקיפים הרואים את פעולתה של מכונה מסובכת, אך אינם רשאים לבדוק את המבנה הפנימי שלה. אנו לומדים מה שמתרחש ומה שמופיע, אך אילו היינו שואלים לסיבה, היתה התשובה גוררת אותנו לעומק אין סופי של התעלומה.
    ועוד במקום אחר: אינני מתנגד לשמוש במילים סיבה וסיבתיות, בתנאי שלא ינתן להן להביאנו לכך שנתאר לעצמנו כי ידיעתנו על הטבע יכולה להגיע לוודאות.
    ודברים אלה נאמרו עי מומחה בתורת ההגיון, עוד עשרות בשנים לפני שערקון הסיבתיות, שלא היה שנוי במחלוקת באסכולות הקודמות על המדע, איבד את ערכו המוחלט בפיסיקה המודרנית.
    (שם, עמ' 91) (W. Stanley Jevons. The Prineiples of Seience, 1924, pp. 222 ff.) (Jevons 1835-1882)
    פלנק:
    המדע והדת מראים אותו דבר
    יש מנהיג לעולם! 11. נענתי לדחיפתי הפנימית להעיד כמלוא יכולתי, על תוצאות מאמצי הדמעיים וליחסי , שהתגבש בהדרגה, לשאלות כלליות, - למשל מה מובנו של המדע המדויק, יחסו לדת, הקשר בין סיבתיות לרצון חופשי… ועוד: … המדע והדת בתוצאותיהם הסופיות מכוונים לאותה מטרה: הכרה בתבונה כל-יכולה השולטת בתבל.
    (שם, עמ' 92) (Max Planck, Seientifie Autobiography and Other Papers 1950, p/.38,76,)

    גאוס:
    גדול המתמטיקאים בעת החדשה 12. ארכימדס, ניוטון וגאוס, שלושתם כשלעצמם, היוו קבוצה בין יתר המתימטיקאים הגדולים, ולא ניתן לאיש בר תמותה רגיל לנסות ולסדרה לפי ערכם, כותב בל, שלושתם גרמו לגלי גיאות בשני חלקי המתימטיקה, הטהורה והשימושית. גדולות היו זכויותיו של גאוס גם בפיסיקה ובאסטרונומיה. הוא המשיך בעבודה המדעית עד מותו, והיה נערץ עי כולם גם בגרמניה מולדתו וגם בחוץ לארץ. אפשר היה להאמין כי עבודתו תמלא את כל עולמו הרוחני ותגרום לו סיפוק נפשיף, אולם הוא ראה את פעולתו המדעית מנקודת ראות אחרת פעמים רבות מזכירים את משפטו המפורסם שהבאנוהו גם אנו בהקדמה:
    שאלות אמונה אלוקית ומוסר חשובות הרבה יותר מאשר שאלות המדע! יש שאלות שלפתרונן הייתי מייחס ערך גדול לאין שיעור מאשר לשאלות מתימטיות, כגון: שאלות המוסר, יחסנו לאלוקים, גרולנו ועתידנו המילים ערך רב אין סופית מענינות ביותר סבפי המתימטיקאי, מכאן נראה כי ערך המדע היה בשביל גאוס לאין שעור קטן מזה של המוסר והדת.
    (שם, עמ' 93) (E. T. Bell Men of Mathematics, N. Y. p. 218) (Jeans 1877-1946)

    רק הבור חושב שהוא ידוע הכל
    דיומה כימאי גדול:
    האמת רחוקה מאיתנו! רק הבורים חושבים שיודעים הכל!



