ההתכתבות החלה בעקבות ההזמנה לדיון פומבי ששלחתי לרב יוסי גינזבורג:
מאת: א.
תאריך: 10.6.2010 שעה 00:46
שלום לך מר עדי אביר.
איני מכירך כלל ועיקר, וסביר גם שלעולם לא נכיר, בהיות עולמנו שונה וזר לחלוטין זה מזה, אם כי מרגיש אני קירבה אליך בשל היותך יהודי כמותי.
קראתי את התכתבויותיך עם מנשה אלטהויז באתר רמת אביב (שאגב את ההפניה לשם קיבלתי מפורום חרדי לחלוטין), והתרשמתי מדבריך הכנים והישרים, והתחלחלתי לתגובותיו הירודות של מר מנשה עמיתך.
ובכן, ראשית כל גילוי נאות, הנני יהודי חרדי לחלוטין, ומשתדל לשמור את כל מצוות הא-ל כפי שציווה אותנו בתורתו הקדושה. הנני חרדי בן חרדי מדורי דורות, ואין במשפחתי שום אחד שאינו חרדי, והנני מניח שהנני חרדי בן חרדי עד לדור יוצאי מצרים ללא כל פגם במשך הדורות. טוב לי להציג את עצמי ככה, ולא בתור התנשאות חלילה [מה גם שלדידך אין בכך כל מעלה], אלא כרקע לדברי הבאים.
שנית, מעולם לא היו במשפחתנו אנשים ששייכים לחסידות כל שהיא.
שלישית, כיהודי חרדי, הנני מתעב את דרכה של תנועת חב"ד, והנני מבטל לחלוטין את דרכו של הרב מנחם שניאורסון המנוח המוכר בתואר הרבי מלובאויטש [להלן הרמ"ש]. הנני סבור, כי משנתה של לובאויטש בכלל, ומשנתו של הרמ"ש בפרט, אינם מייצגים כלל את היהדות האותנטית ואת דעותיה, ודרכיו סוטים בצורה חמורה מדרכה של תורת ישראל הנצחית.
דרכם של אנשי חב"ד בשכונתכם, אינה דרך ראויה כלל ועיקר, לא כך מפיצים תורה, ובוודאי שלא כך מפיצים אהבת ישראל.
לסיכום הודעת פתיחה זו, הנני מתנגד לחלוטין לדרכיו של מר גינזבורג, ואינני מכיר בדרכיו ובפעולותיו כמייצגים את היהדות, אלא כמייצגים גוף זר שדרכיו זרים ליהדות, ושכל מטרתה עבודת אלילים ומשיחיות מטורפת לאדם חולני בנפשו, שכבר מת לפני למעלה מ15 שנה.
כעת אעבור לגוף דבריך, והיום אגע רק בנקודה אחת בדבריך הארוכים:
הנך יוצא מתוך נקודת הנחה, כי אם ישנו ערעור כלשהו על אחד מדברי חז"ל, הרי שכל הבנין של היהדות מתמוטט.
ובכן, הנחה זו שגויה לחלוטין. אין שום קשר בין הדת היהודית, לבין השאלה אם השמש סובב סביב העולם או להיפך. זה ממש לא רלוונטי, ובתורה אין על כך גם שום התייחסות.
מה שכן, חז"ל ברוחב בינתם, ואין חולק על כך שהם היו חכמים ופקחים ומלומדים גדולים ביותר, הגיעו למסקנה חד משמעית בנושא זה שכבר הסעיר את העולם בתקופתם. הם גם ביססו את דבריהם ומסקנתם על פסוקים מהמקורות. כעת, מתברר כי המציאות שונה ממה שהם אומרים ואמרו. אוקיי, דבר ראשון זה לא מבהיל אותנו בכלל, כיון שהכלל הבסיסי בכל נידון שכזה הוא "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ומה שהם ראו היה מאה אחוז כפי דבריהם. דבר שני, יש בהחלט בדברי חז"ל בנושאים שכאלה, שאינם מעיקרי הדת, ואינם נוגעים להנהגה מעשית, דברים ורובד פנימי יותר, ולא תמיד כוונתם לפשוטם של דברים כפי שהם מוצגים בפנינו. ישנם הרבה אגדות חז"ל שאי אפשר לפרש אותם כפשוטו, ומחוייבים להניח בהם רובד פנימי ונסתר. גם בנושא זה, בהחלט יתכן שיש משמעות נסתרת לכוונת דבריהם בנושא ציר העולם והסובב.
התעייפתי כרגע מהכתיבה, ואם תרצה אוכל לפתח איתך את הנושא.
רק אבקש, שבשום פנים אל תיתן פומבי לדברי אלה בשמי המלא. אני מרשה לך לפרסם את דברי, אך בשם שונה מהמוצג בפניך.
היה שלום, ולילה טוב.
א.
|
|
אל: א.
תאריך: 12.6.2010 שעה 22:03
מר (רב?) א. שלום רב,
רוב תודות לך על מכתבך. חשוב לי להבין את נקודת ההשקפה של הציבור החרדי ואני שמח לקבל הערות והבהרות ממי שמתייחס לבעיות שהעליתי בצורה עניינית ומושכלת.
אני כמובן מסכים עם כל מה שכתבת על הרבי מליובאויטש, תנועת חב"ד והרב גינזבורג אך איני יכול להסכים עם הסיפא של דבריך ואנסה להסביר מדוע די בסתירה אחת בכדי למוטט את האמונה כולה. לשם כך הרשה לי לצטט את המדרש הבא (מנוסח בעברית עכשווית):
נאמר 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם'. רבנן פירשו את הפסוק בשמו של רבי חנינא ורבי פינחס ורבי יעקב ברבי אבין פירשו את הפסוק בשמו של רבי שמואל בר נחמן: בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא 'יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' קרשה טיפה אמצעית ונעשו ממנה השמים התחתונים ושמי שמים העליונים. רב אמר: לחים היו השמים ביום הראשון לבריאה וביום השני לבריאה הם קרשו ולכן יש לפרש את הביטוי 'יְהִי רָקִיעַ' במובן של יחזק הרקיע. רבי יהודה בנו של רבי סימון אמר: ביום הראשון לבריאה השמיים היו רפויים וביום השני הם צופו בחומר קשיח ועל כן כשהאל אמר 'יְהִי רָקִיעַ' כוונתו הייתה: תיעשה שכבה פרוסה ומתוחה לרקיע שתחזק אותו מלמטה כמו שנאמר 'וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב'. אמר רבי חנינא: יצאה האש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע. רבי יוחנן כשהיה מגיע לפסוק 'בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה' היה אומר: יפה למדני רבי חנינא. אמר רבי יודן ברבי שמעון: יצאה האש מלמעלה וצרבה את פני רקיע.
