Skip to content

1VSDAT

Open menu
חמישי, 02 פברואר 2012 15:00

הדגלים שאנו רוצים להניף

דרג מאמר זה
(1 מדרג)
מדינת ישראל מניפה הרבה דגלים: אנו מניפים את דגל הביטחון שמסמל את הצורך להגן על עצמנו מפני המדינות הקרובות והרחוקות שמאיימות להשמידנו. בנוסף אנחנו גם מעלים לקצה התורן את הדגל החברתי שמחייב את המדינה לדאוג לרווחתם של אזרחיה ולהבטיח לכולם רמת חיים מינימאלית. גם צרכי הנגב והגליל תובעים את מקומם בסולם העדיפויות הלאומיות ולא מעט אנשים מסתדרים בשורה מאחורי דגל קידום הפריפריה. בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לאו, כולנו מניפים גם את דגל הקדמה שבצילו השלטון אמור להבטיח לנו את המוצרים והשירותים בלעדיהם אף מדינה מודרנית אינה יכולה לתפקד, למשל, אספקה סדירה של מזון, מים, חשמל, דלק וגז; תשתיות מודרניות דוגמת כבישים, גשרים, מסילות ברזל, שדות תעופה, קווי תקשורת, קרקעות לבניה, תדרים אוויריים וככל שאר האמצעים והמשאבים שבלעדיהם הכלכלה לא תוכל להתפתח ושירותים ציבוריים דוגמת בריאות, משטרה, כיבוי אש, מוסדות תרבות וספורט, איסוף אשפה, שירותי דת, שירותי רישוי ופיקוח וכדומה. לצידם של כל הדגלים הללו אנו כמובן רוצים לראות את דגל האינטגרציה החברתית מתנוסס ברמה ומבטיח את קליטתם ושילובם המלא בחברה הישראלית של העולים מאתיופיה וחבר העמים ושל בני המיעוט הערבי שחיים בקרבנו.
 
דגל חשוב במיוחד הוא דגל החינוך וכולנו היינו רוצים להבטיח לילדינו את הידע והכישורים שיאפשרו להם מצד אחד לעבוד, להתפרנס ולחיות בכבוד ומצד שני לפתח את המדעים והטכנולוגיות שיבטיחו את עליונותו של הצבא הישראלי ואת שגשוגה הכלכלי של המדינה היהודית. רובנו, אף אם לא כולנו, היה גם רוצה להתייצב מאחורי דגל שלטון החוק שאמור למנוע את השחתת השלטון על ידי ההון ולהבטיח שאיש לא ייקח את החוק לידיו ויעשה כישר בעיניו. לבסוף, רק עוכר ישראל מושבע לא היה רוצה לראות אותנו מניפים גם את דגל הקבלה הבינלאומית שיסמל את קבלתנו המלאה לחיק העולם הנאור ואת ההערכה המלאה לתרומה המדעית, כלכלית ותרבותית שאנו תורמים לאנושות כולה.  
 
כל הדגלים הללו מייצגים מטרות חשובות ונעלות אבל אף מדינה בעולם אינה מסוגלת להניף את כולם בעת ובעונה אחת ולכן כל מדינה ומדינה קובעת לעצמה סדר עדיפויות ומחליטה אילו דגלים יעלו לראש התורן ואילו ימתינו בסבלנות עד שייווצרו התנאים שיאפשרו גם להם להתנוסס אל על. אנו נוכל לדמות זאת לרחבה זרועת תרנים שעל כל תורן תלוי דגל. דגלים אחדים יתנוססו בראש התורן וייצגו את היעדים הלאומיים שזוכים לגיבוי תקציבי מלא, דגלים אחרים ימצאו את מקומם במרכז התורן ויסמלו את מטרות שתוגשמנה, במקרה הטוב, רק בחלקן ולבסוף, דגלים בודדים יאלצו להיוותר בתחתית התורן והם יזכירו לכולנו שבהיעדר תקציבים לא ניתן לממש את כל התקוות והחלומות ואת חלקן אנו חייבים לדחות או פשוט לשכוח.
 
רחבת התרנים שלנו אינה בהכרח סטטית. בחירות עלולות להביא לשלטון מפלגות בעלות אג'נדה חדשה ואלו יעלו את הדגלים החביבים עליהם וינמיכו את האחרים. גם אילוצים דוגמת מלחמות, פגעי טבע, משברים כלכליים כלל עולמיים, שביתות, מרי אזרחי, הפגנות ענק ומתקפות תקשורת חייבים בהכרח לגרום לשינוים בסדרי העדיפויות וממילא גם בגובהם היחסי של הדגלים. בדומה למשפחות שנאלצות לוותר על קנית מטבח חדש בשנה שהן רוצות לצאת לטיול לחו"ל, גם מדינות חייבות לצמצם את ההקצאות לסעיפי תקציב בעלי סדר עדיפות נמוך כשהן רוצות להגדיל את האמצעים שהם מעמידים לטובת עדיפויות לאומיות חשובות יותר. המשאבים הלאומיים של רוב מדינות העולם הם מוגבלים ולא צריך השכלה כלכלית עמוקה בכדי להבין שניתן אולי לשנות את חלוקתה של עוגת התקציב אבל קשה מאד להגדיל בו זמנית את כל הפרוסות ובלתי אפשרי, לאורך זמן, להוציא כספים שאינם נמצאים בקופה, ובמיוחד כשמדובר בכספים שנועדו לצריכה ולא להשקעה.
 
