Skip to content

1VSDAT

ראשון, 03 אוגוסט 2014 16:11

מה אני - חרדי או חילוני (עדות של רונן)

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
בחור בן 20 בשם רונן (השם האמיתי שמור עימי) כתב ב-26.6.14 את הדברים הבאים:
 
אז ככה. קודם כל אני נולדתי למשפחה חילונית רגילה. בגיל 8 בערך אבא שלי התחיל לחזור בתשובה בגלל מיני סיבות ובעיקר בגלל שאבא שלו נפטר. לאט לאט התחלנו לשמור שבת, להפסיק לראות טלויזיה בשבת וכו'. בנוסף, תמיד לא הייתי השפיץ שבחברה, מה גם שיחסית להורים שלי, הייתי ממש מקובל בחברה, ויחסית לאחי ואחותי, גם כן הייתי מאוד מקובל. זאת אומרת שלכולנו היו בעיות חברתיות אבל לי זה היה ברמה הכי נמוכה. אבל זה היה.
 
בקיצור, המשכתי לחטיבת ביניים, גמרתי כיתה ז', ובכיתה ח', פתאום התחלתי להתעניין בדת, גם בעקבות אבא שלי. אכתוב פה נתון מאוד מעניין, שההורים שלי הם מהדור של שנות ה60, הם התחתנו בגיל מאוד מבוגר, וממילא לא היה חשוב להם כל מיני נושאים כמו למשל שיהיה כבלים בטלויזיה. אז היה לנו רק ערוץ1 ו-2 כך שתמיד הייתי יוצא דופן מאחרים. עוד אני רוצה לכתוב, שאני תמיד הייתי משתעמם רצח בשבתות בבית, ופשוט הייתי משתגע. אז הייתי הולך לחבר שלי בשבתות לראות אצלו טלויזיה וכו'. אז נחזור לכיתה ח'. בכיתה ח' התחלתי להתעניין בדת, גם כי מאוד סבלתי מבחינה חברתית בביה"ס, תמיד הייתה לי מין חסימה כזאת לזרום עם כולם אבל כשזה אחד על אחד אני בסדר עם כולם.
 
עוד בעייה שהיתה לי שם זה אח שלי שהיה איתי באותה כיתה, ולא אין את הצורך הזה של חברים,אז למרות שהוא מאוד מוזר שהוא מתהלך כסהרורי, בכל זאת לו זה לא מפריע. אבל אני טיפוס שכן צריך חברים, ולי הפריע שלא כל כך השתלבתי בחברה. בקיצור ככה התחלתי להתקרב לדת עד שנהפכתי לממש קיצוני, וכשאני אומר את זה אני מתכוון לזה, עד שיום בהיר אחד החלטתי: אני יותר לא הולך לביה"ס המעורב הזה! (בנים ובנות ביחד), וככה בעזרת אבא שלי עברתי לביה"ס דתי בעיר, וככה ביום אחד התנתקתי מכל החברים שלי. אבל זה עוד כלום. אחרי חצי שנה, הבנתי שאין בעצם הבדל כל כך גדול בין החילונים לדתיים של הממלכתי-דתי, ולכן נסיתי לעבור לישיבה של חוזרים בתשובה. ובעזרת אבא שלי הצלחתי. וככה בגיל 14 וחצי נכנסתי לישיבה של חוזרים בתשובה בבני ברק. התחלתי לישון שם. ולא לבוא הביתה אלא רק בשבתות. היה לי מאוד קשה, כי עדיין היה לי אינטרנט בבית, והייתי מתייסר נורא כל פעם שהייתי "נופל" באתרים אסורים, או רואה כל מיני בחורות ברחוב.
 
כשהייתי בישיבה, הייתי מאוד קיצוני, למדתי כל היום, לא הייתי מעורב בכל בחברה שם, מה גם שהרוב לא היו בגילי אלא בגילאי 18-19, אבל גם אלה שהיו בגילי לא הייתי איתם בקשר נורמלי. תמיד הרגשתי מין חרדה חברתית כזו. לא היה לי נעים להיכנס שם לחדר האוכל ולהיות עם כולם, ואפילו אני זוכר שבחנוכה שהייתה מסיבה שם, וכולם היו פתוחים ומשוחררים, אני הייתי קפוא וחשבתי לעצמי "נו, נו, ביטל תורה איזה הבלים". (אני רק בן 14 וחצי!). אחרי חצי שנה בישיבה הראשונה, עברתי לישיבה אחרת של חוזרים בתשובה. לא אאריך, רק אכתוב שגם שם פחות או יותר היה סיפור כזה. אבל אז, בשנת תש"ע, התחילה מהפכה. נסיתי בכוח להיכנס לעולם החרדי. נסיתי בכוח להיכנס לישבה קטנה חרדית, לשווא. לא רצו לקבל אותי כי אני חוזר בתשובה. אבל אני לא התייאשתי. וניסיתי וניסיתי. עד שאחרי חצי שנה התקבלתי לישיבה ממש ממש מצוינת בבני ברק של חרדים ליטאים מלידה, אין לתאר את גודל האושר שהיה לי. נכנסתי לשם וכמובן שהייתי מאוד קיצוני בלימוד, והזהירו אותי להירגע, אבל לא נרגעתי, והמשכתי להתמיד, ולא לצחוק עם כולם בשעות של פנאי לדוגמא.
 
