במזרח התיכון חוגגים הבורות והלהט הדתי ולכן כל הניסיונות להקים בו חברות דמוקרטיות נידונו מראש לכישלון. למרות כל טכסי ההצבעה שהמערב כופה על מדינות האסלאם ולמרות תקוותם התמימה של השכבות הקצת פחות נבערות במדינות הללו, כל ארצות ערב המתעוררות יחזרו במוקדם או במאוחר לחיבוקה החם של הדיקטטורה. הבעיה היא שהפעם, במקום דיקטטוריות חילוניות, נקבל סדרה של דיקטטורות אסלאמיות שתוך כדי גרירת אוכלוסיותיהן לעומקים חדשים של בורות ועוני גם ילהיטו את שכניהם, יאיימו על העולם המתורבת ויכפו על מדינת ישראל להגדיל באופן משמעותי את תקציבי הביטחון ולצמצם במקביל את כל התקציבים האחרים (להוציא כמובן את אלה שמיועדים לגופים תורניים).
במצריים איבדנו דיקטטור חילוני ובקרוב נקבל במקומו משטר אסלאמי שתוך זמן קצר יגיע למסקנה שהמדינה כבר נהנית מהשלטון האופטימאלי וממילא אין עוד כל צורך בבחירות נוספות. הסיסמה 'אדם אחד – קול אחד' תעודכן ל-'אדם אחד – קול אחד – פעם אחת' והבחירות יסתיימו בחור שחור ממנו כבר לא ניתן יהיה לצאת ללא מהפיכה אלימה נוספת, שבתורה תעלה לשלטון דיקטטורה מזן קצת שונה.
הנשיא שייבחר במצריים, ובבחירות שיתקיימו לאחר נפילתו של המשטר העלאווי בסוריה ובית המלוכה ההאשמי בירדן, אולי לא יאבד את תוארו המכובד אבל קשה להניח שההנהגה הדתית תתעלם מהתקדים האיראני ותסכים שלא לכפות עליו את מועצת גדולי השריעה. המפלגות האסלאמיות שיעלו לשלטון בבחירות שהמערב יכפה על מדינות האסלאם המתעורר יהפכו כבמטה קסם לגופים שכפופים רק לחוקיו הנצחיים של האל, שבתבונתו האינסופית כבר דאג לפסול מראש את כל הבחירות הדמוקראטיות העתידיות.
את שהעתיד צופן לדיקטטורות הידידותיות בסעודיה, ירדן ונסיכויות המפרץ אפילו לא היינו רוצים להעלות במחשבתנו. גם ככה כבר קשה להירדם בלילות. הנחמה היחידה היא שבמדינות הסובבות אותנו יקומו דיקטטורות סוניות שיגרמו נדודי שינה לא קטנים גם למשטר השיעי באיראן, אף שקשה להאמין שהעולם האסלאמי לא ישהה, בסופו של דבר, את המאבק הסוני-שיעי לטובת המאבק בשני השטנים, ארצות הברית וישראל.
אין גם לצהול יתר על המידה אם בחירות מקריות יעלו לשלטון מועמד חילוני. שלטון חילוני יכול להתבסס רק לאחר דיכוי אלים של המחתרות האסלאמיסטיות, הליך שהמערב, כהרגלו, ימהר לשלול ולאסור. באלימות שלטונית יכולים לנקוט רק אלו שאינם סרים למרות המערב ו'מצפצפים' על תכתיביו, היינו האסלמיסטים שינתקו את עצמם מתחום ההשפעה של השפיות ויפעלו רק על פי הפרשנות שמנהיגיהם יעניקו לתכתיביהם של הקוראן ומוחמד. מנהיגים קצת יותר מתונים שלא ירצו להסתכן בהפיכה נוספת יאלצו להכפיף את עצמם למרותם של חכמי הדת ולהשתלב בהתלהבות הכללית שתציף את המזרח התיכון כולו.
בניגוד לקצרי הרואי במערב, הרוסים והסינים מבינים היטב את הסכנות הטמונות בדמוקרטיה המאולצת שמדינות שוחרות טוב כמו ארה"ב מנסות לכפות על העולם הערבי. מדינות אלה ממשיכות לגבות את המשטר העלאווי בסוריה וזאת, למרות הבחילה, צריכה להיות המדיניות של כל אדם ריאלי. למעשה, הפתרון האופטימאלי אליו ניתן להגיע הוא מעין הסכמה שבשתיקה בין המערב לראשי המשטר הסורי לפיה אסאד יעביר את סמכויותיו למנהיג עלאווי אחר, שינתק את ארצו מההשפעה האיראנית ויתחיל לדקלם סיסמאות שתנעמנה לאוזן המערבית, ובתמורה המערב יפסיק לתמוך במורדים ויעלים עיין מהדיכוי האלים של האסלאמיסטים למיניהם.
להערכתי, המשטר העלאווי הוא החיץ היחיד שבולם עתה את האסלאמיזציה של המזרח התיכון כולו וכל מי שאינו רוצה לראות את האזור שוקע במדמנת הבורות, העוני, הטרור והמלחמות חייב להתייצב לצידו. למרבה הצער, למעט שתי מדינות טוטליטריות אף מדינה אינה מזהה את הבעיה ואף מדינה לא תיתן את ידה לפתרון השפוי שהצעתי.
ברצוני לשוב ולציין שאין לי תואר במזרחנות, מדעי המדינה או אפילו היסטוריה. את מסקנותיי אני מבסס אך ורק על מעט ההבנה שרכשתי בנושאי הפונדמנטליזם הדתי ועל ההנחה שניתן להשליך מהקנאות של החרדים היהודים על הפנאטיות של הקיצוניים המוסלמים. אם טעיתי, אבקש מנאמני דת האסלאם לקבל את התנצלותי.
התגובות האחרונות