    על דברי דיומה - מאז נאמרו הדברים עברו 120 שנה ועדיין התשובה לא!
    13. דיומה שדתיותו היתה עמוקה ויציבה, אחד החלוצים המוכרים בשדה הכימיה של המאה התשע-עשרה, בנאומו המוקדש לזכרו של פרדי, הביע את מחשבותיו בזו הלשון: אף כי התגליות שהיינו עדים להן במשך מחצית מאת השנים האחרונה, אינן מצדיקות גאוה, הן לפחות מסבירות אותה. אך בכדי להשיב את האדם להערכת האמת, די להגיד לו, כי אם הוא נעשה מנוסה יותר במלאכת ההסתכלות, אם הוא משתמש ביתר ודאות במלאכת הניסויים, אם ההגיון הנאות למדע מוביל אותו בבטחון יתר לגלויים של חוקי הטבע – עדין לא התקדם, ולו בצעד אחד, לקראת הכרת הסיבות. ודיומה ממשיך: האם מוכר לנו הטבע הפנימי של החומר? לא! האם יודעים אנו את טבעו של הכח המווסת את תנועת הגופים השמימיים ואת זו של האטומים? לא! האם יודעים אנו את האופי של עקרון החיים? לא!
    מה היא, אם כן, התועלת של המדע? מה ההבדל בין פילוסוף לבור? בשאלה זו היה הבור מסתפק באמונה, שהוא יודע הכל – הפילוסוף מרגיש שאינו יודע מאומה. הבור אינו מהסס לשלול את הכל, לפילוסוף יש הזכות ואומץ הלב להאמין בכל. הוא יכול להצביע על התהום המפרידה בינו לבין הנסתרות הגדולות – המשיכה העולמית. השולטת בחומר הדומם, החיים שהם המקור של הארגון ושל המחשבה. הוא מרגיש שיידע מסוג זה עוד רחוק ממנו, שהוא נע רחוק ממנו, מחוצה וממעל לו
    (שם, עמ' 82) (Faraday Leetures, London, 1928,pp. 14-16) (J.B. Dumas 1800-1884)

    דיאו פיסקאי גדול ומפורסם של המאה ה19:
    אין לנו יכולת להסביר הטבע 14. מה שנוגע אלי, כל מה שאני מסתכל יותר בסדר שבעולם… וכל מה שאני מתפעל יותר מהמערכת הנפלאה הזאת – פחות מרגיש אני את היכולת להסבירה, והייתי אפילו מעיז להגיד… שאני עצמי, רצוני להחזיק בפילוסופיה של חוסר ידיעה שלי. (שם, עמ' 83) (Flammarion, Dieu dans la nature pp. 475-6) (Biot 1774-1862)


    עד כאן לשונו

  • קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2015 14:40 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר,

    אתה דוגמה מצויינת לנזק העצום ששרלטנים דוגמת זמיר כהן ממיטים על אנשים צעירים שאינם מסוגלים להבין את הזיופים והעיוותים שמשמשים את המחבתים הציניים בעת שהם מפיצים את הבלי הדת ממנה הם מתפרנסים. איני מבין מדוע אתה שואב את ידיעותיך מאתר החזרה בתשובה שנזהר לשמור מרחק מכל אמת מדעית אובייקטיבית כשלרשותך עומדים מקורות הרבה יותר אמינים שמנסים לשקף את האמת ולאו דווקא את השקרים שמקדמים את האינטרסים הרבניים.

    הרב זמיר כהן הפנה ברשימת מקורותיו למספר ספרים מדעיים. האם טרחת לבדוק אם הספרים הללו אומרים את מה שזמיר כהן חושב שהם אומרים או שאתה סומך בעיניים עצומות על יכולתו להבין טקסטים מדעיים שנכתבו עבור קהילת החוקרים בהם נעשה שימוש רב במושגים מקצועיים שלא תמיד נלמדים בישיבות החרדיות.

    האם לא היה הרבה יותר פשוט לפנות למקור לא תורני, דוגמת הערך 'Sexual differentiation in humans' בויקיפדיה באנגלית, ולקרוא שם את הדברים הבאים:

    ------------------------------------------

    Sex determination

    A baby’s sex is determined at the time of conception. When the baby is conceived, a chromosome from the sperm cell, either X or Y, fuses with the X chromosome in the egg cell, determining whether the baby will be genetically female (XX) or male (XY). To be genetically female, one needs to be (XX), whereas to be a genetic male, (XY) is needed. It is the Y chromosome that is essential for the development of the male reproductive organs, and with no Y chromosome, an embryo will develop into a female. This is because of the presence of the sex determining region of the Y chromosome, also known as the SRY gene.

    A fetus doesn't develop its external sexual organs until -the fourth month of pregnancy —seven weeks after conception. The fetus appears to be sexually indifferent, looking neither like a male or a female. Over the next five weeks, the fetus begins producing hormones that cause its sex organs to grow into either male or female organs. This process is called sexual differentiation. The precursor of the internal female sex organs is called the Müllerian system.