אני זוכר לדוגמא, שכשהיתה השריפה בכרמל וכולם דיברו על זה בחדר אוכל אני לא הקשבתי וניסיתי בכוח לא לשמוע על מה הם מדברים. היה שם איזה מישהו שתמיד היה מציק לי ולא יכלתי להדוף אותו כי הייתי רציני מידי ולא חברותי. אם זה היה קורה בעולם החילוני אין לי ספק שהייתי לומד לכסח אותו. וכך עוברים להם הימים, נראה לי ששרדתי שם בעיקר כי בישיבה קטנה זמני הלימוד קצרים, ובעיקר כי היה לי חבר טוב מאוד שם שהיה לי קשר מאוד אישי איתו, שהיה מבין אותי ומחזק אותי. אציין שהוא גרם לי לגדל זקן ולא לגעת בזקן, זאת אומרת, שבחברה שהייתי בה דווקא בחורים כן מגלחים את הזקן, אבל אני בעקבות החבר הזה כאמור, לא נגעתי בזקן.
 
טוב, כך עוברים להם הימים, אני מנותק מההורים, מגיע פעם ב3 שבועות בערך, מתייסר כל פעם שאני נוסע להורים שלי מהבחורות "הלא צנועות" כביכול, ובשעה טובה עולים לישיבה גדולה. ערב הכניסה לישיבה גדולה, כמה ימים לפני סוף הלימודים, ברחתי מהישיבה והחלטתי שאני מסיים את הישיבה קטנה מוקדם יותר מכולם (כי כיוון שזה סוף הלימודים אז בחורים התחילו להשתחרר יותר ואני שלא הייתי מעורב בחברה לא סבלתי זאת) בנוסף הישיבה ארגנה קעמפ שזה מין טיול סוף לימודים כזה שאני כמובן לא הגעתי אליו.
 
טוב אז עולים לישיבה גדולה. מה זה סבלתי שם. אין מילים לתאר. (שנת התשע"ב). תמיד הייתי מגיע לחדר אוכל אחרי כולם. הייתי נכנס למלא דכאונות כאלה ונמצא הרבה זמן במיטה. והכל זה רק מהבעיות החברתיות. אבל נראה לי שהבעיה היא שנכנסתי עמוק עמוק לעולם החרדי,שלא נולדתי לתוכו, ובנוסף לבעיה של המשפחה ממנה אני בא, יש פה את הבעיה שאולי לא הייתי מתאים לציבור החרדי - אבל לא נראה לי. כל מי שהכיר אותי בישיבות לא חלם - ועדיין לא חולם - שאני חוזר בשאלה. הם בטוחים שאני כמוהם.

בקיצור, בתקופה ההיא גם נתפסתי לאיזה שיגעון דתי מסויים שלא מקובל בזרם הליטאי, וזה גם מה שהחזיק אוי אבל לא אאריך בזה. אבל שרדתי שנה ראשונה בישיבה גדולה. עברתי את זה ושרדתי. עדיין נשארתי בחיים. חשבתי שאולי מתאים לי ישיבה עם מספר יותר קטן של בחורים כי איפה שהייתי יש 350 בחורים, אז הצלחתי לעבור לישיבה אחרת שמונה כ-120 בחורים. עברתי לשם. בהתחלה היה נראה נחמד, אבל שוב - סבל ענק. הסבל שם בישיבה השנייה היה פי כמה מהישיבה הראשונה - ולמה? כי בישיבה הראשונה היה לי חבר מאוד מאוד טוב שישן איתי באותו חדר שהייתי ממש נהנה לגור איתו באותו חדר והוא היה מחזק אותי. אבל בישיבה השנייה לא היה לי חבר כזה אינטימי. וראיתי שאני לא מסתדר וסובל וסובל וסובל, ואוכל מהשאריות מהחדר אוכל, ובשבתות לא יכלתי להיות עם כולם כי סבלתי מהם, אז הייתי בורח לירושלים נגיד, וישן בכל מיני ישיבות,ואם הישיבות היו מלאות הייתי הולך לישון בבתי כנסת... זאת הייתה פשוט גלות.
 
אז אנחנו לקראת סוף שנת התשע"ג. בשליש האחרון של השנה. החלטתי שאני יוצא לשידוכים! מה שממש לא מקובל בציבור הליטאי בגיל כל כך מוקדם (מקובל בגיל 21-22) (בדרך כלל יותר בציבור החסידי מתחתנים בגיל 19), ומכל מיני סיבות, בעיקר כי ההורים שלי לא יכלו בדיוק לעזור לי בנושא הזה, לא נפגשתי אפילו פעם אחת. פה כבר התחילו לי כל מיני שאלות באמונה וכ'ו וכו'. אבל דחיתי אותם מכל וכל. היה לי ברור שהדרך היהודית-חרדית שבחרתי לעצמי לפני 5 שנים בגיל 14 היא ורק היא האמת.
 
הסתיימה שנת הלימודים של שנת התשע"ג. בחופשה, כרגיל מה שלא כתבתי פה עדיין, שבחופשות לא הייתי אצל ההורים אלא בכל מיני ישיבות אחרות שהם פתוחות, וכך הייתי גולה ולו רק לא להיות בעיר החילונית שלי, בתור חרדי הפריעה מאוד מאוד. וכך אני כרגיל בחופשה מחפש לי ישיבה להיות, אבל הפעם נדמה היה לי שזה הקש ששבר את גב הגמל. לא יכלתי יותר והפעם נכנעתי ללחצים של הורי, ובאתי הביתה. הייתי נוסע כל יום לבני ברק אבל מגיע גם הביתה. ופה מגיע הפצצה. כל כך הרבה סבל חוויתי, התנתקתי מהמשפחה, עברתי לעולם אחר, אז בחופשה המדוברת, באחת השבתות שעשיתי (בבני ברק כמובן, לא אצל ההורים),פתאום, כמו מכת ברק - אולי כל החרדים האלה שקרנים?

וככה אני פתאום רואה חרדים עוברים ברחוב, ואני חושב לעצמי פתאום - איזה דוסים, איזה שחורים.