(בראשית רבה ד:ב)
מפשטם של הדברים ניתן להבין שרבנן, רבי חנינא, רבי פינחס, רבי יעקב ברבי אבין, רבי שמואל בר נחמן, רב, רבי יהודה בנו של רבי סימון, רבי יוחנן ורבי יודן ברבי שמעון (ובהמשך גם רבי יצחק, ריש לקיש, רבי הושעיא ורבי תנחומא) הבינו מהפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' (בראשית א:ו) שביום השני לבריאה האל נטע מעל ראשינו רקיע קשיח שמפריד בין המים העליונים למים התחתונים ומחלוקתם נסובה רק על שאלת הטכניקה ששימשה להקשחת הרקיע. העובדה שעדיין לא הצלחנו לאתר במרומים שום דבר שמזכיר, ולו במקצת, את הרקיע הקשיח מחייבת אותנו לבחון את הנושא ביתר עומק ואם יעמוד לנו יושרנו, גם להסיק את המסקנות המתבקשות.
תחילה נתעלם מהכלל האומר 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' ונניח שהפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' אינו מדבר על מחיצה פיזית שחצצה בין המים העליונים למים התחתונים ומשמעותו ה'אמיתית' תתחוור רק ברבדים העמוקים של הסוד והרז. לחליפין, נוכל לראות בפסוק לא יותר מאשר מליצת שיר שממשילה את המציאות המטה-פיזית לרקיע הקשיח בכדי לפשט את הנשגב ולהמחיש את האלוהי בעזרת דימויים ארציים. ננסה עתה, לאור ראיה זאת, להבין את דברי המתדיינים: אם נקבל את דבריהם כפשוטם נהיה חייבים להסיק שהחכמים לא הבינו את 'הרובד הפנימי והנסתר' של הפסוק ולא תיוותר לנו ברירה אלא לחלוק על ההנחה 'שהם היו 'חכמים ופקחים ומלומדים גדולים ביותר'. מאידך, אם נתעלם מהנימה הטכנית של הדיון ונניח שגם החכמים שיקעו בדבריהם את אותם רבדים פנימיים ונסתרים אזי תיפתח בפני הפרשנים חזית חדשה והם ידרשו להסביר אלו משמעויות עמוקות ונסתרות הוצפנו בפסוק המקראי ואלו עומקים פנימיים ניתן למצוא בדיון הרבני.
מי שקורא לעזרתו את הרבדים הפנימיים והאלגוריות העמוקות שכביכול קיימים בדברי החכמים צריך להיות מוכן לאפשרות שהוא יתבקש גם לחשוף אותם.
במקרים מסוימים פרשנים דוגמת המהר"ל מפראג, הגאון מווילנה והמהרש"א אמנם הצליחו לסחוט אלגוריות מתוך הניסוחים הרבניים אבל מדובר במספר קטן ביותר של מקרים וככל הידוע לי איש עדיין לא הצליח למצוא את העומקים החבויים בהתבטאויות ומחלוקות שעניינם גודל העולם (ירושלמי ברכות ד:ב, פסחים צד:א), עובי הרקיע הקשיח (פסחים צד:א), מספר הרקיעים (חגיגה יב:ב), מסלולה של השמש (יומא כ:ב, פסחים צ:ב, בבא בתרא כה:א, בראשית רבה ו:ו, בראשית רבה ו:ח) וכדומה. אדרבה, כתרגיל, נסה אתה למצוא את הרבדים העמוקים שהוטמנו בפסוק 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם' ובמדרש שבא בעקבותיו.
הרצון להשגיב כל מבוכה הרחק מתחום השגתם של ההדיוטות הוליד לא רק את המעמקים הנסתרים בהם אמורות להתיישב כל הסתירות והקושיות אלא גם את ההפרדה המלאכותית בין דברי 'הלכה' לדברי 'אגדה' שמאפשרת לשומר האמונים להתעלם בבטחה מהתבטאויות רבניות שהקדמה הפכה למיושנות וחסרות טעם. ההלכות שנדרשו מהפסוקים, כך הרבנים, תמיד גובו על ידי מסורות שעברו בעל פה מאב לבנו עוד מימי ההתגלות על ההר ולכן הן משקפות את רצונותיו האמיתיות של האל. האגדות, לעומתן, לא עברו בשרשרת המסירה ולכן אין הן מבטאות אלא את סברותיהם של בעליהן וממילא מותר לפסלן אם הן אינן עולות בקנה אחד עם תכתיבי ההיגיון.
טקטיקה זאת פותחה בסוף המאה העשירית ובמהלך המאה האחת-עשרה לספירת העמים על ידי גאון סורא, רבי שמואל בן חפני, ושני ראשי ישיבות מפומבדיתא, רבי שרירא גאון ורבי האי גאון, כחלק מהצורך להתמודד עם הפער שהלך ונפער בין דברי התלמוד והמדרשים לבין תכתיבי הפילוסופיה היוונית שקנתה אחיזה בקרב חכמי האיסלאם. על ידי הפרדת ה'אגדה' מה'הלכה' הרבנים יכלו לטאטא החוצה את ההתבטאויות המביכות ולחסוך מעצמם את הטרחה הכרוכה בצלילה חוזרת ונשנית למעמקים הנסתרים. עם זאת, עלינו לזכור שמי שסברותיו-אגדותיו הן כה חסרות שחר אינו יכול לצפות להתייחסות רצינית בעת שהוא בוחר לעזוב את ה'אגדה' ולפנות לדברי 'הלכה', מה עוד שבמקרים רבים השנים נשזרו יחד באופן שכבר אינו מאפשר להפריד בין המרכיב ההלכתי והמרכיב האגדתי.
בכל מקרה, אי אפשר לטעון שחז"ל היו 'חכמים ופקחים ומלומדים גדולים ביותר' מחד ולהתעלם מכל סברותיהם הפשטניות מאידך. אדרבה, אם כבר החלטנו להתעלם ממקצת תורתם הבה נקים ועדה ציבורית שתבדוק את כל דברי החכמים, הלכה ואגדה כאחת, במטרה לקבוע אילו אמירות יש לאמץ ואילו ראוי לזנוח.
ההפרדה המאוחרת בין 'הלכה' ל'אגדה' התקבלה בברכה על ידי חכמי ימי הביניים רק משום שאת ה'אגדה' ניתן במקרים רבים לעמת מול תורות חיצוניות בעוד שאת ה'הלכה' אין שום דרך לבדוק או לאמת. בימינו ניתן כבר לבדוק בצורה אמפירית גם קביעות הלכתיות דוגמת 'כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.' (דברים כב ו:ז) וההיתר להרוג כינים בשבת כיוון שהם נוצרים מאליהם מתוך הפרש ולא באמצעות רביה מינית (שבת קז:ב).
נוכל כמובן לאמץ את הגישה הפונדמנטליסטית שמחייבת אותנו להניח שביום השני לבריאה טיפה אמצעית כלשהי באמת גלדה, או שהשמים קרשו או שהאל ציפה את השמים בחומר קשיח או שיצאה אש מלמעלה ולחכה את פני הרקיע, אבל מאוחר יותר, מסיבות שעדיין לא הובהרו די צרכן, הרקיע הקשיח נעלם והשמיים שבו והתרופפו. בהקשר זה ניתן להעלות גם את הסברה שהתורה דיברה, אולי במינוח שונה, על תופעת טבע מוכרת, דוגמת טבעת אסטרואידים שהקיפה פעם את כדור הארץ והרבנים, שהבינו את כוונת המקרא, דנו בנושא לגופו בעוד שאנו, מנותקים מההקשר, כבר לא מסוגלים לרדת לעומק דעתם.