למדינת ישראל אתגרים ייחודיים שכופים עליה להקצות משאבי יתר לתחומים שבמדינות אחרות נחשבים לפחות מרכזיים. את דגל הביטחון אנו חייבים להרים לראש התורן בין אם אנו רוצים ובין אם לאו. שיקול מוטעה בתחום זה עלול לסכן את קיומה של מדינת ישראל ולכן מערכת הביטחון, בהכרח, חייבת לקבל את כל התקציבים שיבטיחו למדינה את היכולת להגן על שטחה ועל אזרחיה. כמדינה רב-גונית, רב-קהילתית ורב-תרבותית בכלל, וקולטת עליה בפרט, על ממשלת ישראל להקצות משאבים ניכרים לשילובן של אוכלוסיות גדולות, חלקן כאלו שבאו לארץ בחוסר כל ולעיתים גם ללא הידע והכישורים הנדרשים להתמודדות עם העולם המודרני וחלקן כאלו שתחושות הניכור, קשיי השפה וכבלי המסורת מנעו מהן להשתלב בזרם המרכזי של החברה הישראלית. בנוסף, מדיניות פיזור האוכלוסין של רבות מממשלות ישראל הגבירה את חשיבותו של דגל קידום הפריפריה והממשלה חייבת עתה לתקן את המעוות על ידי הקצאת משאבים נוספים לחיזוקם של חלקי ארץ שמתקשים ליהנות מפרות ההתפתחות הכלכלית אותם חווים תושבי האזורים היותר מפותחים. לבסוף, מעמדה הבינלאומי שדל ישראל אינו מזהיר במיוחד והמדינה חייבת לטפל גם בדגל הקבלה הבינלאומית ולהבטיח שמדינת ישראל לא תוקע כמצורעת ממשפחת העמים ולא תמצא את עצמה מנודה וחסרת בנות ברית.
 
אם לא די בכל הצרות האלה המדינה שלנו החליטה להניף עוד שני דגלים: דגל חברת הלומדים שמסוכך על רבבות תלמידי הישיבה שתורתם אמנותם ועל מחצית המשפחות החרדיות שראשיהן אינם עובדים לפרנסתם ודגל ההתיישבות בשטחים שמתנוסס מעל לישובים ומאחזים שמדינת ישראל, בין בהסכמה גלויה ובין בקריצת עיין, הקימה בתוך האוכלוסייה העוינת של יהודה והשומרון. הדגלים הללו הם בהחלט לגיטימיים, מי שמאמין שרק הדת היהודית או הכיבוש יכולים להציל את עם ישראל בהחלט רשאי לדרוש שחברת הלומדים מחד ומאמץ ההתיישבות מאידך יקבלו נתח ראוי מהתקציב. הבעיה היא ששני הדגלים הללו נשארים תמיד דבוקים לראש התורן, ללא כל התחשבות בצרכים הלאומיים האחרים, וששניהם, ובייחוד חברת הלומדים, מייצגים אוכלוסיות שתאבונן גדל בקצב הרבה יותר גבוה מקצב התרחבותה של העוגה הלאומית.
 
התוצאה צריכה להיות ברורה לכל מי שמסוגל לראות את התמונה בכללותה: אם הצרכים של שתי האוכלוסיות הללו רק גדלים ושני הדגלים אינם מוכנים לרדת מראש התורן אזי למדינה לא נותר אלא להנמיך בהדרגה את כל הדגלים האחרים: לבטל את פרויקט טנק המרכבה, לרכוש פחות סוללות כיפת ברזל, להגדיל את מספר התלמידים בכיתה עד למקסימום האפשרי, להוריד את מספר המיטות, הרופאים והאחיות למינימום ההכרחי, להוציא לרחובות פחות שוטרים, לדחות את ההצטיידות בניידות כיבוי אש חדשות, להשהות את קידום הפריפריה, לגמד את שלון חוק, לוותר על קבלתנו כשותפה שוות חובות וזכויות בקהילת האומות ולהפוך אותנו בהדרגה לחברה שהיא בממוצע יותר ענייה ואלימה ופחות משכילה ושומרת חוק, חברה שלומדת אט, אט להסתגל לרמת שירותים מתדרדרת ולהשתוללויות חוזרות ונשנות של גורמים שאינם מוכנים לוותר על החובה להישמע רק להוראות רבניהם ועל הזכות לערער את יסודותיה של האומה כולה.
 