    Internal genital differentiation

    The internal genitalia consist of two accessory ducts: mesonephric ducts (male) and paramesonephric ducts (female). The mesonephric system is the precursor to the male genitalia and the paramesonephric to the female reproductive system. As development proceeds, one of the pairs of ducts develops while the other regresses. This depends on the presence or absence of the sex determining region of the Y chromosome, also known as the SRY gene. In the presence of a functional SRY gene, the bipotential gonads develop into testes. Gonads are histologically distinguishable by 6–8 weeks of gestation.

    Subsequent development of one set and degeneration of the other depends on the presence or absence of two testicular hormones: testosterone and anti-müllerian hormone (AMH). Disruption of typical development may result in the development of both, or neither, duct system, which may produce morphologically intersex individuals.

    Pathologies

    The following disorders are caused by a malfunction in the sex determination and differentiation process:

    (בהמשך מופיעה רשימה של 14 פתולוגיות שעלולות להיווצר אם חל שיבוש בהתפתחותו התקינה של העובר, דוגמת, הולדת נקבות בעלות תכונות גבריות ולעיתים אף אברי מין גבריים, זכרים בעלי תכונות ו/או אברי מין נקביים, אנדרוגינוסים וכדומה).

    ------------------------------------------

    הרשה לי לסכם:

    מין העובר נקבע בעת ההתעברות אבל לאחר מכן עלולות להתעורר כל מיני פתולוגיות שפוגמות בהתפתחות המינית וגורמות להולדת זכרים בעלי תכונות נשיות ונקבות בעלות תכונות זכריות שיסבלו כל חייהם מבעיות של זהות מינית ודחייה חברתית. רבים מהם יעברו במהלך חייהם ניתוחים לשינוי מין חלקם יבחר גם בהתאבדות כמוצא אחרון.

    איני יודע מה אמנו לאה חשבה לעצמה אבל אם תפילתה גרמה לשינוי מינם של העוברים בבטנה ובבטן אחותה אזי דינה בהכרח הייתה חייבת להיוולד עם תכונות גבריות ויוסף עם תכונות נשיות ושניהם היו נאלצים לגדול עם בעיות פסיכולוגיות עמוקות ולבלות את שארית ימיהם ביסורים נפשיים קשים.

    אני מאד מקווה שכל הילדים שנולדו עם זהות מינית פגומה אינם חבים את סבלם לתפילות של הוריהם חסרי הבינה והייתי מאד ממליץ לכל הבורים לא לשחק עם גורל ילדיהם ולא להתפלל לשינוי כלשהו בדרכו של הטבע. עם זאת, אני בטוח שכל התפילות הללו אינן גורמות לדבר זולת משב רוח קל וטוב שכך, אחרת יסתבר שגם במקרה הזה הדת, כהרגלה, גורמת להרבה יותר נזק מאשר תועלת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 05 ינואר 2015 03:11 הוסף ע״י ניר כהן

    טוב האמת שהפתיחה לפוסט מקוממת אתה טוען שחז"ל יתנו את הדין איזה יומרנות ! נראה לי שאתה שמשמיץ את חז"ל בטח תתן את הדין ובגדול
    כאילו שאתה מבין על מה אתה מדבר ועוד תוקף אותי בחוסר ידע ! שבהמשך תראה את טעותך ,
    "חכמולוג"
    בקיאות בידיעות מדעיות !!!בבקשה
    הנה הבאתי לך מאמר שמנו "העזתי" להגיב פה בפעם ראשונה תעיין טוב הוא עם מקורות ותחזור בך מטעותך !
    קביעת מין העובר 40 יום כמו בחז"ל



    בתלמוד מובאת קביעת חז"ל על פי התורה, שמין העובר מסוגל להשתנות עד יום הארבעים להריון - גם ללא נס על-טבעי. לכן, אדם החפץ בוולד ממין מסוים, רשאי לבקש ולהתפלל על כך עד יום הארבעים. ובלשונם:1 "משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים [אם הוא חפץ בבן] שיהא זכר".

    עם ההתקדמות המדעית בחקר חיי העובר, עוררו דברי חז"ל אלו פליאה רבתי. כיצד יתכן שינוי כה מהותי בעובר קיים, גם אם מדובר בארבעים הימים הראשונים? ובפרט לאחר שהתברר בשנת 19056 כי מינו של העובר נקבע על פי כרומוזום מסוים הקיים בו מתחילת היווצרותו, וכיצד יעלה על הדעת שיתחולל בו שינוי?