הסברים מעין אלו, אף שהם פורצים את גבולות ההיגיון, לבטח היו מתקבלים בברכה בכל ישיבות חב"ד. האל הרי אינו מוגבל על ידי ההיגיון האנושי ולכן, מי יודע, אולי היה פעם משהו דמוי רקיע שהצדיק את המחלוקת המדרשית. הבעיה עם קו מחשבה זה נעוצה בפסוק 'אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו' (ישעיה מח:יג) שכביכול מבטיח שהשמיים, היינו הרקיע הקשיח, ימשיך לעמוד מעלינו כל עוד הארץ קיימת. אם הרקיע המקראי הוא רק טבעת אסטרואידים היינו למעשה צריכים עדיין לראות אבנים הקטנות מרחפות מעל ראשנו. לכן אם אין במרומים שום דבר זולת שכבות אטמוספריות וחלל ריק לא תיוותר בידנו שום ברירה אלא להסיק שהאל אינו עומד בהבטחותיו. ניתן, כמובן, להעניק רבדים עמוקים ונסתרים גם לפסוק מספר ישעיה אבל אז, מן הסתם, ניתקל בסתירות חדשות שיחייבו עוד רבדים עמוקים שיניבו מבוכות נוספות שידרשו תגבורת של משמעויות נסתרות וכך הלאה עד אינסוף.
אופציה יותר סבירה מבחינתי ובלתי אפשרית מבחינתך היא להניח שבעל ספר בראשית, יהא זה האל, משה או מחבר מאוחר כלשהו, נקט בכלל הבסיסי 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות' וכיוון שעיניו ראו רקיע קשיח פרוש ככיפה על פני הארץ השטוחה הוא הניח שכיסוי מעין זה חייב להיות קיים בפועל. בבא היום, חכמי התלמוד ראו לעצמם חובה להרחיב את האמת האלוהית וכל אחד מהם ניסה להסביר, בדרכו הייחודית, כיצד השמים שכבר נבראו בפסוק הראשון של ספר בראשית שבו ונוצרו מחדש, הפעם תחת השם 'רקיע', ביום שלמחרת.
אני מניח שניתן להעלות גם הסברים אחרים ואשמח לשמוע כאלה אם אכן תוכל למצאם אבל בינתיים על שומרי האמונים לתת את דעתם גם לאפשרויות הבאות:
האל, משה או מחברים מאוחרים יותר החדירו לתנ"ך אמירות שגויות וחסרות כל בסיס. אמירות אלו הפכו לנכס צאן ברזל של האמונה היהודית ועתה לא ניתן לערער עוד על תקפותם. אם כך הדבר אזי חובתנו לשאול אילו אמונות שגויות וחסרות בסיס אחרות הצליחו למצוא את דרכן לתודעת המאמינים וכמה מהן משפיעות על השקפת עולמם והלכות חייהם.
החכמים לא תמיד מבינים את הפסוקים המפורשים והם קוראים לתוכם משמעויות שלא הוצפנו בהם על ידי האל עצמו. אם כך הדבר כיצד נוכל לבטוח בשאר דבריהם, בייחוד לאור העובדה שבדיונים ההלכתיים ובדיונים המדעיים משתתפים בדיוק אותם רבנים שמסתמכים על אותם הפסוקים ועל אותן שיטות דרש. דברי חז"ל משולים לעדות הניתנת בפני בית דין: סטייה אחת מהאמת פוסלת את מהימנותו של העד וממילא גם את אמינותה של כל עדותו. לכן, מי שעוסק ברקיעים קשיחים אינו יכול להיחשב כבר-סמכא מהימן לתחומים אחרים ואין להסתמך על דבריו גם בעת שהוא מחליט לעסוק בענייני מצוות והלכות.
חכמי התלמוד הרבו לקשר את סברותיהם לאסמכתאות תנ"כיות. העובדה שאסמכתאות תנ"כיות קושרו לסברות מופרכות מלמדת שהפסוק אינו מניב את המסקנה אלא שהמסקנה מדביקה את עצמה לפסוק ובעצם כל אחד יכול להצהיר את אשר על ליבו אם רק יש באמתחתו שבריר פסוק שיכול להתפרש כתומך בעמדותיו. כנגזרת ישירה מכך עלינו לשאול את עצמינו אם באמת מותר לקבוע הלכות על בסיס אותן אסמכתאות תנ"כיות שפעם אחר פעם מצאו את דרכן לאמירות שגויות ומטעות?
לסיכום עניין זה אציין שאם לשומרי האמונים נח לתרץ, לטשטש ולהדחיק את מקצת מדברי חז"ל הרי שלי חשוב להדגיש את הצל הכבד שדבריהם מטילים על המאמץ הרבני כולו. מכאן גם תבין מדוע אינני מסכים לטענה ש'אין שום קשר בין הדת היהודית, לבין השאלה אם השמש סובב סביב העולם או להיפך. זה ממש לא רלוונטי, ובתורה אין על כך גם שום התייחסות'. להשקפת עולמם ודעותיהם של הרבנים חשיבות מכרעת בביסוס אמינותם וכשאנו רואים אותם נכשלים פעם אחר פעם בקריאת המציאות ובהבנת הנקרא עלינו לשאול את עצמנו אם הם באמת נהנים מהאמינות שמאפשרת לממשיכי דרכם לכפות את דעותיהם על הציבור החילוני שחי בארצנו.
לאחר שהסברתי את עמדתי לגבי הרלוונטיות אראה לך היכן וכיצד ניתן למצוא בתנ"ך מספר רב של אמירות קוסמולוגיות. התנ"ך אמנם אינו מציג תיאורים מדעיים מסודרים אבל הוא מספק לנו רמזים רבים בעזרתם ניתן לצייר את מרכיביה של תמונת העולם שעמדה מול עיניהם של כל אלה שעדיין לא נחשפו למדע ה'מודרני' של הערים ההלניסטיות:
|
*
|
היקום הוא מבנה סגור שדומה לתיבה או סיר שנתחם מלמטה על ידי קרקעית שטוחה, מלמעלה על ידי מכסה קמור ובצדדים על ידי דפנות.
|
|
*
|
מחוץ לגבולותיו של היקום אין שום מציאות ממשית אלא רק ריקנות מוחלטת וחושך אינסופי.
|
|
*
|
ליקום שלושה רבדים – שכבת התהומות, שכבת הארץ השטוחה ושכבת הרקיע .
|
|
*
|
מי התהומות רובצים על רצפת היקום וממלאים את החלל עד לתחתיתה של הארץ השטוחה.
|
|
*
|
הארץ השטוחה נראית כאי שצף בתוך מי התהומות שכן היא מוקפת סביב על ידי מים שעלו מהתהומות והפכו לאוקיאנוס גדול.
|
|
*
|
הארץ השטוחה נחה על עמודי תמך שמגיעים עד לקרקעית היקום.
|
|
*
|
ההרים הגבוהים מזדקרים מקרקעית היקום, חודרים את מי התהומות והארץ השטוחה ומיתמרים כלפי הרקיע.