את הפתרון היחיד למצוקותיה של המדינה ההולכת ושוקעת יכול להביא רק שינוי משמעותי בנוף הדגלים שברחבה: הנמכה דרסטית של דגל חברת הלומדים ודגל ההתיישבות בשטחים והעברת המשאבים שיתפנו ליעדים החשובים באמת, דוגמת היערכות הצבא לאתגרים שבדרך, הקטנת גודל הכיתות, שיפור רמת המורים, הרחבת וטיוב ההשכלה הגבוהה, הורדת שכר הלימוד במוסדות אקדמאיים, הורדת נטל המס על המגזר היצרני, שיפור רמת השירותים לאזרח, חיזוק הכוחות הלוחמים למען שלטון החוק וכדומה. הבעיה היא שלהנהגה המדינית אין את הכוח והרצון להתעסק עם הדגלים הבעייתיים והם מעדיפים לדרדר את המדינה במקום להתעמת עם בעלי הזרוע שמאיימים עליה. בינתיים המצב עדיין אינו אבוד אבל אנחנו כבר לא רחוקים מסף התהום. עוד כמה דחיפות קלות וכולנו נמצא את עצמנו מחבקים אחד את השני בדבוקה מאוחדת שצונחת יחד אל פי הפחת.
נקרא 27145 פעמים
למאמר הבא ולקודם: עצה טובה לאחי המתנחלים »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

21 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 31 מאי 2015 00:22 הוסף ע״י עדי אביר

    'אנוסה בדרך ליציאה',

    אני מודה לך מאד מאד על החיזוק שנתת לי. זה הגמול היחיד לו אני מצפה. שיהיה לך בהצלחה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שבת, 30 מאי 2015 23:35 הוסף ע״י אנוסה בדרך ליציאה

    בנוגע לתקציבים של המדינה מספיק גם לראות כמה סרטונים של נאומים של חברת הכנסת סתיו שפיר, נאומים שלה בכנסת (אפשר לראות אותם ביוטוב), שבהם היא חושפת את השיטה של ועדת הכספים. זו היתה בממשלה הקודמת שבו הבית היהודי היה בממשלה ולא החרדים, והיא מדברת על התקציבים שעוברים להתנחלויות בשקט. להערכתי כשהחרדים בממשלה הם גם מקבלים בדרך הזאת.

    בהזדמנות זו אני רוצה לחזק את ידיך עדי, תענוג לקבל הד לקול ההגיון האנושי.

  • קישור לתגובה רביעי, 11 מרס 2015 18:39 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי החפץ בעילום שמו,

    לבטח שמעת פעם על דון קישוט שבהזיותיו ראה את עצמו כאביר ואת כל הסובבים אותו כדמויות שנלקחו מספרי אגדות. מושא הערצתו הייתה שפחת מטבח בשם אלדונזה אותה הוא כינה בשם האצילי דולצינאה, כיאות למי שנראתה בעיניו כגבירה כלילת שלמות שדבריה נושאים משמעויות נשגבות שמעולם לא היו יכולים לעלות על דעתה של אלדונזה השפחה.

    לעיתים נראה לי שכולכם מתייחסים לאדמו"ר ז"ל כאל דולצינאה ומוצאים בכל משפט סתמי שלו איזו שהיא נשגבת אם לא נבואה אלוהית. אנשים אומרים כל מיני דברים. לחלקם מתווספות במשך הזמן עוד משמעויות ולחלקם לא. כשדבריו של הרבי מתחברים למציאות אתם ממהרים להפיצם ברבים ולתעדם בסרטוני תדמית וכשהם סתם פורחים באויר מבלי להותיר אחריהם שום זכר ממשי אתם מתעלמים, משכיחים ושוכחים.

    לעצם העניין, במקרה זה מדובר בגרעין דתי בשם 'משמיע שלום' שהתארגן ללא כל קשר לרבי מליובאוויטש. הגרעין, שבין יוזמיו נמצאו גם הרב שמחה רוט והפעילה החברתית לאה שקדיאל, דגל בהתיישבות של דתיים בתחומי הקו הירוק, מתוך השקפת עולם ששואפת לפשרה טריטוריאלית בארץ ישראל וראיית השלום כמצווה דתית חשובה יותר מהתיישבות בכל שטחי יהודה והשומרון וחבל עזה – דעות שעומדות בניגוד גמור לעמדותיו של הרבי מליובאוויטש ז"ל.

    פרופ' מנחם אלכסנברג אכן יזם והקים בירוחם מכללה לאמנות ויהדות ששרדה שנים ספורות בלבד. פרוייקט המכללה התממש בזכות מבנה פנוי, תרומה של קהילת מונטריאול ושיתוף פעולה של איניברסיטת בר אילן ומעורבותו היחידה של הרבי מליובאוויטש הסתכמה בזריקת רעיון שהיה נשכח בחביונות ההיסטוריה אם הנסיבות לא חברו לאפשר את מימושו.