נכנסים לשנה הבאה בישיבה, פה כבר תכננתי לברוח לעיר חילונית, לעבוד, ולהתנתק מהחרדים, אבל לא הצלחתי. בכמה שבועות הבאים שהייתי בישיבה, התחלתי להפסיק להניח תפילין, לחלל שבת בסתר, וכך נהפכתי לחילוני גמור. ביום כיפור עברתי טראומה - נלחצתי מידי מהצום ואמבולנס אסף אותי לבית חולים - וכאן הבנתי שאני גמרתי את הרומן שלי עם הישיבות, ולישיבות אני כבר לא חוזר. וככה היה לי מלא ויכוחים והתפרצויות עם ההורים, (שהם נהפכו לדתיים קיצוניים מאוד) ולא הבינו מה קרה לבחור ישיבה שלהם, למה הוא לא הולך להתפלל וכו'. ככה מאז ועד היום, 29 ביוני, אני בבית, מאז יום כיפור ועד היום, ללא חברת אנשים, רק אני עם עצמי כל הזמן מדבר לעצמי כל הזמן, לא יודע לאן ללכת.
 
נסיתי אלף פעם להפריך את הדת היהודית, אבל הודות לכם - החילונים - שמתקצבים את החרדים - יש להם תשובה לכל שאלה. כך שאני לא מסוגל להיות חילוני כי אני מפחד מהעולם הבא, מהתורה, למרות שאני כבר לא שומר מצוות בכלל בכלל. (לא אכפת לי לאכול חזיר, ומדי פעם אני נהנה לאכול בשר וחלב ביחד). אבל אני עדיין מסתובב בחוץ עם שחור-לבן עם כיפה שחורה. יש לי בעצם בעיית זהות עצמי – אז מה אני – חרדי או חילוני? לאיזה עולם ללכת? אני מרגיש שלא אוכל לחיות בלי התורה ואלהים והעולם הבא, בגלל ההוכחות של אנשי הדת. יש לי כיוון של להתחיל הכל מההתחלה, ללכת לצבא ולהתחיל להיות חילוני מחדש,ולטפל בבעיות החברתיות שלכאורה אם הייתי נשאר חילוני היו נפתרות תוך כדי. לפני חודש חודשיים בערך חשבתי לברוח לחוץ לארץ – עד כדי כך המצב שלי! אני סה"כ בחור צעיר בן 20, אני מרגיש ממש ממש קרוע. אני גם יודע שגם אם נניח שאני אבחר דרך כלשהי, עדיין יהיה לי את הבעיות עם ההורים והמשפחה שהם כביכול כן דתיים והם לא יסכימו שיהיה לי אינטרנט ויחייבו אותי בחופשות מהצבא לשמור שבת, וכו'.

דברתי עם חבר קרוב לפני כמה זמן והוא אמר לי שאני חייב לדבר עם פסיכולוג. אמרתי לו שאין לי כסף – אז הוא אמר שיש פסיכולוגים בחינם. נסיתי לחפש ולא מצאתי.

מה עליי לעשות?

בנוסף יש איזה מחב"ת אחד שמשפיע עליי מאוד, ומי יודע, אולי בעקבותיו ומההוכחות שלו אשאר חרדי, אבל אני יודע שבעתיד, שיהיה לי כבר משפחה וילדים, יהיו לי עוד פעם ספקות בנוגע לדת, ובנוסף ארצה גם להנות מהעולם הזה מה שלא יצא לי עדיין, אז אצא בשאלה בגיל 40?!!?! מסכנים הילדים שלי לא? אני חשבתי לעצמי שגם עדיף לי להיות חילוני ולחזור בתשובה בעתיד, מאשר להיות חרדי ולחזור בשאלה בעתיד. בנוסף הוא מפחיד אותי, שמה אעשה אם אהיה חילוני, ולילדים שלי יהיו שאלות על הדת, מה אענה להם? כי אני הרי כן מאמין באמונה היהודיתדתית, אז הם יהיו מסכנים...

בקיצור אני ממש ממש מרגיש שעברתי תמורות ותהפוכות, ולא יודע מה לעשות.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
נקרא 3555 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

31 תגובות

  • קישור לתגובה שבת, 11 אפריל 2015 17:32 הוסף ע״י נועה

    אוקי מקבלת את תשובתך
    ולעת עתה אין צורך לפתוח לי דף תגובות אני מעדיפה להגיב באותו מקום שבו הענין שעליו אני מגיבה נכתב תודה

  • קישור לתגובה שישי, 10 אפריל 2015 18:19 הוסף ע״י עדי אביר

    נועה,

    שום 'מטרה' לא גרמה לי לפרסם את המכתב בדיוק כשם שאף 'מטרה' לא הנחתה אותי לפרסם את דבריהם של חרדים שרוצים להתבטא באתר שלי (למשל:
    http://1vsdat.org/index.php/2012-12-24-19-09-20/2013-04-30-12-46-31/item/482-%D7%93%D7%A3-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%97%D7%99

    או

    http://1vsdat.org/index.php/2012-12-24-19-09-20/2013-04-30-12-46-31/item/653-%D7%93%D7%A3-%D7%9C%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D)

    כל אחד רשאי להעלות לדיון כל נושא שעולה על דעתו הן כתגובה למאמר והן בדפי תגובות ייעודיים:

    http://1vsdat.org/index.php/2012-12-24-19-09-20/2013-04-30-12-46-31

    אם את מעוניינת להגיב בקביעות אשמח לפתוח דף תגובות מיוחד גם עבוריך.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 10 אפריל 2015 12:18 הוסף ע״י נועה