|
|
*
|
בתוך הארץ השטוחה קיימים חורים הנקראים 'ימים'. דרך החורים הללו מי התהומות מבצבצים עד למפלס הארץ. כנגזרת מכך - כל הימים קשורים זה לזה דרך מי התהומות.
|
|
*
|
על הארץ מרחף אויר חופשי. אויר זה נתחם מלמעלה על ידי רקיע קשיח שמשמש כמכסה העולם התחתון וכרצפת העולם העליון.
|
|
*
|
הרקיע הקשיח נקרא גם בשם 'שמים'. שפתו של הרקיע הקשיח נושקת לפאתי הארץ השטוחה או לאוקיאנוס שמקיף אותה.
|
|
*
|
בעלי כנף יכולים לעופף רק על פני הרקיע, כלומר באוויר החופשי שמתחת לרקיע. השמש, הירח והכוכבים, לעומת זאת, נעים בתוך מסילות שנחרצו עבורם בתוך הרקיע.
|
|
*
|
הרקיע אינו נמצא במרחק רב מהארץ השטוחה. כנגזרת מכך השמש, הירח והכוכבים חייבים להיות קטנים למדי.
|
|
*
|
השמש יוצאת כל בוקר מהמקום בו הרקיע נושק לפאה המזרחית של הארץ השטוחה. במהלך היום היא נעה במסילות הרקיע ולעת ערב היא מגיעה למקום בו הרקיע נושק לפאתי המערב של הארץ השטוחה. משם השמש חוזרת במהלך הלילה לביתה שבפאתי המזרח.
|
|
*
|
מעל לרקיע הקשיח קיים רקיע נוסף הנקרא 'שמי השמיים'. רקיע זה משמש כגגו של היקום כולו.
|
|
*
|
היכלו של האל נמצא במרווח שבין הרקיע התחתון לרקיע העליון. ממקום מושבו האל משקיף על הבריות ורואה את כל מעשיהם.
|
|
*
|
בין שני הרקיעים ניתן למצוא גם את בתי האוצרות שהאל הקים לעצמו בהם הוא שומר את האמצעים שישרתו את מטרותיו העתידיות.
|
|
*
|
בתוך הרקיע קיימים פתחים שמאפשרים למים, מן, ברד וכדומה לרדת מהמאגרים העל-רקיעיים אל הארץ השטוחה.
|
מאפיינים אלו מסתמכים על הפסוקים הבאים: בראשית א:ט, בראשית א:כ, בראשית ז:יא, בראשית ח:ב-ג, בראשית יא:ד, בראשית יא:ו, בראשית יט:כד, בראשית כח:יב, בראשית מט:יז, שמות טז:ד, שמות כ:ד, שמות כד:י, שמות לט:ג, במדבר טז:לא-לב, במדבר יז:ג, במדבר יז:ד, דברים ד:לב, דברים י:יד, דברים יג:ח, דברים כח:מט, דברים כח:סד, דברים ל:יט, דברים לא:כח, דברים לב:כב, דברים לב:לג-לד, יהושע י:יב, יהושע י:יג, שופטים ה:ו, שופטים ה:כ, שמואל א' ב:ח, שמואל א' כח:יג-יד, שמואל א' כה:א, שמואל ב' כב:טז, שמואל ב' כב:ח, מלכים א' ח:כז, ישעיה ב:ג, ישעיה יא:יב, ישעיה יג:ה, ישעיה יד:יג, ישעיה כד:יח, ישעיה מ:יט, ישעיה מ:כב, ישעיה מ:כח, ישעיה מא:ה, ישעיה מא:ט, ישעיה מב:ה, ישעיה מב:י, ישעיה מג:ו, ישעיה מד:כד, ישעיה מח:יג, ישעיה מח:כ, ישעיה מט:ו, ישעיה נא:יד, ישעיה סב:יא, ישעיה סו:א, ירמיה ה:לג, ירמיה י:יג, ירמיה יב:יב, ירמיה כה:לא, ירמיה נ:כה, ירמיה נא:טז, יחזקאל א:כב, יחזקאל ח:ג, יחזקאל י:א, יחזקאל כח:ח, עובדיה א:ד, יונה ב:ד,ו-ז, מיכה ד:ב, זכריה ה:ט, מלאכי ג:י, תהילים יד:ב, תהילים יח:ח, תהילים יח:טז, תהילים יט:ב, תהילים יט:ה-ו, תהילים יט:ז, תהילים ל:י, תהילים לג:יג-יד, תהילים מו:י, תהילים סא:ג,, תהילים עח:כג-כד, תהילים פ:טו, תהילים עה:ד, תהילים קב:כ, תהילים קג:יא, תהילים קג:יב, תהילים קד:ה, תהילים קד:ו-ט, תהילים קטו:טז, תהילים קלה:ו, תהילים קלה:ז, תהילים קלו:ו תהילים קלט:ח-י, תהילים קמח:א-ד, תהילים קמח:ז, תהילים קמח:ח-יב, איוב ט:ו, איוב יא:ז-ט, איוב כב:יב, איוב כב:יד, איוב כו:ה, איוב כו:י, איוב כו:יא, איוב כח:כד, איוב לח:כב-כג, איוב לז:ג, איוב לז:יח, איוב לח:א-כד, משלי יז:כד, דניאל ד:ז-ח, דניאל ח:ט-י, נחמיה ט:ו, דברי הימים א' כא:טז, דברי הימים ב' ו:ח, איכה ד:יא, קהלת א:ד, קהלת ה:א
אם תרצה אשלח לך מאמר שכתבתי בו אני לא רק מצמיד את הפסוקים לאמירות המתאימות אלא גם מציג את מדרשי חז"ל שמסתמכים על תמונת העולם שהצגתי לעייל.
אשמח לקבל את התיחסותך.
בברכה,
עדי אביר
|
|
מאת: א.
תאריך: 14.6.2010 שעה 23:44
שלום לך מר אדי.
לא אוכל להתייחס לכל נקודות מכתבך ומאמרך הארוך, אך אתייחס לכך בנקודות כלליות בלבד.
ראשית, הנך יוצא מתוך נקודת הנחה, כי כשם שדברי חז"ל בענייני האגדה אינם מחייבים שכך הוא המציאות האבסולוטית, כך גם דבריהם ופרשנותם בדברי ההלכה אינם מחייבים.
ואינני מבין כלל את שיחך ושיגך. התורה עצמה היא שקבעה כי הפרשנות היחידה לדבריה מסורה לידי החכמים, כפי הנאמר 'לא תסור מכל אשר יורוך ימין ושמאל', וכפי שנאמר 'והיה כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל השופט אשר יהיה בימים ההם' וכהנה פסוקים רבים נוספים בתורה. כך שהפרשנות ההלכתית של חז"ל לדברי התורה מחייבת אותנו אפילו אם חז"ל לא כיוונו [חלילה] לאמת של פירושו של מקרא שנאמר על ידי הא-ל ברוך הוא למשה רבינו בהר סיני. ואכן, הרבה פעמים ישנם מחלוקות בין החכמים בפירוש הכתוב, ורוב התלמוד מורכב ממחלוקות של חכמים בפירושי הכתובים, וההלכה נפסקת כפי הכללים שנמסרו לנו על ידי החכמים, וזה קובע את פירוש הכתובים לכל האופנים.
שונה מכל זה הוא האגדה, שם הפרשנות אינה מחייבת מסקנה מעשית, ולפיכך אין הדברים נאמרים בתורת פרשנות אחת אבסולוטית, ועובדה היא שגם בעניינים אלו ישנה מחלוקת בין החכמים כיצד לפרש את הכתובים. יתירה מכך, ישנו מאמר חז"ל במסכת גיטין, המספר לנו על מחלוקת בין החכמים בפירוש הכתוב, ממש משהו שולי בפרטי סיפור פילגש בגבעה שאירע בתקופת השופטים, משהו שלא נוגע להלכה. ומסופר בגמרא שם, שאחד החכמים פגש את אליהו הנביא, וזה שאל את הנביא מה עוסק הקדוש ברוך הוא בפמליא של מעלה, ואמר לו אליהו הנביא, שהוא דורש את אותם פסוקים של שפילגש בגבעה, וחוזר הוא על מחלוקת החכמים בפירוש הפסוקים. בזה הגמרא מלמדת אותנו, שאף בענייני האגדה הדברים נמסרו לחכמים לדרוש את משמעותם, ויש בהם רבדים שונים, ויתכן אף שכולם אמת הם.
כל מי שמתכחש לעובדה שחכמינו ז"ל התנאים והאמוראים, היו חכמים מופלגים בכל החכמות, הוא מתכחש לעובדות. זה שחכמתם העצומה אינה מסתדרת עם המציאות הידועה לנו, אין זה פוגם את חכמתם, כי הם היו עוד לפני שהיו את הכלים לדעת כל מיני דברים הידועים לנו היום. אך בהרבה דברים הם כיוונו לאמת הרבה יותר מעמיתיהם החכמים הפילוסופים והמדענים מאותם תקופות.
אף אחד אינו מנסה להשגיב דברים המולידים מבוכות, אין לאף אחד ענין לטאטא דברים שלא מסתדרים לחלוטין עם המציאות הידועה לנו. המאמץ לנתב את דברי חז"ל לדברים לא כפשוטם, הוא מתוך דברי חז"ל עצמם, שהרי בדברי חז"ל עצמם ישנם דברים שפשוט לא יתכנו במציאות גם בזמנם הם. דוגמא לדבר, סוגיא שלמה במסכת בבא בתרא מדף עג עד דף עה שיש בהם דברים שנראים כאגדות לא רציניות, ובוודאי שלא יתכן לומר שבספר אדיר שכולו עוסק בענייני הלכה ואגדה, השתרבבו אגדות עם בנוסח פולקלור ילדותי משעמם, וברור היה בכל הדורות שהדברים הם לא כפשוטם, ויש בהם רמזים על גבי רמזים.
אנסה לסבר את אזנך על דבר שנוגע למציאות, ולא יתכן שחז"ל טעו בו. בסוגיא העוסקת באיסור כרות שפכה במסכת יבמות, מבואר שבתוך הגיד ישנם שני שבילים, אחד המוליך את מי רגלים, והשני המוליך את שכבת הזרע, וישנו דיון שלם על מי שהטשטשו בו השבילים. היום אף אחד לא מבין על איזה שני שבילים בתוך הגיד חז"ל מדברים. אך אי אפשר להגיד כאן שהם טעו, כי הם מדברים על דבר מציאותי שאירע, והם לא מדברים תיאוריה. כך שבהכרח לומר שהשתנו מציאות הגופים של בני האדם במרוצת הדורות. דבר זה מיישב הרבה דברים שחז"ל מדברים על מציאות שהם ראו וידעו, והמציאות לפנינו שונה.
אגב, באותה סוגיא של כרות שפכה, ישנו דבר מעניין, שמובא בראשונים בשם ה"ספרי", כי לכרות שפכה אין רפואה, ודבר זה מהלכות רופאים. והפוסקים מתקשים על כך שבגמרא כתוב שיש רפואה לסוג מסויים של כרות שפכה. ואחד הביאורים של ה"בית יוסף" לדבר הוא, שכוונת הספרי לומר שדבר זה מהלכות רופאים שהם סבורים שאין לזה רפואה, אך הגמרא חולקת על כך וסוברת שיש לזה רפואה, והלכה כדברי הגמרא ולא כדברי הרופאים. כך שכבר בדורות עברו היו מחלוקות בין חכמי ישראל לבין הרופאים והמדענים, ובכל זאת בדברים מסויימים ההלכה נפסקה כדעת חכמי הגמרא ולא כדעת חכמי המדע.
בנושא הכנים ישנו דיון ארוך בין רבני ישראל כיצד להתייחס לנקודה שהעלית [ולא חידשת בזה כלום, כי זה נושא מדובר רבות בכתבי הדורות האחרונים], יש הסבורים כי עלינו להתייחס לכך שחכמי המדע טועים, ואיננו מתרגשים מהממצאים שלהם, כי המדע כידוע משתנה מדור לדור על ידי כל מיני המצאות טכנולוגיות, ומה שנראה היום ברור כך, בדור אחר נראה ברור הפוך. יש המתרצים, כי על אף שבמיקרוסקופ כן רואים רביית זרע והפריה, הקובע במציאות ההלכה הוא מה שנראה במציאות לעין בשרית, ובמציאות לעין בשרית לא רואים כל הפריה, ולכן לדעתם מותר להרוג כנים בשבת, שאין זה דומה לבעלי חיים שבעין בשרית רואים את ההפריה שלהם. לעומתם, יש הרבה הסבורים כי אכן לחז"ל היה טעות במציאות זו, ואסור להרוג כנים בשבת.
לא אוכל אפילו בתור אפשרות להתייחס לאפשרויות שונות שהעלית על הגשמת התורה, באשר אני מאמין באמונה שלמה שזאת התורה המצויה בידינו, ניתנה למשה רבינו בסיני על ידי הקדוש ברוך הוא, ואין לי בכך שום פקפוק והרהור חלילה. ולא ארצה אפילו להתפלמס בכך. אני יודע שישנם הוכחות חד משמעיות לדבר זה, אך לדידי איני נזקק כלל להוכחות, אני יודע בוודאות שכך הוא הדבר, כי אני יודע במסורת מאבות אבותי [אני יודע את הייחוס של משפחתי עד לשלוש מאות שנה אחורה בן אחר בן, ובייחוסים אחרים דרך סבתות אני יודע את הייחוס שלי דור אחרי דור עד לאלפיים חמש מאות שנה אחורה], כך שהמסורת על התורה שבכתב אצלי ברורה לחלוטין בלי שום פקפוק כלל.
אני רק רוצה להתייחס לנקודה אותה כתבת גם במכתביך למר מנשה הנזכר, ובו טענת מדוע איננו פתוחים לשמוע דעות מדעיות אחרות? התשובה לכך ברורה לחלוטין. התורה הקדושה, על פי דברי חכמינו ז"ל, המוסמכים לקבוע לנו את דרך התורה, קבעה לנו בבירור כי חל עלינו איסור מוחלט להתעסק בדעות ובדברים הנוגדים את עיקרי האמונה, ולו כדי לנסות להפריכם. כיון שהידיעה על אמיתות התורה אצלינו היא ברורה ומוחשית וודאית, אין לנו כל אפשרות לסטות מהוראות חכמינו. יש אמנם יחידים שלהם מותר להתעסק עם מדעים ואמונות שונות לצרכים שונים, אך התעסקות בדבר כדרך ומטרה נאסרה עלינו לחלוטין, ושום דבר לא ישנה לנו את האיסור הזה.