    מה גם, שחז"ל מדגישים, כאמור, ששינוי זה אינו מתחולל באמצעות נס, אלא בדרך טבעית שתפילה אמיתית פשוטה יכולה להפעילה. המתפלל לאחר שחלפו ארבעים יום מההיריון, שתלד אשתו בן זכר - "הרי זו תפילת שווא",7 כיון שאז כבר נדרש נס לשינוי מין העובר, ונס אינו מתחולל ללא סיבה כבדת משקל וזכויות מספיקות. אולם, לפני שמלאו ארבעים יום להריון, יש טעם להתפלל על מין העובר, מאחר ועד אז הדבר נתון לשינוי בדרך הטבע, והתפילה יכולה להפעיל את מערכות הטבע עד יום זה.

    הדבר מעורר תמיהה: הייתכן?                

    אולם8, במחקרים מתקדמים התברר לאחרונה כי ישנם שלבי הכרעה בתחילת תקופת התפתחותו של העובר, במה שנוגע לקביעת מינו אם יהיה זכר או נקבה.

    הדבר תלוי במערכת מדהימה הקיימת בפעילותו של הכרומוזום הזכרי מול הנקבי: כרומוזום Yהקטן והזכרי מצטרף לכרומוזום X הגדול והנקבי הקיים בכל סוג של צירוף.9 כדי לבטל את השפעת כרומוזום X על התפתחות העובר לנקבה, על כרומוזום Y לייצר בתקופה הראשונה חומר מיוחד01 הפועל לאלץ את הרקמה העוברית להתעלם מנטייתה להתפתח לנקבה, ולהתפתח דווקא לזכר. פעילות זו משמעותית כל כך עד כדי שבמידה ומסיבה כל שהיא לא ייצר הכרומוזום הזכרי את החומרים הנדרשים או שהם לא פעלו כתוצאה מתקלה, סופה של הנקביות לגבור והעובר יתפתח לנקבה - על אף הימצאותו של כרומוזום Y הזכרי.11

    כלומר, עובר זכרי (המורכב מכרומוזומים XY) מסוגל במהלך ההריון להשתנות לעובר נקבי כאילו היה מורכב מראש מכרומוזומים נקביים (ובכוח התפילה על בן, לסייע לכרומוזום הזכרי לגבור, ואילו בכוח התפילה על בת, לסייע לכרומוזום הנקבי לגבור).

    אך, עד מתי תיתכן אפשרות זו? מאיזה יום להריון נקבע מינו של העובר באופן סופי ומצבו יהיה בלתי הפיך?

    באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של הכרעה מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים לחיי העובר ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). לאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע.

    מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה,21 אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים.

    הרי ללא כל ספק, רק גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם, הוא המקור למידע מדהים זה.

    שינוי העובר

    נאמר במשנה:2 "הזועק לשעבר [המתפלל לשנות את אשר כבר התרחש], הרי זו תפילת שווא. כיצד? היתה אשתו מעוברת ואמר "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפילת שווא [לפי שמינו של העובר הינו בלתי הפיך בשלב זה]".

    בתלמוד3 שואלים חז"ל על משנה זו מהכתוב בתורה על לאה אמנו:4 "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב... וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". וקיבלנו מרבותינו שנקראה הבת בשם ´דינה´ משום שבתחילה היה זה בן, אלא שהפכה לבת לאחר "שדנה לאה דין בעצמה [הייתה מעין השופטת של עצמה להכריע את גורל עוברה] ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה. אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל [אפילו] כאחת השפחות [שילדה כל אחת מהן עד עתה שני בנים, ואילו רחל רק בן אחד]. מיד נהפכה לבת".

    מעובדה זו מוכח שמין העובר יכול להשתנות במהלך ההריון. מדוע, אם כן, מחשיבה המשנה את התפילה על שינוי מין העובר כתפילת שווא?

    ומשיבים: "מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה [השינוי שהתחולל בעוברה של לאה, בתוך ארבעים יום להריון היה, ועד אז מין העובר נתון לשינוי, אבל לאחר מכן - הרי זו תפילת שווא. ועל כך דיברה המשנה]".5 כדתניא [כפי שלמדנו בברייתא]: שלשה ימים הראשונים [להריון] - יבקש אדם רחמים שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר [אם הוא חפץ בזכר]. מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא יהיה מעוות בצורתו]. משלושה חדשים ועד שישה - יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום".         