    איני מנסה להמעיט בערך רעיונותיו של הרבי אבל רעיונות לא פחות טובים יש גם ליזמים שאינם זוכים לשירי תהילה בסרטונים מבית חב"ד. בכל מקרה, אין לפרש את דבריו של הרבי כתמיכה בציונות או בערכיה. גרעין 'משמיע שלום' החליט להתיישב בירוחם עוד לפני שפרופסור אלכסנברג נפגש עם הרבי והדברים שהפרופסור שמע לא השפיעו כלל על ההחלטה להתיישב בנגב. פרופסור אלכסנברג וגרעין 'משמיע שלום' אמנם פעלו ממניעים ציוניים והרבי מליובאוויטש אכן זרק איזה רעיון סתמי אבל רק חסידים מסונוורים מסוגלים לשבץ בסיפור את מנהיגם המנוח ולנכס לו תמיכה בפרוייקט שלבטח היה כצנינים בעיניו. בקיצור, אין שום דרך להסיק מהסיפור את המסקנות להן אתה מייחל.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 11 מרס 2015 13:34 הוסף ע״י החפץ בעילום שמו

    עדי יקירי,

    לאור הדברים שאתה כותב, האם אפילו מהסיפור הבא לא תופתע לטובה?

    לבטח לא ניתן לפרש את עצת הרבי להקים מוסד אקדמי גבוה בירוחם כ"ביטוי לאנטי-ציונות חריפה" או להגדלת השפעתו המגדרית של הרבי זי"ע. הלא כן?

    http://www.he.chabad.org/2815194

    http://crownheights.info/something-jewish/466015/heres-my-story-out-of-the-box/

    התרשמותך הכנה?

  • קישור לתגובה שני, 09 מרס 2015 10:59 הוסף ע״י עדי אביר

    החפץ בעילום שמו,

    הרבי ז"ל מליובאוויטש אינו מסוגל להפתיע אותי בשום אופן או צורה ובמיוחד איני מוצא שום טעם להתפעל מהדברים התפלים שהוא כתב במכתבו. בפועל הרבי המליץ לשואל לא לנסוע לארץ ישראל ובכך הוא נתן ביטוי לאנטי-ציונות החריפה שלו שהתבטאה, בין השאר, בסירובו לבקר בארץ ישראל.

    עליך גם לזכור שכספים שנתרמים לגמ"חים שנותנים הלוואות ללא ריבית למעשה מגדילים את מנוף ההשפעה של הרבי. אדם שזקוק להלוואה חייב להיות מקורב למנהלי הגמ"ח, כלומר לחסידי חב"ד, והללו יכולים לנצל את המצב כדי לקרבו לחסידות או לחזק את קשריו עימה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 08 מרס 2015 22:47 הוסף ע״י החפץ בעילום שמו

    עדי ושאר הכותבים,

    מעניינת אותי דעתכם: מה ניתן ללמוד מן המכתב שבקישור?

    האם אתם מסכימים עם גישתו או חולקים עליה?

    האם הייתם מצפים לקרוא מענה שכזה או האם הוא מעין הפתעה (חיובית)?

    עוד מחשבות שעולות לכם שנראות ראויות לחלוק עם הציבור?

    http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2876437

  • קישור לתגובה שלישי, 25 דצמבר 2012 22:59 הוסף ע״י עלמה

    הצצה מעניינת.
    ויכוח בין חרדים בירושלים בערב יום הזכרון תש"ע, 2010. כנראה לאחר פרובוקציה שהתרחשה בזמן הצפירה.
    שימו לב לדברים הנאמרים ולהתנהגות הנוכחים.
    חם שם בחוץ.
    http://youtu.be/sBtGFKnaUxQ

  • קישור לתגובה רביעי, 14 נובמבר 2012 23:01 הוסף ע״י עדו

    לא. אבא שלי היה חרדי מהישוב הישן בירושלים. אני נולדתי חילוני.

  • קישור לתגובה רביעי, 14 נובמבר 2012 21:19 הוסף ע״י עלמה

    עדו, אתה חבדניק לשעבר? היית שייך לחסידות מסויימת ?