אוכל להמשיך לדון איתך על הדברים, למרות ועל אף שיודע אני שלא תקבל את דברי. אינני עוסק בתחומים אלו, ומעולם לא קיבלתי הכשרה בנושאים אותם העלית, ולמרות זאת אנסה לענות לך על דבריך כמיטב הבנתי. רק אבקשך, לא לכתוב לי מאמרים ארוכים מדאי, המקשים עלי ומסרבלים את הכתיבה.
היה שלום
א.
|
|
מאת: א.
תאריך: 14.6.2010 שעה 23:54
כהמשך למכתבי הקודם. ראשית חייב אני להבהיר, שאת מכתבך ראיתי רק הערב, כחצי שעה לפני ששלחתי לך את התשובה, וזאת משום שאינני זמין ליד האימייל אלא רק מעת לעת אני נכנס. ואת המכתב שלי כתבתי תוך כדי קריאת מכתבך.
כעת רצוני להוסיף התייחסות נוספת לתיאורך על היקום כפי הבנת חז"ל, אני בהחלט סבור שחז"ל ראו את היקום לא הרבה אחרת מכפי שהנך מתאר, וזאת כפי המציאות הידועה להם במזניהם ועל סמך פירושם הפשוט של הפסוקים אותם ציינת, ובהם בקי כל ילד יהודי.
ועל אף שכל ילד יהודי מכיר את הפסוקים על הילוכי השמש והירח בתוך הרקיע ומעל לו ומתחת וכל ההקשרים לכך, אף אחד עוד לא ראה בכך כל קושיא ובדל קושיא או פירכא וסרך פירכא, לכך שהתורה היא אלוקית מוחלטת. הדבר הוא פשוט, שהפסוקים נכתבו לפי אפשרות קליטתם של האנושים בדברים המורכבים ואשר הם מעל לתפיסתם, כפי שהפסוקים מתארים את הגשמת הא-ל, דבר שהוא סתירה לעיקרי אמונתינו שהקדוש ברוך הוא אינו גוף ואין לו צורת גוף ולא שום דבר ממגבלות גוף והאנשות רצוניות ורגשיות כמו כעס ואהבה ותשוקה.
היה שלום.
א.
|
|
אל: א.
תאריך: 17.6.2010 שעה 15:42
שלום רב א.,
אני מצטער על ששוב יצא לי מכתב ארוך מדי אבל אני מנצל את ההתכתבויות עימך בכדי ללבן סוגיות מסוימות ביני לבין עצמי ובמהלך ההתחבטות אני מוצא את עצמי מביא דוגמאות מדוגמאות שונות וממילא הדפים הולכים ומתמלאים. למותר לציין שאינך חייב להקדיש לנושא את זמנך היקר ואם תרצה תוכל לקרא את הדברים לשיעורין ואף להתעלם כליל ממקצתם או מכולם.
ראשית עלי לומר שמשמעותה של הסתירה בין התורה למדע אינה כה שולית כפי שאתה מנסה לציירה. כיצד , למשל, אתה מתמודד עם מאמר האגדה ששומרי האמונים כל כך אוהבים לצטט:
התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם - מלך בשר ודם בונה ארמון, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אדריכל או מהנדס מומחה, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא שהוא מכין מראש דיפתראות, היינו שרטוטים, ופינקסאות יש לו שעליהם הוא מתכנן ומשרטט מבעוד יום בכדי לדעת איך עליו לעשות חדרים ואיך עליו לעשות פשפשים, היינו מעברים צרים. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם.
(בראשית רבה א:א)
אמור לי אתה, אם העולם נבנה על פי 'תרשימי' התורה האם אין הדעת נותנת שצודקים חסידי חב"ד שטוענים שכל האמירות המדעיות שבתורה חייבות, מעצם הגדרתן, לשקף את האמת האלוהית? אבל אם אלו פני הדברים כיצד בכל זאת ניתן להבין את ההתייחסויות המקראיות, תלמודיות ומדרשיות לארץ מרכזית ושמש שסובבת סביבה, לרקיע הקשיח, לחלונות הרקיע, לעמודי הארץ וכדומה? תופעות אלה אינן קיימות במציאות הפיסיקלית וממילא זכותנו לשאול אם הרבנים הבינו בצורה שגויה גם 'תרשימים' אחרים שהוצפנו בתורה, למשל, 'תרשימי' התנהגות להם נהוג לקרא בשם 'הלכות'.
מי שמתיימר להבין את דברי האל חייב גם לדעת כיצד מחלצים אמיתות מדעיות מ'הדיפתראות' ששימשו לבריאת העולם ואסור לו להפריד את המדע משאר הידע שהוצפן בתורה, כפי שמסביר היטב המדרש הבא:
אמר רב שמואל בר אבא: מכיר אני חוצות הרקיע כשם שאני מכיר את חוצות נהרדעא. שואלים: האם שמואל עלה לרקיע ובדק את חוצות הרקיע? משיבים: לא. אלא, על ידי שיגע בחכמתה של תורה למד מתוכה מה שיש בשחקים.
את יכולתו של שמואל להבין את חוצות הרקיע מתוך הפסוקים סומכים על הדיון הבא:
אמר רב הושעיא: כחלל שבין מים התחתונים לרקיע, כך יש חלל בין רקיע למים העליונים. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא: קיים פסוק מקראי 'וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן' ממנו יש להבין שהמים שמעל הרקיע תלויים באוויר. בעת שהמים הללו מזיעים יורדים גשמים שנאמר 'מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו'. שואלים: מנין רב הושעיא ידע שיש חלל בין הרקיע למים העליונים, האם הוא עלה לרקיע? משיבים: לא. אלא, לפי שיגע בחכמתה של תורה למד ממנה מה שיש ברקיע. באותו אופן גם שמואל למד מה יש בשחקים מתוך פסוקי התורה.
(מדרש תהילים מזמור יט)
עתה לנושא אחר: מי שמכפיף את עצמו 'בלי שום פקפוק והרהור חלילה' לאלו שנטלו לעצמם בעלות על דברי האל והעניקו לעצמם את הסמכות הבלעדית לפרש את רצונותיו ו'לקבוע לנו את דרך התורה' באמת חייב להישמע לדברי החכמים ולהימנע מ'להתעסק בדעות ודברים הנוגדים את עיקרי האמונה' אפילו אם על ידי כך הוא יישאר לכוד לנצח בסבך הדוגמא ויאלץ להתמודד ללא הפסק לא רק עם המדע, ההשכלה והקדמה אלא גם עם ההיגיון והשכל הישר.