    כרומוזומים

    בשלהי שנות ה- 30 של המאה התשע-עשרה, השתמשו הגרמנים, מתיאס שליידן ותאודור שוואן, במיקרוסקופים מתוחכמים הרבה יותר מקודמיהם, והוכיחו כי הרקמות החיות של בעלי-חיים, צמחים ופטריות, בנויות כולן מתאים - וכל תא מכיל גרעין.

    מאוחר יותר, בשנות ה- 60 של המאה התשע-עשרה, התגלתה תגלית מכריעה: כאשר התאים מתחלקים, הגרעין נראה כאילו הוא נעלם זמנית, ובזמן חלוקת התאים, מופיעים גופיפים נבדלים במקום בו היה הגרעין. היה אפשר לראות את ה"גופים" הללו משום שהם ספגו חומרי צביעה, ולכן הם נקראו כרומוזומים. כלומר, "גופים צבעוניים".

    מחקר מקיף יותר גילה כי כל תא בסיסי בגוף, מכיל עשרים ושלושה זוגות כרומוזומים (המכילים, כפי שהתברר, את מערך ה- DNA), המתחלקים לארבעים ושש יחידות. עשרים ושלוש יחידות מתקבלות מהאם ומכילות את תכונותיה התורשתיות (כגון מבנה הגוף, צבע וסוג העור והשיער, וכדומה), ועשרים ושלש יחידות מתקבלות מהאב ומכילות את תכונותיו התורשתיות. בכל זוג מעשרים ושניים זוגות הכרומוזומים, שני הכרומוזומים זהים זה לזה, מלבד הזוג העשרים ושלוש - הקובע את מינו של העובר. הכרומוזום הנקבי גדול ומכונה X, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ומכונה Y. בנקבה - הזוג העשרים ושלוש מכיל שני כרומוזומים מסוג X, ובזכר - כרומוזום אחד הוא X וכרומוזום שני הוא Y. הכרומוזום הניתן לעובר מהאם הוא תמיד כרומוזום X, ואילו הכרומוזום הניתן לו מהאב יכול להיות כרומוזום X או כרומוזום Y. אם הצטרף כרומוזום X הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה נקבה. אם הצטרף כרומוזום Y הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה זכר.

    מקורות                                                            

    1) ברכות ס, א.

    2) ברכות נד, א.

    3) ברכות ס, א.

    4) בראשית ל, יט-כא.

    5) ולדעה אחרת בתלמוד היה זה לאחר ארבעים יום, ובכל זאת אין מכאן קושיה על המשנה, משום שהיה זה מעשה נסים. אולם גם מדעה זו עולה שבתוך ארבעים יום מין העובר יכול להשתנות אף ללא מעשה ניסים.

    6) במחקרה של הגנטיקאית האמריקנית נטי סטיבנס: tevens NM, Studies in spermatogenesis, with especial reference to the accessory chromosome, Carnegie Inst Wash 1905;36:1-32.

    7) ברכות נד, א.               

    8) Wartenberg H., Development of the early human ovary and role of the mesonephros in the differentiation of the cortex, Anat Embryol (Berl). 1982;165(2):253-80.

    וכן:Anna Biason-Lauber, MD, ´Control of Sex Development´, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 24, Issue 2, Pages 163-186 (April 2010).

    וראה גם: שלבי ההתמיינות לפי שבועות, וכיצד בשבוע השביעי והשמיני חלים שינוייםמשמעותיים: Campbell´s Urology, fifth Edition, Vol. 2, p. 1806, 1807, 1811. Pub. W.B. Saunders Company. על הדומיננטיות של המין הזיכרי ובלימת ההתפתחות הנקבית(בעיקר בעמ´ 234):  McCarrey JR, Abbott UK. ´Mechanisms of genetic sex determination, gonadal sex differentiation, and germ-cell  development in animals´, Adv Genet. 1979;20:217-290.