  • קישור לתגובה שלישי, 13 נובמבר 2012 22:15 הוסף ע״י טל

    עידו !!! גם אני חושב ככה. את אריאל כוכב יאיר ומעלה אדומים סיפחו. שאר הישובים חלק מהאדמות שם נקנו בכסף אבל אני חושב שלא צריך לשבת שם ובמקום לישב את יהודה ושומרון צריך לישב את הנגב והגליל ולהקצות את כל המשאבים שלאזור הפריפריה במקום באזור יהודה ושומרון. בדיוק כמו שציינתה בתגובתיך שאם יספחו את כל יהודה ושומרון אז יצטרכו להחיל את החוק על כל יהודה ושומרון לרבות האוכלוסיה הערבית שאני וגם אתה איננו מעונינים להחיל עליהם את חוקי מדינת ישראל ולספח אותם בתור אזרחים ולשלוט עליהם. גם במזרח ירושלים אותה הבעיה ולפי דעתי צריך לצאת גם משם ולקבוע גבולות ברורים ואת החלק של העיר העתיקה להשאיר בידי ריבונות ישראלית לפחות את החלק של הכותל המערבי. גבולות 67 אי אפשר כי אנחנו נקבל טילים על נתב''ג ועל מרכז הארץ אף על פי שלחמאס ולחיזבאלה ישנם טילים שיכולים להגיע כמעט לכל נקודה ואזור בארץ. בגבולות 67 אנחנו נצטרך לשמור על אזור צר מאוד של כמה קילומטרים בודדים ולא יתאפשר לצבא לבלום פלישה או לעצור חוליה טרוריסטית כזו או אחרת וגם חיל האוויר צריך אזור חוצץ בביקעת הירדן שיאפשר לו מספיק זמן להגיב. בלי אזורים אלו יהיה קשה מאוד לכוחות הבטחון להגן על אזרחי מדינת ישראל ועל המדינה בפרט ובשנת 1966 גם הממשלה ידעה זאת וגם הצבא ולכן לא היתה ברירה וכפו עלינו את מלחמת ששת הימים יוני 1967. אני מאוד רוצה שלום אבל אני מציאותי ואני יודע שבלתי אפשרי לעשות שלום עם כנופית טרור והמנהיגים שלהם ולפי דעתי כל עוד הדתות קימות בעולם אנחנו נמשיך לחיות עם חרב על הצוואר. אנשים צריכים להבין גם בישראל וגם בעולם שאנחנו בסך הכל כלי בידי השלטון ולא מענין אותם לא ממני ולא מאף אחד וככה זה עובד וככה זה יהיה. אנחנו מבחינת השלטון זה עוד עבד שעובד קשה ומכניס כסף למדינה ואחרי גיל הפנסיה 67 מצידם אתה יכול למות כי לא שווה לשלטון להחזיק מי שאינו עובד. החרדים יודעים זאת ולכן הם בנו כוח פוליטי מאוד מושחת שנותן להם את המצב הזה ואת היכולת הזו שבו מגזר שלם חי על חשבון עם שלם. אין שום מפלגה שתלחם נגדם הכל אחיזת עניים ומכירת אשליות בשביל לקנות קולות ולמשוך קהל פראייר. הדבר הראשון שהציבור בישראל צריך להבהיר לנבחרים זה שהתנאי הראשון לזכות בקולותיהם זה שיעלו בבחירות הבאות את הנושא של הרפורמה בחברת החשמל ושיפרטו את החברה הכי מושחתת בישראל (עדיף מאוחר מאשר אף פעם). ואולי בעתיד האזרחים יצליחו להפריד את הדת מהפוליטיקה ואת אנשי ההון והמעכרים ואת הלוביסטים וגם את הבנקאים מן הפוליטיקה ואז יהיה הרבה יותר טוב לחיות. כל זה רק קצה הקרחון ומאוד מאוד צר לי שאלו הם פני הדברים אבל תמיד צריך לקום ולא להתייאש כי החיים מאוד יפים וחשובים.

  • קישור לתגובה שלישי, 13 נובמבר 2012 15:38 הוסף ע״י עדו

    אני אמנע מדיון פוליטי כי זו לא האכסניה המתאימה. רק אגיד שגם אני לא שונא מתנחלים. יושב לו המתנחל על גבעה ומגיע אליו נציג השלטונות ומורה לו לעזוב את המקום בצו חתום ורשמי. מיד אחריו מדיע נציג אחר של אותו שלטון ומציב עליו שמירה, סולל כביש, מותח קווי חשמל והכל למען אותו עבריין. מה רוצים מהמתנחל? הוא סטטיסט במשחק הנדמה-לי שמדינת ישראל משחקת עם עצמה (עוד מימי המערך כאמור). תחליטו: אם השטחים האלו שייכים למדינת.ישראל יש לספח אותם ולהחיל עליהם את חוק המדינה כפי שהדבר נעשה בגולן (ולא שאלו את הדרוזים מה דעתם על זה). לא שטח של המדינה? אין לנו זכות ליישב שם אפילו אזרח אחד. בשלב הזה בדרך כלל מסבירים לי שהשטחים שייכים "לעם ישראל" מה שאומר שהמדינה ועם ישראל מנהלים מערכת יחסים די מעורפלת. מצד אחד המדינה היא קבלן הביצוע של חסידי חב"ד בברוקלין ומצד שני לה עצמה אין תביעות על יהודה ושומרון. לא יודע מה איתכם אבל כאזרח המדינה אני לא מסכים עם זה.