    לא הבנתי אבל מה זה בא לומר אני באמת מאחלת לאותו בחור שימצא את הדרך שלו
    אבל שימו לב לאורך כל המכתב הוא מציין שתמיד היו לו בעיות חברתיות והוא היה קיצוני על דעת עצמו אף אחד לא אשם לו לא הרבנים לא החרדים האחרים {ואגב אני מכירה מישהו עם סיפור די דומה באופן } גם אם הוא היה בחרבה חילונית זה לא אומר שלא היו לו בעיות יש דברים לפעמים כמו אובססיה כפיתית שלעיתים מתפרצת יותר בסיוע של הדת אבל זה בעיה בנפש האדם ולא בדת וגם דבר שני שימו לב הוא כותב שפתאום כולם נראו לו שקרנים למה? איך? איזו מין תגובה קיצונית זאת עכשיו בטח נראה מדברי שאני מטיפה שהדת היא הנכונה ולא ככה אני חושבת שכל אחד צריך לברר את דרכו אני למשל חזרתי בתשובה לפני 5 שנים בשנה האחרונה אני בירידה והנה אני כאן עכשיו שוב בשאלה שוב יש לי מלא שאלות ואני מחפשת תשובות אבל אי אפשר לבוא ולהשליך את הבעיות האישיות שלך על הדת או על החרדים מה לעשות גם אם לא הכל מושלם ואמת כמו שחשבנו הם גם לא אשמים בכל בעיות העולם וצריך לקחת אחריות בקיצור להציג את המכתב הזה כדוגמא לחוזר בשאלה כדי להראות כמה העולם החרדי דפוק זה בדיוק להפך זה גול עצמי שמראה כמה כותב המכתב עצמו בעייתי ולא שום דבר אחר בכל מקרה לכותב המכתב אל תתיאש ותמשיך לחפש תשובות אולי אין בדת ואולי לא זה מסע ארוך העיקר להשאר בראש פתוח

  • קישור לתגובה רביעי, 17 ספטמבר 2014 01:52 הוסף ע״י עדי אביר

    יעקב,

    האתר הזה אינו אתר הכרויות ולכן אין בכוונתי לפרסם את כתובת המייל שלך. אם יש לך מה לומר לרונן אתה מוזמן להגיב כאן.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 17 ספטמבר 2014 00:12 הוסף ע״י יעקב לוי

    תראה אני מבין בדיוק מה עבר עליך עברתי אותו דבר רק שנשארתי יהודי מאמין שכיף לו בתורה ומזלזל בעולם החרדי לא לגמרי יש לו גם מה למכור לדעתי הייתי נורא רוצה ליצור איתך קשר רק דרך האתר זה בלתי אפשרי. תקבל את המייל שלי ואם בא לך תענה לי למייל.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 18:46 הוסף ע״י המשך

    בפסקה האחרונה אני חתמתי יפה...

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 18:45 הוסף ע״י פלוני - לחיתום הנושא.

    קודם כל, חוק המדינה הוא לא תמיד נכון.

    בפיסקה הראשונה אני אחתום יפה את הנושא.

    אבל לפני זה אקדים:

    זו הייתה דעת בג"ץ והכרעתו, ברם לצד זה חשובה לציון הסקירה הממצה שנערכה שם [פיסקה 21] על יחסן של מדינות שונות, נאורות לא פחות, לאותה סוגיה, ומתברר כי הן חלוקות ונבדלות בהנהגותיהן ובחוקיהם, והן מבטאות מגוון גישות הנובעות משוני בתפיסות ערכיות, חברתיות, חינוכיות ומוסריות. אין דין החוק והמשפט האנגלי, המקנה להורה - להבדיל ממורה! - הגנה מפני אחריות פלילית כל עוד העניש את ילדו עונש גופני 'סביר' ולא מופרז, וכמותו גם המשפט האמריקאי - בשינויים מסוימים בין מדינה למדינה - ואף הפסיקה הקנדית, כדין החקיקה בפינלנד, דנמרק, נורבגיה ואוסטריה אשר אסרו או הגבילו מאוד את סמכות ההורים להענשת ילדיהם בענישה גופנית. מכאן שגם בין המדינות הנאורות, וגם בעידן הנוכחי, יש שאינן שוללות על הסף ענישה גופנית 'סבירה', ודבר זה לא הפקיעם מן החברה התרבותית המודרנית; וראה להלן הערה 2. זאת ועוד, אף בין שופטי מדינת ישראל יש המערערים על פסיקה - תקדימית ומחייבת - זו והשופט אמנון סטרשנוב אף הביע מפורשות את בקורתו, בספרו: ילדים ונוער בראי המשפט.

    והנה בתכלס:
    שלא במפתיע גם כאן הוצע 'עוקף בג"ץ', ואחד מחברי הכנסת הדתיים - א' רביץ - הניח על שולחנה של הכנסת הצעת חוק המתירה להורה להכות את ילדיו לצורכי חינוך. לפי אותה הצעה, "אם במסגרת חינוכו נדרש להעניש את הילד ענישה הגובלת במכה שאינה מזיקה ולכן אינה בגדר 'אלימות', הרי שהדבר לא ייחשב לפגיעה בחסר ישע, ויוכלו הורים להשתמש באמצעי זה מתוך מחשבה חינוכית ובמידה".

    והמבין יביו.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 13:46 הוסף ע״י ישראל

    סבבה תודה רבה

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 13:22 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ישראל:
    אני מניח שהבנת את כוונתי בתגובה הקודמת אבל מכיוון שלא דייקתי בניסוח המשפט הראשון שלה אני מוצא לנכון לנסחו מחדש:
    "אם אתה רוצה מידע בדוק בנושא הקשר בין דתיות, חילוניות ואתיאיזם לבין התנהגות טובה, אתה מוזמן ללמוד מהקישורים הבאים:"