    9) כמבואר לעיל במסגרת שכותרתה "כרומוזומים". ההסבר הרוחני לתופעה מיוחדת זו בעולם הטבע שהכרומוזום הנקבי גדול יותר ונמצא הן בזכר והן בנקבה, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ואינו נמצא בכל צירוף, יובן על פי הידוע בתורת הקבלה שהנקבה היא בבחינת ספירת גבורה. ואילו הזכר הוא בבחינת ספירת חסד. ומבואר במדרש שהקב"ה ביקש לברוא את העולם במידת הדין (גבורה), לפי שהיא מידת האמת, ולבסוף שיתף את החסד בדין. זאת כדי להנהיג את העולם בהנהגת לפנים משורת הדין. ולכן התחילה פרשת הבריאה במילים "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שהוא שם מידת הדין, והסתיימה במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹתהוי"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד). לפי שצירף שם הוי"ה שהוא שם הנהגת החסד לשם אלהים שהוא הנהגת הדין (ראה פסיקתא רבתי פיסקה מ; רש"י בראשית א, א. ד"ה ברא אלהים). נמצא שהמצב הטבעי של העולם הוא הנהגת הגבורה, שהוא שורש הנקבה. וממילא גם בעולם הזה כך הוא, וכפי הכלל הידוע שכל הקיים בבריאה החומרית אינו אלא על פי המשתלשל מהשורש הרוחני.

    10) אנזים Testis Determining Factor המיוצר על ידי גן SRY. ראה: Berta et al., (1990) Nature 348 448-45.

    11) בזהירות נציין כי יתכן שבמצב כזה תהיינה לבת שתיוולד תכונות אופי זכריות במשהו, משום הזיקה לשורש זכרי. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק (בראשית לד, א) "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה": "דינה בת יעקב, בשביל שהייתה רגילה [להיות] יצאנית, גרמה תקלה לעצמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן לד). ואמרו עוד: "לעולם הזכר נתלה באישה [פלוני בן פלונית] והנקבה באיש. ולמה זו תולה באמה [דינה בת לאה]? שהיה עיקר עיבורה זכר וכו´, לפיכך היא נתלה באמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן יח). וייתכן שזה גרם לה שלא נהגה בצניעות העדינה הראויה לבת (ועם זאת שיבחוה חז"ל על שהתנגדה ועל כרחה תפסה שכם בן חמור, בעוד שאצל נשות עובדי הכוכבים נאמר (בראשית לט, יב) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר" וכו´. ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ו). אולם כמובן שגם באופן כזה, אל לה למי שחשה בתכונות אלו להיסחף אחר הנהגות שאינן נכונות ולהצדיק זאת בטיעון "כך נולדתי". אלא עליה לדעת כי זהו ניסיון המיוחד לה ככל ניסיון אישי שכל אדם מקבל באופן פרטי ועליו להתמודד עמו ולא להיגרר אחריו ולהיכשל בעברה ח"ו עקב נטייה לתכונה כל שהיא.

    12) אמנם במקרה של שני כרומוזומים נקביים אין אפשרות טבעית שהנקבה תשתנה לזכר. ובכל זאת אמרו חז"ל שיש טעם להתפלל על העובר עד ארבעים יום שיהיה זכר, משום שייתכן שישנו כרומוזום זכרי בעובר המתפתח, ובכל זאת עדיין יתכן שבמאבק הנטוש בין הכרומוזום הזכרי לנקבי, בידו של האחרון לנצח. והתפילה מועילה, למעוניין בבן, להגביר את הראשון.

    אגב נציין כי במחקרים שנערכו בבעלי חיים התברר כי בחלק מבעלי החיים קביעת מין העובר תלוי בחום הסביבה ולא רק בגנטיקה. בניגוד גמור לתפיסה שהייתה שלטת עד עתה והתבססה על מחקריו של הפיסיולוג הצרפתי אלפרד ג´וסט ב-1953. (ראה:

    Pieau C, Dorizzi M, Richard-Mercer N,

    ´Temperature-dependent sex determination and gonadal differentiation inreptiles´.

     

    Cell Mol Life Sci 1999;55:887-900). יתכן שמידת החום בבני האדם משפיעה גם היא ושלכך התכוונו חז"ל באמרם (נדה כה, ב) "אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחלה - יולדת נקבה" (ועיין רש"י בראשית טו, טו).

    Summery: 
    אחת הקביעות של היהדות, עליה ערערו אנשי מדע, ואף ראוה כתמוהה, היא העובדה שניתן לשנות את מין העובר עד ארבעים יום להריון. הרב זמיר כהן, במאמר מרתק, על הכלי שבעזרתו יוכלו ההורים להזמין לעצמם - בן או בת

  • קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2015 20:07 הוסף ע״י עדי אביר

    ניר,

    למרות הנימה המזלזלת אין בדבריך הרבה תוכן של ממש. לפני שאסביר לך היכן אתה טועה הרשה לי לציין שאתר ויקישבה, ממנו אתה מצטט בתגובה זאת, הוא אתר תורני וממילא אי אפשר להתייחס אליו כאל מקור רציני שמציג אמת בלתי תלויה. אם אתה רוצה לשכנע מישהו עליך לצטט מקורות אובייקטיביים שאינם מציגים אך ורק את התובנות התורניות.