  • קישור לתגובה שלישי, 13 נובמבר 2012 05:39 הוסף ע״י טל

    עידו הסכם אוסלו מת מזמן. לא רק המתנחלים והמתיישבים מבקרים את ההסכם ההזוי הזה בלי הרף שהביא עלינו ועל עם ישראל אין ספור נרצחים וטילים על הדרום ובקרוב גם אצלנו במרכז. אגב גם רוב העם חושב כך. ואת התשובה לכך ראיתה בבחירות האחרונות וכנראה גם תראה אותם בבחירות הקרבות והבאות. המתנחלים והמתיישבים בלי שום קשר לדת ההזויה שלהם הם מלך הארץ ואין לי איתם שום בעיה, הם נאמנים לארץ ולמדינה ואני מכיר אותם אישית, זכיתי לשרת איתם גם בצבא תחת פיקודו של האלוף ניצן אלון שלא סבל אותם בלשון המעטה והכשיל אותם לא מעט פעמים וחלק לא קטן מהם המשיך איתי לשירותי הבטחון, רובם הולכים לשירותי חוץ ומעט מאוד מהם בוחרים בשירותי הפנים שזה סבל בלתי נתפס. להבדיל מן הדתיים הקיצונים המטומטמים שמתנחלים על כל גבעה שהם מוצאים אין להם שום קשר בכלל לאותם המתיישבים.הם גם לא משרתים בצבא. יחד עם זאת צריך להזכיר שישנם ישובים גדולים של חילונים ואוכלוסיות מעורבות באריאל, מעלה אדומים, כוכב יאיר וכו' גבולות 67 זה גבולות אושוויץ וזה התאבדות לכל מדינת ישראל. מה לעשות גם אני רוצה שלום אבל אני יודע עם מי יש לי העסק והעסק שיש לי הוא עם דתיים מוסלמים פנאטים וקיצוניים נוסח חמאס ואל קעידה והחזית העממית שאיתם אתה לא יכול לעשות שלום כי כל מה שמענין אותם זה לזרוק אותך לים וכמה שיותר מהר כי מזה הם מתעשרים וחיים על חשבון העם המסכן שלהם. בלי שום קשר אני אינני רוצה להתווכח על פוליטיקה כי אני יודע את מה שאני יודע וממה שלמדתי וחוויתי על בשרי בצער רב וביגון ואני רק יכול להגיד לכולם שהנושא הזה הוא מורכב הרבה יותר ממה שאנשים חושבים והמבנה השלטוני דמוי הפרמידה עדין חי ובועט במלוא המרץ. נ.ב אשמח מאוד אם לא יכניסו לי ציטוטים שבכלל לא התכוונתי אליהם בתודה מראש טל.

  • קישור לתגובה שני, 12 נובמבר 2012 10:43 הוסף ע״י עדו

    אריק. אותם שטחי a.b.c למיניהם באו לעולם רק אחרי הסכמי אוסלו (שכולם משמיצים בלי הרף, במיוחד תומכי ההתנחלויות) ישראל שלטה בכל יהודה שומרון ועזה והקימה שם התנחלויות עוד קודם (בזמן המערך למעשה).
    כתבת "אם " יספחו את השטחעם האלו. ובכן לא סיפחו אותם עד היום מה שאומר שההתנחלויות נמצאות כולן מחוץ למדינת ישראל. זה שהמדינה שלנו משחקת עם עצמה במשחקים מעיד על בעיה בסיסית מאד בישראל. מצד אחד המתנחלים הם אזרחים, מצד שני הם חיים באיזור צבאי, הם אמורים לציית לחוק הצבא שהוא זה ששולט במקום אבל בפועל כפופים לבתי הדין האזרחיים ( שאין להם שום סמכות חוקית בשטחים) בעוד הפלשתינאים שכניהם כפופים לחוק הצבאי וכן הלאה.
    כל זה נובע מאותה בעיה שהבלוג הזה עוסק בה. עם ישראל עדיין לא הכריע היכן הוא נמצא. במדינת ישראל שפויה ורציונלית או בחזיון משיחי סהרורי וגלותי.

  • קישור לתגובה ראשון, 11 נובמבר 2012 19:38 הוסף ע״י עדי אביר

    אריק,

    אני לא נוהג לתקוף לפני שיש בידי את כל העובדות וגם לנושא הזה הקדשתי הרבה מאד מחקר. במאמר 'תמיכות האגף למוסדות תורניים ב-2010'

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=345:%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8&Itemid=134

    תוכל לגלות שתמיכת האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך למוסדות תורניים בשנת 2010 הסתכמה ביותר מ-924 מיליון ש"ח.

    במאמר 'שאר התמיכות במוסדות תורניים ב-2010,

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=346:%D7%A2%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%A8&Itemid=134

    תמצא שכל משרדי הממשלה העבירו למוסדות תורניים כ-57% מסך כל התמיכות שהם חילקו לכל המוסדות הזכאים במדינה ובסך בכל הגורמים הדתיים והחרדים קיבלו כמיליארד ומאה חמישים ושש מיליון ש"ח. סך התמיכות, אם כן, עומד על כשני מיליארד ש"ח ולא כמה מאות מיליונים. למספר זה עליך להוסיף את כל הכספים שמוזרמים לגורמים תורניים באמצעות תקציבים כלליים של משרד השיכון והבינוי, משרד הפנים, משרד הבריאות והשלטון המקומי ובסופו של דבר תגלה שהתקציבים שמשמשים כל נפש חרדית הם למעלה מפי 20 יותר גדולים מהתקציבים המופנים לצרכיו של האדם החילוני, ובכלל זה התקציב שמוקצה לאופרה הישראלית שגם בה אני רואה הרבה חובשי כיפות.

    זה נכון שתקציב הביטחון הוא הרבה יותר גדול מהתקציבים המיועדים לאוכלוסיות דתיות וחרדיות אבל תקציב הביטחון משרת את כולנו, גם את חובשי הכיפות והשטריימלים וכך הדבר לגבי כל שאר התקציבים הכלליים.

    את הדברים הללו ניתחתי באריכות במאמר בשם 'האדם הרזה שסוחב על גבו את החרדי העצל ואם הנושא מעניין אותך ברצינות תוכל למצוא שם שפע של נתונים שאולי ישכנעו אותך.