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 12:01 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ישראל:
    אם אתה רוצה מידע בדוק בנושא הקשר בין דתיות לחילוניות ואתיאיזם, אתה מוזמן ללמוד מהקישורים הבאים:
    https://www.youtube.com/watch?v=kriguuKVJyw
    http://www.atheismresource.com/2010/atheist-dont-commit-as-much-crime-as-the-religious-do
    http://www.nairaland.com/121066/predominantly-atheist-countries-lowest-crime
    http://www.pitzer.edu/academics/faculty/zuckerman/Zuckerman_on_Atheism.pdf
    http://www.psychologytoday.com/blog/our-humanity-naturally/201103/misinformation-and-facts-about-secularism-and-religion
    http://www.pitzer.edu/academics/faculty/zuckerman/Zuckerman_on_Atheism.pdf
    http://atheism.livejournal.com/2194071.html
    http://www.hofesh.org.il/crime/crime.html

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 11:12 הוסף ע״י ישראל

    נושא הגיוס והעבודה כבר כתבתי לך שזה לא נובע מרוע, הם פשוט חיים בסרט וחושבים שהם מועילים לעולם, אתה יודע איך רוב החרדים חיים? רובם סובלים מעוני מחפיר ולכן אני אומר לך שהם לא עושים את זה בשביל לגנוב כסף פשוט הם חיים בסרט שמה שהם עושים מציל את העולם, מה גם שהדתיים כן עובדים ומתגייסים.
    אגב אתה טוען שזה לא מוסרי שהם לא מתגייסים ועובדים בשביל לרצות את רצונם וסיפוקם, ואני טוען שכל הבני אדם ככה והעובדה שבני אדם חילונים שאינם מאמינים באיזה תכלית של בריאת העולם מביאים ילדים לעולם גם היא בשביל לספק את תאוותם ולא לטובת הילד ובכל אופן לרוב החילונים יש ילדים אז אתה רואה שכל אחד מגמיש את התנהגותו לפי מה שבא לו.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 10:50 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ישראל:
    בוודאי שאני מכליל - אבל זה מענה להכללה חסרת הבסיס שלך כאילו שהתנהגותם טבה יותר.
    זה פשוט לא נכון ודי בנושא הגיוס והעבודה כדי להראות זאת.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 01:38 הוסף ע״י ישראל

    חילוני
    אין לי מה להוסיף חוץ מזה שאתה מכליל בצורה מטורפת,אני נמצא בחברה חרדית ולא נתקלתי סביבתי באבא שמפרק את הבן שלו , כתבת שרוב המדינה דתיים אז השאלה את מי אתה מגדיר דתיים כל מי שהוא לא אתאיסט?
    ולמה אתה חושב שאין אתאיסטים שיושבים בכלא אתה מכיר את כולם?
    לגבי הצבא כבר כתבתי .
    ואני בכל אופן חושב שבחברה הדתית/ והחרדית פחות תמצא ילדים שרבים עם הוריהם או סתם אנשים שמרביצים או דוקרים את חבריהם בקיצור לדעתי זה חברה יותר עדינה
    בקשר לפשעי מין אני לא מאמין לחבר שלך בדיוק כמו שאני לא מאמין לכל דבר אחר שאומרים לי (אני לא אומר שאין פשעים יש המון אבל אני לא יודע אם יותר מחילונים, כי גם אצל חילונים אני רואה כמעט כל יום בחדשות סיפורים) .
    ומה שכתבת שגם אם תקשור אנשים לכיסא הם יעשו פחות פשעים אני מוכרח להסכים איתך בטענה זו לגביי החרדים אבל לגביי הדתיים היא פחות נכונה.
    אני אישית עזבתי את העולם החרדי בגלל שיש הרבה סיבות למה לעשות את זה אבל עדיין מפריע לי שאנשים מכלילים את כל החרדים , אתה יודע כמה סוגי חרדים יש?
    אגב שכחתי לכתוב שראיתי לפני כמה חודשים סקר בחדשות שחרדים ודתיים פחות גנבים.

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 00:49 הוסף ע״י עדי אביר

    ישראל,

    שכחתי את המאמר החשוב הזה:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=898:%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%99%D7%92-%D7%97%D7%91%D7%93-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9&Itemid=204

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 10 אוגוסט 2014 00:02 הוסף ע״י עדי אביר

    ישראל,

    רק לשם הקוריוז:

    פעם ניהלתי בלוג בשם 'פשעי החרדים' בו תיעדתי בתקופה מסויימת את הידיעות שהתפרסמו בעיתונות החרדית שדנו בפשעים שבוצעו על ידי חרדים:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=itemlist&layout=user&id=157&task=user&Itemid=191

    וראה גם:

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=294:%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%9C%D7%92&Itemid=132

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 09 אוגוסט 2014 23:37 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ישראל:
    עניין מיעוט מעשי הרצח הוא כאמור נכון ככל הנראה, אצל החרדים בלבד - אבל אני מודיע לך שגם אדם שישב כל חייו קשור לכיסא לא ירצח וכך גם אדם שהצליחו להפנט אותו ולשכנע אותו שהוא כיסא.
    זה לא משהו טוב.
    אם אתה מרחיב את היריעה לדתיים שאינם חרדים יש לא פחות מעשי רצח ואם אתה כולל גם מעשי רצח של יהודים בערבים יש כנראה יותר דתיים רוצחים.
    רוב אוכלוסיית בתי הכלא היא מן הסתם אוכלוסייה של דתיים בארון וזה בגלל שרוב האוכלוסייה בארץ היא כזאת.
    אתיאיסטים לא תמצא בבתי הכלא בכלל.
    אגב - כשנחשפים מעשי רצח של חרדים (ולמעשה כל פשע בקרב החרדים) כל הקהילה החרדית מגינה על הרוצח מפני המשטרה והרשויות.
    פשעי מין, יש כנראה בקרב החרדים יותר (זה מידע ששמעתי פעם ממנהל אחד מבתי הכלא אבל הוא אמר זאת שלא לייחוס) וכאמור - כמעט כולם עוברים על המוסר בהשתמטותם מעול הפרנסה ומעול הביטחון – עבירות מוסר שהם הצליחו לגייס את החוק להלבנה שלהן.