    אתה טוען 'כתוב במפורש אישה מזרעת יולדת זכר זה כתוב בתורה בעצמה!!' למרבה הצער השטות הזאת לא מצאה את דרכה לתורה והיא חדרה ליהדות רק לאחר שהרבנים למדו את תורת הזרע הבודד משכניהם ההלניסטים.

    אתה שואל 'מה יקרה אם שניהם יזריעו?! אז מין העובר לא ברור כרגע ונתון ללהווצרות נו זה לא ברור שאם שניהם הזריעו זה אינו ברור?!' אבל אם תוותר על סימני הקריאה והשאלה ותלמד את הנושא ממקור לא תורני תגלה שמין העובר נקבע על ידי הכרומוזום שמביא עימו תא הזרע המאושר שמצליח להפרות את האשה. לנקבה יש שני כרומוזומי X ולגבר כרומוזום X אחד וכרומוזום Y אחד אבל כל זרע נושא עימו רק את אחד הכרומוזומים וברגע ההתעברות הכרומוזום הזה הוא שקובע את מין העובר. אם הזרע יביא עימו את הכרומוזום X העובר בהכרח יהיה ממין נקבה ואם הוא יביא כרומוזום Y העובר בהכרח יהיה ממין זכר. כל התפילות, הצומות והקינות שבעולם אינם יכולים לשנות את מינו של העובר לאחר שהביצה כבר הופרתה.

    אם לא היית מסתפק ברפרוף שטחי והיית קורא את המאמר בעיון הדרוש היית מגלה שהפרשנים הסבירו בפרוטרוט מדוע סדר ההזרעה קובע את מין הילוד. הסבריהם מדגימים את הבורות וחוסר הבנה שמציפים את המוח הרבני וחבל שבחורים כמוך אינם אוזרים את העוז לזנוח את השקרים הרבניים ולאמץ את אמת המדעית אותה תוכל למצוא בכל מקור לא תורני, למשל בערך 'הריון' בויקיפדיה שמסביר:

    'השלב הראשון של ההיריון מתחיל בדרך כלל במגע מיני כשתאי המין (ה"גמטות") הזכריים - תאי הזרע - נשפכים אל תוך נרתיק הנקבה. נוזל הזרע המיוצר בגופו של הזכר מכילים מלבד תאי זרע גם סוכרים, חלבונים וחומרים אחרים שמסייעים להגביר את חיוניות תאי הזרע. תא זרע אנושי יכול לשרוד כ-48 שעות בגוף האישה. לתאי הזרע יש שוטון, המאפשר להם לנוע לעבר הביצית. תאי הזרע הם התאים היחידים בגוף האדם בעלי יכולת זו. תאים אלו נקראים "הפלואידים" (במשמעות של "חצויים"), שכן הם מכילים רק מחצית הכרומוזומים שבתא רגיל, לאחר שעברו מיוזה מתאי נבט בבלוטות הזרע. בדרך כלל בפליטה הגברית נפלטים בין 300 מיליון ל-500 מיליון תאי זרע.

    הביציות הן תאי המין הנקביים, וגם הן הפלואידיות. הביצית יכולה להתאחד עם תא זרע אחד ואז ליצור זיגוטה מופרית, שתגדל ברחם ותהפך לעובר מתפתח. הביציות המיוצרות בשחלות מיוצרות אף הן בתהליך של מיוזה, ונשארות שם במצב של חיות מושהית עד שהן מופעלות על ידי שינוים הורמונליים במחזור החודשי של האישה. בדרך כלל משוחררת ביצית אחת בכל מחזור.

    בזמן הביוץ, קצה אחת החצוצרות זז לעבר השחלה שנמצאת מולה ותופס את הביצית המשתחררת. בדרך כלל אם מתרחשת הפריה אז היא מתבצעת בתוך החצוצרה, שם פוגש הזרע את הביצית, לפיכך על הזרע לעבור את הנרתיק, את צוואר הרחם ואת הרחם לפני שהוא מגיע לחצוצרה - מרחק ניכר לעומת גודלו של תא הזרע.