    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=360:%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%A9%D7%A1%D7%95%D7%97%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%91%D7%95-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9C&Itemid=132

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 11 נובמבר 2012 15:20 הוסף ע״י אריק

    עידו, הבעיה בטיעון שלך היא שאתה לוקח כמובן מאליו שההבחנה צריכה להיות על בסיס גבולות 67.
    אבל אתה שוכח שיש היום הבחנה חדה וברורה הרבה יותר(מעשית לפחות) בין שטחים שבאחריות הרשות הפלשתינית(B וA) ובהם יושבים רוב הפלשתינים ויהודים אינם רשאים להתיישב שם לבין שטחי C שנמצאים בשליטת ישראל ואם יספחו את כולם טיבי לא יהפוך לראש ממשלה וגם לא לשר האוצר כי אין שם (למיטב ידיעתי, תקן אותי אם אתה יודע אחרת) יותר מכמה מאות אלפי פלשתינים.

  • קישור לתגובה ראשון, 11 נובמבר 2012 15:16 הוסף ע״י אריק

    בדקת פעם את התקציב?
    תראה באתר משרד האוצר שהקצבות לישיבות(למבוגרים- מה שרלוונטי ל"חברת הלומדים") מכל הסוגים זה סה"כ כמה מאות מיליונים ואילו תקציב הביטחון נמדד בעשרות מיליארדים.
    האם לזה נכון לקרוא שדגל חברת הלומדים תמיד בראש?
    האם תיאטרון ומוסדות רוח/אמנות חילוניים אחרים לא מקבלים תקציבים? על פי מה עשית את ההשוואות הללו?
    לפי מה קבעת ש"תקציבי החינוך והתרבות המוזרמים לציבור הדתי-לאומי אינם עומדים בשום פרופורציה לתקציבי החינוך הניתנים לציבור החילוני"?

    כמובן אני משער שאתה סבור שלימוד תורה והתיישבות בשטחים הם הבלים שאין להם טעם. אבל זה לא קשור למה שאמרת.

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 19:56 הוסף ע״י עדו

    400 אלף תושבי השטחים לא צריכים לקבל שום דבר, לא חינוך, לא מים, לא תחבורה ולא חשמל. לפחות לא כל עוד יקבלו את אותו דבר בדיוק 2.25 מליון הערבים שלצידם.
    אחת מהשתיים: או שהשטחים הם חלק ממדינת ישראל ואז צריך קודם כל להחיל עליהם את החוק הישראלי ולתת אזרחות מלאה לכל ערביי השטחים (מה שאומר שאחמד טיבי יהיה פה שר האוצר אם לא ראש ממשלה בקרוב) או שהשטחים אינם חלק מהמדינה ואז אסור להכניס לשם אפילו אזרח אחד אלא אם הוא עובד בשירות צה"ל.
    והנה מישהו שמסביר את זה יותר טוב ממני:
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=987

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 00:46 הוסף ע״י עדי אביר

    לודאי,

    אני הייתי יכול להסכים איתך אם מאפייני ההתישבות ביהודה ושומרון היו זהים לאלו שבתחומי הקו הירוק. אכן, אם אדם עובד במוסד שתורם לשגשוג הכלכלה הלאומית אין זה משנה היכן הוא גר. הבעיה נוסעת מכך שחלק גדול מתושבי השטחים אינם יכולים להתפרנס במקום מושבם או בסמוך לו ואינם רוצים לנסוע יום יום למקומות בהם ניתן למצוא עבודה. הפתרון היצירתי הוא יצירת מקורות פרנסה ביו"ש על חשבון הקופה הציבורית, לרוב באמצעות מפעלי חינוך שמתוקצבים על ידי המדינה ומעסיקים בעיקר את אנשי הציונות הדתית שיושבים באיזורי יהודה והשומרון.

    תקציבי החינוך והתרבות המוזרמים לציבור הדתי-לאומי אינם עומדים בשום פרופורציה לתקציבי החינוך הניתנים לציבור החילוני ובעזרתם המתנחלים ביו"ש מקיימים מערך מפואר של ישיבות, אולפנות, בתי ספר שדה וכדומה שמספקים תעסוקה ופרנסה לרבים מאנשי המגזר. משתמע מכך שהקופה הציבורית היא זאת שמממנת את ההתיישבות ביהודה ושומרון וניתן לשער שהנטל הלאומי היה פוחת בצורה ניכרת אם המתנחלים היו נספגים בכלכלה הכללית ולא מקיימים כלכלה פרטית שנסמכת בעיקר על עטיני האוצר.