הרבנים הצליחו לרומם ולבצר את מעמדם עד שאפילו אדם אינטליגנטי כמוך מוצא את עצמו אומר 'שהפרשנות ההלכתית של חז"ל לדברי התורה מחייבת אותנו אפילו אם חז"ל לא כיוונו [חלילה] לאמת של פירושו של מקרא'. נראה לי שאתה מסכים עם רבא שאמר:
כמה טפשים, הם שאר האנשים שעומדים מפני ספר תורה שעובר לפניהם ואינם עומדים מפני אדם גדול, היינו תלמיד חכם, שהרי בספר תורה נאמר 'אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף' ובאו הרבנים והורידו אחת (ומכאן שסמכותם גדולה יותר).
(מכות כב:ב)
דוגמה נוספת לאותה תופעה ניתן למצוא בדרשתו של רבי חנניה בן גמליאל שם החכם מסתמך על הדמיון הרופף בין המילה 'ניקלה' למילה 'מולקה' וקובע:
כל חייבי כריתות שלקו, נפטרו ידי כריתתן, שנאמר 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ' - כשלקה הרי הוא כאחיך.
(משנה מכות ג:טו).
בשני הקטעים הללו החכמים מניחים שהאל יישר קו עם מדרשיהם, נועזים ככל שיהיו, ויוותר על זכותו להעניש לבדו את החוטאים. כאן חייבים לשאול את השאלה: האם החכמים באמת יכולים לחייב את האל? הבעיה הטרידה גם את רב יוסף:
שאל רב יוסף: מי עלה למעלה והעיד שהמרומים פוטרים מעונש כרת מי שהולקה על ידי בית דין רבני? ענה לו אביי: ניתן להסיק את ההסכמה האלוהית לדרש הרבני ממה שאמר רבי יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה ובית דין של מעלה נתן לכך את הסכמתו. על זאת ניתן לשוב ולשאול: מי עלה למעלה והעיד שבית הדין של מעלה הסכים לקביעתו של רבי יהושע בן לוי? לכך משיבים: פסוקי מקרא אנו דורשים ומשם אנו לומדים את נכונות קביעתו של רבי יהושע בן לוי. באותו אופן גם כאן פסוקי מקרא אנו דורשים.
(מכות כג:ב)
תשובתו של אביי סיפקה כנראה את רב יוסף, שכן אין אנו מוצאים אותו שואל: 'מי עלה למעלה והעיד שגם האל דורש את פסוקי התורה ומסיק מהם שבית דין של מעלה חייב תמיד לגבות את דברי בית הדין של מטה, בייחוד כשמסתבר שרבי יהושע בן לוי גייס לעזרתו רק את שלושת ההוכחות הקלושות הללו (מכות כג:ב):
|
1.
|
אף שמספיק היה לומר רק 'קיימו' או רק 'קיבלו' בכל זאת הכתוב אומר 'קִיְּמוּ וְקִבְּלֻ הַיְּהוּדִים' (אסתר ט:כז) ולכן עלינו להבין שקיימו למעלה מה שקיבלו למטה.
|
|
2.
|
את הפסוק 'וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים יְהֹוָה עִמָּכֶם' (רות ב:ד) מגבה הפסוק שנאמר לגדעון על ידי המלאך 'יְהֹוָה עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל' (שופטים ו:יב) והמסקנה הבלתי נמנעת היא שבשמים סומכים ידיים על נטייתו של בועז להכליל בברכה את שם האל.
|
|
|
הפסוק 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' (מלאכי ג:י) מלמד במפורש שבמרומים מסכימים שיש להביא מעשרות אל בית האוצר.
|
האם הטיעונים הללו היו משכנעים אותך לוותר על סמכויותיך? האם הם מסוגלים לשכנע איזה שהוא אדם בר דעת? האם אין כאן זלזול באינטליגנציה שלנו, שלא לדבר על האינטליגנציה של האל? כל השאלות הללו נשאלות לסרק שכן בתודעה הרבנית הכלל כבר נקבע והדרש הנועז זכה להסכמתו שבשתיקה של היושב במרומים.
אולי לא שמת לב לכך אך לפנינו דוגמה מצוינת למערכת שנסמכת רק על עצמה, מה שנקרא באנגלית בשם Self Referential System: הרבנים העניקו לעצמם את הזכות לדרוש את פסוקי המקרא בצורה תלושה ונועזת ובעזרת הדרש הנועז הם כפו על פסוקים תמימים לגבות את זכותם לדרוש את פסוקי המקרא כטוב בעיניהם. איש, כך מסתבר, לא עלה למרומים וחזר עם הוראה אלוהית לרסן את ההתלהבות הרבנית וכך נותרנו, אנו והאל, עם רבבות הלכות וציוויים שהרבנים לדורותיהם
הצליחו להמיט עלינו.
הדרש היומרני שנסמך רק על עצמו בלבל גם אותך וגרם לך להצהיר ש'התורה עצמה היא שקבעה כי הפרשנות היחידה לדבריה מסורה לידי החכמים'. אתה אפילו מצביע על הפסוקים שלכאורה תומכים בטיעונך: 'לא תסור מכל אשר יורוך ימין ושמאל' או 'וקמת ועלית אל השופט אשר יהיה בימים ההם'. הפסוקים הללו אמנם מצווים עלינו לפנות לבתי דין ולנהוג כמצוותם, הוראה שאני מוכן לאמץ בשתי ידיים, אבל הם יכולים לתמוך ביומרות הרבניות רק אם מעניקים להם פרשנויות רבניות.
פרשנויות אחרות תחייבנה בהכרח מסקנות שונות. בפרשנות שלי, לשם משל, הפסוקים מחייבים את בני ישראל, והחרדים בכללם, להישמע לחוקי המדינה ולהכפיף את עצמם למערכת המשפט האזרחית בכלל ולפסיקות בג"צ בפרט. אדרבה, התלמוד אומר 'שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך - ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו' (ראש השנה כה:ב) ולזה הייתי רוצה להוסיף: בייניש בדורה כדוד בדורו, אדמונד לוי בדורו כשלמה בדורו וכך הלאה.
כיוון שביקשת ממני לא להאריך במילים אסיים באגדת חז"ל שאת זכרה העלית אתה במכתבך:
מצא רבי אביתר את אליהו הנביא ושאל אותו: מה עושה הקדוש ברוך הוא?
ענה לו אליהו: עוסק בפרשת פילגש בגבעה. שאל רבי אביתר: מה אומר האל?
ענה לו אליהו: הוא שונה: אביתר בני אומר כך, יונתן בני אומר כך. אמר לו רבי אביתר: חס ושלום, האם יש ספק בפני השמיים והאל אינו יודע מה בדיוק קרה באותו אירוע? ענה לו אליהו: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הם. כך היה: הלוי מצא זבוב ולא הקפיד עם הפילגש והוא גם מצא שערה ואז הוא כן הקפיד עם הפילגש.
אמר רב יהודה, כהסבר לדברי אליהו: זבוב מצא בקדרה שבישלה הפילגש לאדונה ושערה מצא במקום הערווה של הפילגש. זבוב שהלוי מצא בקדירה – זהו עניין של מיאוס ולכן הוא לא הקפיד עימה. שערה שמצא במקום ערוותה – זהו עניין של סכנה ולכן הוא כן הקפיד עימה. יש אומרים: גם הזבוב וגם השערה היו בקדרה אך על הזבוב לא הייתה לפילגש שליטה בעוד שעל השערה הייתה לה שליטה ולכן מדובר ברשלנות.
(גיטין ו:ב)
נו ברצינות, אתה באמת חושב שאליהו הנביא שמע שיעור בישיבה של האל הבלתי מוחשי וחבריו הבלתי נראים? אם אתה מקבל את דברי האגדה כלשונם אזי אתה חייב לאמץ גם את העדות הבאה שנמסרה שנים רבות לאחר מאבק הענקים בשאלת טומאתו של תנורו של עכנאי:
מספרים: שנים רבות לאחר מכן פגש רבי נתן את אליהו הנביא. שאל רבי נתן את אליהו: מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? השיב אליהו לרבי נתן: באותה שעה האל חייך ואמר: נצחוני בני נצחוני בני.
אבל אם תקבל את עדותו של אליהו תאלץ להודות שהאל הוא גשמי ומוחשי שהרי חיוך יכול לעלות רק אצל מי שיש לו שפתיים הנמצאות בקרבתו של פה כלשהו. כאן לבטח תיעצר בכדי להסביר לי שמדובר רק בחיוך אלגורי שבא להמחיש להדיוטות את שביעות הרצון הנשגבת שאיש ממילא אינו יכול להבינה בכללותה. את זה יהיה לי קשה לקבל שהרי רבי נתן איננו הדיוט אלא אחד מאותם 'חכמים מופלגים בכל החכמות' והוא לבטח היה מסוגל להבין את הדברים גם בצורה מופשטת. למען האמת, נראה לי שאם יש בדברי אליהו אלגוריה כלשהי הרי היא נמצאת בביטוי 'נצחוני בני נצחוני בני' שהרי את המילה נצחוני אפשר להבין באופנים רבים ובכללם 'דיכאוני', 'התישוני' וכדומה.
קיימת כמובן גם אפשרות נוספת והיא שאליהו לא ממש פגש את רבי אביתר או את רבי נתן והסיפורים הללו הם רק אלגוריה נפלאות שממחישות את גדולת הרבנים. ראיה זאת מקובלת עלי לחלוטין שכן אני רואה באגדות חז"ל לא יותר מאשר תשדירי פרסומת למפעל הרבני. בתשדירים הללו הרבנים תמיד מלהקים את עצמם בתפקידים הראשיים ומשאירים לאל את התפקידים המשניים במסגרתם הוא מבליט את גדולתם ואת חשיבות מפעלם. הם פועלים והוא מחרה ומחזיק אחריהם, מגבה את דבריהם, מבצע את משאלותיהם ומעצים את סמכותם. כך אנו מוצאים את האל משמש כמעין 'רב לדוגמה': הוא מתפלל, לובש תפילין, עורך חופות, לומד תורה (ולא מזניח אפילו את התפלויות השוליות ביותר), מברך ומקבל ברכות ועוד כהנה וכהנה. במקרים אחרים הוא נשמע להוראות הרבנים ומסיט עבורם אמות מים, עצי תמר וכתלים של בית מדרש, קוטל את יריביהם, שולח להם את אליהו שישקר עבורם בבית משפט, לוקח לגן עדן את מטיביהם וכך הלאה עד אין די. לא אלאה אותך בעוד ועוד דוגמאות ואשאיר לך להראות לי אגדה רבנית אחת שאינה מציבה את הרבנים בחזית ואת האל ככוח עזר ברקע.
אם כבר החלטת לסקור את המקורות אשמח אם תמצא עבורי קטע תנ"כי, תלמודי או מדרשי, שנכתב לפני שרבי סעדיה גאון החדיר ליהדות אל האל חסר הגשמיות של הפילוסופים היוונים והערבים, המצהיר באופן מפרש על אי-מוחשיותו של האל. הצהרות עקיפות שניתן לפרש לקולא יש בשפע: 'כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ', 'כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם', 'וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לו', 'וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ', 'לְמִי תְדַמְּיוּנִי וְתַשְׁווּ וְתַמְשִׁלוּנִי וְנִדְמֶה' וכדומה אבל את כל פסוקים הללו ניתן גם לראות כלא יותר מאשר ביטויי השגבה ולאו דווקא כניסיון להרחיק את ההגשמה. גם את פירוש אונקלוס אין טעם לקרא לעזרה כיוון שנגד כל פסוק שאולי מרכך את ההגשמה אמצא לך פסוק אחר שמתרגם את המקור המגשים כלשונו.
נראה לי שהתענית מספיק לפעם אחת ולכן אפרד ממך בברכת חזק ואמץ
עדי אביר
|
|
מאת: א.
תאריך: 17.6.2010 שעה 16:01
שלום לך מר אדי.
אני שוב מוצא את עצמי עונה לך ממש תוך כדי קריאת המכתב, ואינני יודע מה אתה כותב בהמשכה, כאשר אני מגיב על תחילתה.
כל ילד יהודי [או במינוח המקובל אצלינו: כל בר בי רב דחד יומא = כל מי שהיה בבית המדרש ולו יום אחד], יודע את הידיעה הבסיסית הזו, כי התורה היא התכנית של בריאת העולם. הקב"ה כתב את התורה, והוא עצמו ברא את העולם לפי אותה תורה אותה הוא כתב אלפי שנים לפני שהוא ברא את העולם.
אינני יודע מה אתה מצטט בשם חסידי חב"ד. אבל כל האמירות המוחלטות בתורה שבכתב ושבעל פה, הם מוחלטות לחלוטין ללא שום ערעור ופקפוק חלילה. אין בי, ולא באף אחד מחברי וידידי, ולא בשום יהודי אמוני, שום הרהור קל על שום דבר מפורש ומוחלט בתורה שבכתב ושבעל פה. האמירות המדעיות שנאמרו ע"י חז"ל, נאמרו לפי מה שהיה ידוע להם, ולכן עבורם היה זה דבר מוחלט. אם יש אי אילו פרטים שוליים לחלוטין, שחז"ל שגו בידיעת המציאות, אין זה משנה מאומה מכל האמירות המוחלטות של התורה שבכתב ושבע"פ.
כל "קושיותיך" ולעגיך הם דברים שעבר עליהם הכלח מזה זמן רב, ואין בהם כדי לערער ולו במשהו את יסודות הדת, את יסודות האמונה, את כפיפותינו המוחלטת לדברי התורה ולחכמי התורה ולכל אשר יצוונו ויורונו. ה"קושיות" המדומות עמהם אתה בא כביכול לערער את אמינותם ואת חכמתם של חז"ל, מראות רק על נבערותך וחשכותך המטופשת, ללא יכולת להחלץ מתיזה אותה אתה מנסה בכח לבנות על אנשים מוכשרים ונבונים ומיוחדים ממך בכל תחום, שאינך מגיע לקרסולי קרסולי אבק רגליהם בשום תחום שהוא.
כיון שעברת ברוב "חכמתך" המדומה לדברי פוליטיקה, אני נאלץ לקבוע כי אכן רמת
משכלך שואפת לזו של ההדיוט העירוני העליון אדמונד לוי.
היה שלום
|
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר ולכתוב כל העולה על רוחכם. אינכם צריכים להרשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם תפנו את ההשמצות והתשבחות למדורים המתאימים בפורומים.
|
התגובות האחרונות