    עבירות האלימות כדוגמת זו של האב שבסרט הן לחם חוקם של חרדים לא מעטים ומשטרות הצניעות הן רק קצה הקרחון בעניין.
    בדרך כלל זה לא מגיע לרצח אבל פעמים רבות זה לא רחוק מזה.
    כשסתם חרדים בבית שמש מנסים לסקול אישה ברחוב – זה לא מגיע לרצח רק מפני שהם לא מצליחים.

  • קישור לתגובה שבת, 09 אוגוסט 2014 23:08 הוסף ע״י פלוני

    עדי, כפי שכבר כתבתי, עניין החינוך שונה ממקום למקום ומזמן לזמן. גם כתבתי שרק מה שמועיל עושים ולא דבר שלא יועיל לחינוך. זה שונה מאדם לאדם, כנאמר: "חנוך לנער על פי דרכו". בגלל עניין התועלת אז גם לוקחים בחשבון את זה שיש את החוק וההשפעה והאיום של ההכאה שונים קצת מאשר לפני.

    כתב הרמ"א, שמה שנאמר ´מכה בנו גדול´, אין הכוונה בן שלוש עשרה, אלא מגיל עשרים ושתים שנה, שאז עשוי להתריס כנגד אביו. אולם דברי הרמ"א אינם נכונים אלא לפי דורו, שלו הואצ פסק, שאז היו הילדים מתנהגים בהכנעה רבה בפני הוריהם, אבל בזמנינו שגדלה החוצפה, בלי ספק יש איסור להכות את בנו אף בגיל צעיר יותר, וכמו שכתב הריטב"א, וזו לשונו: "ונראים הדברים דלא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו, שיש לחוש שיתריס כנגדו בדיבור או במעשה, ואפילו אינו בר מצוה עדין, אין ראוי להביאו לידי מכה אביו או מקלל אביו, אלא ישדלנו בדברים". וכן פסק מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א.וכתב הרמב"ם, שמלמד תינוקות מכה את התלמידים ברצועה קטנה כדי להטיל עליהם אימה, ואינו רשאי להכותם מכת אכזרי, לכן לא יכה אותם בשוטים או במקלות. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שבוודאי שכן הדין לגבי אביו גם כן, שעליו להתנהג עם בניו בנחת, כרחם אב על בנים.

    והמבין יבין.

  • קישור לתגובה שבת, 09 אוגוסט 2014 20:33 הוסף ע״י ישראל

    חילוני
    דבר ראשון לגבי טענותיך אני גם חושב שהחרדים לא צודקים בכל מה שכתבת אבל לא באתי להגיד מי צודק , פשוט קומם אותי שמינציקובסקי מביא דוגמה של איזה אבא מטומטם להשמיץ את כולם, אני רואה בחדשות כמעט כל יום דיווחים על אלימות וגניבה בציבור החילוני זה אומר שכולם גנבים?
    דבר שני הויכוח היה האם הדת גורמת לאדם להיות יותר טוב אז ברור שמי שלוקח אותה בקיצוניות זה גורם לו להיות אדם רע אבל יש ציבור גדול של דתיים או חרדים לא קיצונים שהדת גורמת להם להיות יותר טובים בגלל שהדת מרגילה אותם לדחות סיפוקים או בגלל פחד מעונש או בגלל שהם רוצים שכר או סתם כי שוטפים להם את המוח(אגב אני חושב שיש גם הרבה נוצרים שהדת גרמה להם להיות יותר טובים).
    בקשר לטענתך שחרדים לא עושים צבא , הם לא עושים את זה מרוע ,הם פשוט חיים בסרט שהתורה והמצוות שהם לומדים מחזיקים את העולם ומצילה את החיילים ואת כל עם ישראל.
    ובתכלס שאני מסתובב בין אנשים פשוטים אצל החרדים והדתיים רואים התנהגות טובה ואני אישית חושב שהתנהגותם יותר טובה מההתנהגות של הציבור החילוני , אבל ודאי שיש להם הרבה בעיות.
    אגב אם אתה טוען שאצל החרדים יש את אותו אחוזי פשיעה רק שהם מסתירים את זה , תבדוק דברים שאי אפשר להסתיר כגון רצח.

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 22:21 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    ישראל:
    איך אפשר לומר על אנשים שמשתמטים משירות ביטחון ומעול הפרנסה ומטילים הכל על אחרים שהתנהגותם טובה?
    איך אפשר לטעון על אנשים שברוב המקרים מנתקים כל קשר עם בן משפחה שהפסיק להאמין בשטויות שהתנהגותם טובה?
    איך אפשר לטעון על הומופובים ומפלי נשים שהתנהגותם טובה?
    איך אפשר לטעון על אנשים שמנסים לכפות את אורחות חייהם על אחרים שהתנהגותם טובה?
    אז מה אם הם משתדלים שעברותיהם לא תגענה לטיפול המשטרה אלא תיסגרנה בתוך הקהילה? האם זה מה שעושה את התנהגותם ל"טובה"?
    האם זה שהם מתרימים חילונים ומנהלים קרנות צדקה שהם גם מתפרנסים מהן(ולפעמים מתעשרים מהן)במקום לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי כדי שחס וחלילה גם הסיוע שהם נותנים מכספי אחרים לא יהיה מתן בסתר עושה את התנהגותם לטובה?
    האם זה שמנהיגיהם מטעים את הציבור במתכוון כמו בסיפור הזה עושה את התנהגותם ל"טובה"?
    http://sharp-thinking.com/2014/08/07/%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%94%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%AA%D7%A8-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D/

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 20:27 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני,

    החוק במדינת ישראל אוסר הכאת ילדים ולא כל כך משנה מה ההלכה אומרת על כך:

    http://www.lawforums.co.il/fullArticleDetails.aspx?id=114484

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 19:27 הוסף ע״י ישראל

    מינציקובסקי
    מה אתה רוצה להגיד שיש חרדים חולי נפש? ברור שיש אבל תכלס אצל החרדים והדתיים יש בסך הכל התנהגות יותר טובה תרצה תסביר שזה בגלל שהם מפחדים מגיהנום או שהם רוצים גן עדן או שזה בגלל שטיפת מוח שעושים להם אבל בתכלס זה המציאות, ואני לא אומר את זה מתוך אמונה שהדת נכונה (אני לא כזה מאמין) אלא מצד מה שאני רואה סביבי , נכון יש אצל הדתיים והחרדים הרבה דברים מעצבנים אבל מה שכן טוב אצלם אל תיקח להם.