    בקטגוריה 'נושאים שונים' בסרגל הכחול, בפרק 'רשויות' תמצא פירוט של הגופים שקיבלו תמיכות ממשלתיות בשנת 2010. להערכתי כשני שליש מהקצבאות הניתנות לגופים תורניים מגיע למוסדות חרדיים וכשליש למוסדות הציונות הדתית. לסכומים הללו ניתן להוסיף את התקציבים עליהם אתה ושלי יחימוביץ מדברים, היינו, החלק ההוגן המגיע לכל אזרח בדינה וכן תקציבים והטבות ייחודיים הניתנים רק לתושבי השטחים. למרות שאף פעם לא בדקתי את הנושא לפרטיו אני משוכנע שישובים כל כך פורחים ומטופחים לא קמו בשטחים מאליהם והמימון שהחייה, טיפח וחיזק את ההתישבות היהודית הגיע בסופו של דבר מהכיס הציבורי.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 07 אוקטובר 2012 00:13 הוסף ע״י לודאי

    יש פה אחיזת עיניים קלה:
    דגל ההתישבות ביו"ש אינו בא על חשבון הדגלים האחרים. 400 אלף תושבי יו"ש היו צריכים לקבל את אותם בתי ספר, גני ילדים, ניידות משטרה, כבישים ושאר תשתיות לו גרו בכל מקום אחר בארץ (ואגב, שלי יחימוביץ' טוענת טענה זו בעצמה). שאר הקתציב שהולך לטובת דגל זה הוא תקציב ביטחון, שלא היה נעלם אם מדינת ישראל היתה נסוגה מיו"ש. עיין ערך עזה.
    מצד שני, תושבי יו"ש (פרט לחרדים שבהם) נושאים בנטל הלאומי כמו כל אחד אחר: משרתים בצבא, לומדים במוסדות להשכלה גבוהה, משלמים מיסים. הם מחזירים את ההשקעה כמו כל אזרח אחר, ותורמים לשאר הדגלים.

    במקום דגל יו"ש עליך היה להניף את דגל האוכלוסיה הערבית שאינה משרתת בצבא, אינה משלמת מיסים, בונה שלא כחוק בכל מקום שנראה לה ומקבלת קצבאות ילדים על חשבוננו.

    אני, אגב, אינני מתגורר ביו"ש, כי אם בתחומי הקו הירוק (אך מחוץ לתחומי הקו הסגול).

  • קישור לתגובה שלישי, 14 פברואר 2012 21:49 הוסף ע״י עדי אביר

    תינוק שבוי,

    אני מסכים איתך לחלוטין שהתמונה היא הרבה יותר מסובכת מכפי שאני מציג אותה אבל אני לא מסכים איתך שהורדת דגל 'חברת הלומדים', כלומר, צמצום הקף התמיכה בחרדים, אינה יכולה לשחרר הרבה מאד משאבים ליעדים אחרים. להערכתי המדינה לוקחת תקציבי ענק ממטרות לאומיות ומפנה אותם למגזר שיודע רק לצרוך ולצרוח.

    להערכתי, אנו רואים רק את קצהו של הקרחון החרדי ומתחת לפני השטח קיימים עוד הרבה מאד אפיקים להעברת כסף לידיהם של הרבנים ושפוטיהם. הנה, רק אתמול ראיתי כתבת תחקיר על הקומבינות באמצעותן משפחות חרדיות קונות בזול דירות מסובסדות ומוכרות אותן בהזדמנות הראשונה במחיר שוק מלא. אתה, ידידי, ואני וכולנו מימנו את הסובסידיה שניתנה להם ואת כל ההטבות הסמויות שהמדינה ממשיכה להעריף עליהם. כשכל זה ייפסק תגלה להפתעתך שלמדינה יש מספיק כסף להמשיך את כל הפרוייקטים שמשרד הביטחון החליט להקפיא (אני מודע לכך שיש כאן משחק פוליטי אבל המצוקה היא אמיתית). בנוסף, כשאנו נפסיק להחזיק את החרדים על כתפינו הם יצטרכו לפרנס את עצמם והכלכלנים מעריכים שכניסת החרדים לכח העבודה תעלה את התל"ג בעוד עשרה עד חמש עשרה אחוזים.

    מטאפור הדגלים הוא אולי פשטני אבל הוא בהחלט עוזר להמחיש את הבעיה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 14 פברואר 2012 20:14 הוסף ע״י תינוק שבוי

    ייתכן שיש משהו מעט פשטני בהצגת רחבת הדגלים.
    האינטגרציה התקציבית בין הדגלים המוצגת כאן כמעט מובנת מאליה אבל האינטגרציה האמיתית בין הדגלים, הגם שהיא משמעותית לפחות באותה מידה, הרבה פחות ברורה ועליה למעשה נסובים המחלוקות:
    קיימת תלות בין היעדים שלנו. למשל בעניין ההתיישבות בשטחים - שרבים רואים בה יעד בפני עצמו (או אצלך "דגל") ניתן לראות גם אמצעי להנפת דגל הביטחון ולכל הפחות ניתן להציג טיעונים משמעותיים לעניין זה. מאמינים רואים ב"דגל החברה הלומדת" בין היתר אמצעי להנפת דגל "הבטחון" או "דגל חינוך" והבלים כיוצא באלו.

    אני לא חושב שהצגת טיעון 'תקציבי' מעין זה הוא שורש העניין כי קשה לטעון שהנמכת דגל מסוים בהכרח מאפשרת העלאת דגלים אחרים גם אם זה מפנה תקציבים לכך.

    אני מעונין לחסוך כסף לטיפול רפואי עתידי שאולי אצטרך - האם נכון לבטל את המנוי היקר לבריכה בה אני שוחה כל יום לצורך כך?

התגובות האחרונות