    כשתאי הזרע שהצליחו לשרוד את הדרך הארוכה מגיעים לביצית, הם מנסים להפרות אותה. כל תא זרע מורכב, בין השאר, ממכל של אנזימים הנקרא אקרוזום שבו הוא משתמש כדי לפרוץ דרך המעטה החיצוני של הביצית ולהתמזג איתה. תהליך זה יכול לקחת עד עשרים דקות. כשתא זרע אחד מצליח להתמזג עם הביצית משתנה מעטפת הביצית ומונעת חדירה והתמזגות עם תאי זרע נוספים. התמזגות הביצית וגרעין תא הזרע, שיוצרים תא דיפלואידי, משלימה את השלב הראשון של ההיריון.'

    מהדברים הללו ניתן להבין שהתפילות מסוגלות להשפיע, אם בכלל, רק ב-48 השעות שלאחר ההזרעה, לפני שזרעון כלשהו הצליחה להפרות
    את הביצית של האשה.

    כל אמונה רבנית שאינה תואמת את האמת המדעית הזאת היא לא יותר משטות מוחלטת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 04 ינואר 2015 04:05 הוסף ע״י ניר כהן

    אוייש איזה אריכות דברים על כלום ושום דבר מה הבעיה ?!
    כתוב במפורש אישה מזרעת יולדת זכר זה כתוב בתורה בעצמה !!
    נו מה יוצא מזה שאם גבר מזריע יולדת נקבה !! נו נמשיך את כיתה א'
    מה יקרה אם שניהם יזריעו ?! אז מין העובר לא ברור כרגע ונתון ללהווצרות
    נו זה לא ברור שאם שניהם הזריעו זה אינו ברור ?!
    אני מצטט
    " מינו של העובר , אם יהא זכר או נקבה, נקבע ברגע ההזרעה: אם האיש מזריע תחילה, תיוולד נקבה, ואם האשה מזריעה תחילה, ייוולד זכר[143]. לפיכך, אם האשה כבר מעוברת, הרי זו תפילת שווא לבקש על זכר[144], אבל אם שניהם הזריעו תחילה, ייקבע מינו של העובר רק לאחר ארבעים יום, ולפיכך מועילה תפילה בימים אלו[145].

    יש לציין כי מקדמת דנא ועד היום נעשים ניסיונות לשלוט על מין העובר. בין השיטות הללו יש שניסו שיטות תזונתיות, כך שדיאטה מסויימת של האם תגרום להולדת זכרים ודיאטה אחרת תביא להולדת נקבות[146]; יש שהציעו שיטות טבעיות שונות שנועדו ליצור תנאים מיטביים להישרדות תאי זרע נושאי כרומוזום זכרי או כרומוזום נקבי, וביניהם יש לציין תנוחות משגל, זמן קיום יחסי המין ביחס לביוץ, יחס בזמן בין אורגזמה של האשה להזרעה של האיש וכד', ויתכן שדברי חז"ל בענין סדר ההזרעה מתייחס למצבים כאלו[147]; בשנים האחרונות פותחו שיטות מדעיות להשגת מטרה זו על ידי הפרדת תאי הזרע נושאי כרומוזום זכרי ונקבי, והזרעת תאי הזרע הסלקטיביים למין הרצוי, או בשיטת אבחנה טרום-השרשתית[148].

    התהליך הטבעי של יצירת העובר הפריית הביצית על ידי הזרע קורית עד שלושה ימים לאחר ההזרעה, ומשלושה ימים ועד ארבעים יום הם ימי יצירת הוולד[149]. בראשית התהוותו העובר הוא גוש של חומר המכונה 'גולם'[150], ורק לאחר ארבעים יום מקבל הגוש צורה אנושית, ומאז הוא נקרא עובר. רבי ישמעאל אומר, הזכר נגמר לארבעים ואחד יום, והנקבה לשמונים ואחד; וחכמים אומרים, אחד בריית הזכר, ואחד בריית הנקבה, זה וזה ארבעים ואחד יום[151]. יש מי שכתב, שלפי החוקרים יש שצורת העובר דומה לאדם כבר קודם ארבעים יום, ויש שזה קורה אחרי ארבעים יום, ולא דברו חז"ל אלא ברוב המקרים[152]."

    ציטטתי מויקישיבה שעשה ארגון החומר בצורה יפה מדעי מול תורני וניתן לעיין בחומר פה :

התגובות האחרונות