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 19:06 הוסף ע״י פלוני

    קודם כל מה שהוא עשה זה לא לפי דרך התורה, בהנחה שזה בגלל שהיא רק דיברה עם מישהו. בהנחה! לא דנים את הדת לפי מעשי כמנה אנשים. דיברתי על רבנים גדולים ומוחזקים ששמומעים לתורה.

    מקרה אחר:
    מה יקרה אם הבן שלך יזרוק חפצים מהחלון על אנשים ותגיד לו וזה לא יעזור. תגיד לו חזק יותר וזה לא יעזור. אתה מבין שתצטרך להכותו, כי אחרת הוא יפצע אנשים אחרים ויתכן שגם אותך בעתיד.
    כלומר יש מקום להכאה לעיתים. לא תמיד, כמובן.
    חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר.

    שבט הביקורת למשל פירושו ביקורת חמורה.

    מילון (גם חילוני):

    לא חושך שבטו - פירוש לא ביקר.

    http://milog.co.il/%D7%A9%D7%91%D7%98

    על דוד נאמר שלא עצבו (בדברים) לבנו מעולם ולכן הוא מרד בו וכו'... לא עצבו אביו...

    אתה רואה שיש שבט גם במוסר...

    לפעמים כך.

    נתחיל להראות קודם כל את הגבלת ההכאה:

    תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

    וא"ל רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא, לא תימחי אלא בערקתא דמסנא, דקארי - קארי, דלא קארי - ליהוי צוותא לחבריה.

    רש"י : לא תמחייה אלא בערקתא דמסנא - ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יוזק.

    תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז' עמוד א':

    דתניא: ולפני עור לא תתן מכשל - במכה לבנו גדול הכתוב מדבר.
    רש"י :
    דקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול - דכיון דגדול הוא, שמא מבעט באביו, והוה ליה איהו מכשילו.

    בריטב"א:
    "מכה בנו הגדול – מנדים אותו, שהרי עובר על לפני עיוור לא תיתן מכשול". "גדול לענין זה, לא גדול, גדול ממש, אלא הכל לפי טבעו (של הילד), שיש לחוש שיתריס כנגדו (כנגד אביו) בדיבור או במעשה.

    וכן פסקו הלכה, הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ב, ב) והמחבר בשולחן ערוך (יו"ד רמה, ח-י):
    "מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע לפי כח הבן ובנין גופו... ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה, ואינו מכה אותם מכת אויב מכת אכזרי, לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות אלא ברצועה קטנה".

    כתב האדמו"ר מסלאנים - הובא בתחומין יז (תשנ"ז) עמ' 158: "על פי דעת תורה, אין ספק שזה [מכות] מן הדברים שמיעוטם יפה, וכל המוסיף גורע, וזה מוליד רעות אם מרבים ומפריזים על המידה. ובמיוחד רע הדבר כשהמחנך מכה מתוך כעס..."

    אתה מבין שלא מכים משנאה ואסור לכעוס, אלא לטובת הילד לחנכו.

    הורו חכמים כי יש לאסור כל ענישה שאינה נסמכת על ודאות גמורה והיא מבוססת רק על חשד או על אומדנא.
    שו"ת אגרות משה, יו"ד - ב, סימן קג.

    רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואישה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
    מסכת שמחות פרק ב'.

    (מועד קטן - ג, צד) "... כדרך שמכין התינוקות ומושכין אותן באוזניהם"

    לאמיתו של דבר, דומה כי כבר סגנונם של ראשונים עשוי ללמד על קיומה של זיקה ישירה ומהותית בין תקופה, בין תרבות, בין האפקטיביות ובין היתר ההכאה מזה ומגבלותיה מזה. צא ולמד מדבריו של הרא"ש, הנ"ל (מועד קטן שם) "... כדרך שמכין התינוקות ומושכין אותן באוזניהם" - "כדרך" זה, שהוא תולדה של נורמה מקובלת, גורר בצדו השני את האפקטיביות, ומשום כך את ההיתר ההלכתי.

    [האפקטיביות, אכן היא היא המדד. לכן, במידה והיא קיימת חלקית, אין לך בהיתרה אלא כשיעורה, ולכל 'תוספת' אין כל היתר - על דינה של 'תוספת', ראה במאמרו של הרב ג"א רבינוביץ: תקנת בנים המוכים ע"י הוריהם, הנ"ל, עמ' שלח-שמ, ומסקנתו שם: "אם האב מכה את בנו יותר מן הצורך, יש לנו לומר... דהוי שוגג הקרוב למזיד... לא די שאין בזה שום מצווה אלא אף עבירה איכא". וראה אצל ש' אסף, הנ"ל, חלק ד, עמ' פה: 'תעריפי' ענישה לסוגים שונים של עבירות. וכבר סיפרו בירושלמי (מועד קטן ג, א) על שפחה שראתה מורה המכה תלמיד "יתיר מן צורכיה" ואמרה שראוי הוא להיות מוחרם, ואכן הורה רבי אחא שצריך הוא לנהוג כמנודה, ככל "העושה דבר שלא כשורה שצריך נידוי".וראה גם לשונו של הלבוש יו"ד רמה, י הכותב כי הכאה שאינה נחוצה אסורה, "דבזה מסתתם שכלם ומבלבל דעתם". ואם כך במידה וקיימת אפקטיביות חלקית, הרי מכל שכן כאשר לא קיימת כל סבירות לאפקטיביות, שאז אין לענישה, ולא היה לה מעולם, כל היתר.

    אם זה נכון מה שאמרו על החרדי שם (אני לא מאמין להם במאה אחוז, על זה נאמר בצדק תשפוט עמיתיך וצריל לשאול את הצד השני מה קרה וכו'...)... אם זה נכון מה שהוא עשה, אז האם זה כמו ההלכה? תחליטו בעצמכם. ההחלטה לא קשה!
    (תשובה: זה בניגוד להלכה. זה ברור, ולכן רק בשביל החלשים כתבתי זאת ובסוגריים).

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 15:38 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    הנה דוגמה נהדרת לאיך שלמידת התורה משנה את האופי:

    https://www.youtube.com/watch?v=SIlfnKTiFfU

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 00:09 הוסף ע״י פלוני

    בסך הכל אמרתי לו שמה שהוא הביא זה לא מוכיח כלום. לטענתו, הם נראים בעלי ידע מקצועי ואופי טובים. זה לא מוכיח כלום ולהיפך.

    אבל, כן, שלומדים דברים מסויימים, הם משנים את האופי. כל דת משנה את האופי (כמעט כל דת). אם לומדים את היהדות כמו שצריך אז היא משנה טוב. מי שלא רוצה לנסות בעצמו ועל עצמו ולהיווכח כמוני וכמו המון אחרין, אז שיסתצכל על המציאות. העובדות הן בשטח!!! שיסתכל על הגדולים בתורה האמיתיים. האמיתיים!!!

  • קישור לתגובה שישי, 08 אוגוסט 2014 00:03 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני,

    כל אלו הן סיסמאות רבניות סתמיות שנפלטות מאליהן מפיו של אדם שאפילו אינו מוכן להזדהות בשמו. האם אתה מסוגל להוכיח ולו אחת מהטענות חסרות השחר שלך?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 23:58 הוסף ע״י פלוני

    כמו שמקצוע צריך ללמוד ולהשקיע בו, אז כל שכן התורה. התורה רחבה מיני ים. התורה מלבישה ענווה גם, משנה את האופי. מי שלומד הרבה תורה ממילא יהיה לו את השכל הישר שלה ואת האופי הטוב שהיא נותנת. לכן המרצים הבקיאים באמת (ולא מתחזים) בתחום, יהיה להם את כל אלה. זה דבר טוב. מה שחשוב זה לא זה, אלא שיש להם הוכחות שיכליות בכל קנה מידה (המומחים באמת), כמו שידוע לך כבר.

    נ.ב. לא אמרתי שמי שלומד תורה אז בוודאות יהפך לעניו. אבל היא מכניסה בו יותר ענווה ממה שלפני ואם יעבוד על עצמו יתעלה. את הדברים האלו אני אומר גם מחוויה אישית בנוסף.

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 22:46 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני,

    אני מבין שלך חשוב למשוך חזרה לביצה את כל מי שהצליח למאת ממנה. מדוע שלא תחשוב קצת על משפט המפתח בתגובתו: 'לבסוף אחרי שנחשפתי לאינטרנט ראיתי שהאמת המוחלטת שהיטיפו עליה אינה אלא מקצוע שרוכשים או שתופסים לפי אופי.' אתה מבין למה הרבנים מפחדים מהאינטרנט כמו מאש? כי שם ניתן להגיע לאמיתות הרבה יותר משכנעות מהמיתוסים והאמונות הטפלות של הדת. לא יזיק גם לך לטעום קצת מהאמת המדעית, מחקרית והיסטורית שהרבנים כל כך רוצים להסתיר ממך.

    עדי אביר.

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 22:38 הוסף ע״י עדי אביר

    איציק,

    האם הית רוצה לכתוב עדות יותר מפורטת אותה אוכל לפרסם במדור זה?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 22:37 הוסף ע״י פלוני

    תעזוב איתך, תישאר עם הספורט, זה יספיק... שום דבר לא יציק לך איציק. תלמד אמונה ותבין כמה שהשם הוא טוב ואל ולא תפחד מכלום ותבין שהכל לטובה.
    החרדות מגיעות מחוסר אמונה, או באמונה מעוותת, היינו הך.
    בהצלחה!!!

  • קישור לתגובה חמישי, 07 אוגוסט 2014 22:25 הוסף ע״י איציק

    היי,

    אני מזדהה איתך בהרבה מנקודותיך, גם אני מגיע מרקע די דומה. שהייתי בחור ישיבה די פרשתי מהחברה וסבלתי מחרדות כאלו ואחרות. לבסוף אחרי שנחשפתי לאינטרנט ראיתי שהאמת המוחלטת שהיטיפו עליה אינה אלא מקצוע שרוכשים או שתופסים לפי אופי.

    ראה ערך "אומנות ההטפה".

    כיום אני עדיין סובל מחרדות חברתיות.
    לדעתי זה גנטי(תורשתי), אך אין לי ספק שאמונות משונות מחמירות את המצב.
    אני מצליח למתן את התופעה:
    א. על ידי עשיית ספורט.
    ב. נישול כל אמונה משונה(כמו סלידה ממין) מתפיסת המציאות הפרטית שלי.

    דבר אחרון, אני לא בטוח שהמצב שלך כ"כ גרוע כי מי קבע שאתה צריך להיות מעורב חברתית, תקרא את הערכים "מופנמות" "ומוחצנות".

    בהצלחה!

  • קישור לתגובה רביעי, 06 אוגוסט 2014 12:35 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

    חפש בגוגל פסיכולוג חינם ותקבל המון תוצאות.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים