|
אבי נולד ברחוב כנען בשכונת הקיפודים הורודים. השכונה נקראה כך בגלל שבהמשך הרחוב היה גן חיות מיוחד במינו. כל יום בדרך לגן הוא ואמו עברו ליד גן החיות וראו את השער שעליו התנוסס השלט "גן חיות" ולידו ציור של קיפוד ורוד, ובירכו לשלום את שומר הגן. אמו סיפרה לו שבגן יש קיפודים ורודים, חיה מיוחדת במינה שאין כמוה בשום מקום בעולם, כך אמרה. הימצאות הקיפודים הורודים בגן החיות עשתה שם בין מביני דבר ולכן תרומות רבות זרמו לתפעול גן החיות ותשלום המשכורות לעובדים שם. כשאבי סיפר לחבריו בכיתה על הקיפודים הורודים ועל גן החיות, חלק מהילדים גיחך- מי שמע על קיפוד ורוד? אבל כמה ילדים השתיקו אותם ואמרו שהם גם שמעו על הקיפודים הורודים ושיפסיקו להיות צינים.
יום אחד קיבל אבי מכתב בדואר בו בקשה לתרום לגן החיות, הוא הסתקרן והחליט להכנס לגן. הוא מאוד אהב טיגריסים וקרא שבגן החיות הוא יוכל לצפות בטיגריס וגם רצה לראות אחת ולתמיד קיפוד ורוד. אבי ניגש לשער הגן, ושאל את השומר אם יוכל לערוך לו סיור. השומר הסכים בשמחה, אבי שילם לו, השומר נתן לאבי מפה צבעונית של הגן, והם נכנסו יחד.
הכלוב הראשון שהיו אמורים לראות היה כלוב של שועלים. כך היה כתוב במפת הגן. ובאמת היה שם כלוב אבל הוא היה ריק. אבי נעץ מבט מבולבל בשומר והשומר מיהר להסביר שהשועלים ישנים עכשיו מאחורי סלעים ולכן אי אפשר לראות אותם. אבי משך בכתפיו והם המשיכו ללכת.
הכלוב השני היה כלוב של ציפורים. ושוב, באמת היה כלוב, אבל ריק. השומר הסביר כי הציפורים ברחו דרך פתח שהיה שם.
כשפסעו בלב גן החיות הגיעו למתחם ענק, אשר לפי המפה היו אמורים להיות שם אריות. במקום המתחם הם מצאו בנין משרדים גדול. השומר הסביר כי מדובר על מפה ישנה ולא מעודכנת ושהאריות עברו לגן חיות אחר. אבי התבונן בבנין, שנראה כבן כמה עשרות שנים, וחשב לעצמו שהמפה הזו בודאי ישנה מאוד.
כשהגיעו לצומת, אבי ראה במפה שאמורים להיות שם סנאים, אבל הם לא מצאו דבר, והשומר אמר לו "זה מכיוון שהסימון לא נכון במפה. צריך להפוך אותה" והצביע על איזור מרוחק משם שבו באמת אבי ראה קצה זנב של סנאי. אבי ניסה להסביר לשומר שאם הוא הופך את המפה, הוא משנה את כל המסלול של כל שאר הכלובים, וזה לא הגיוני כי עד עכשיו הסימונים על הכלובים התאימו למפה אז מה פתאום להפוך אותה רק בשביל הסנאים, אבל השומר כבר המשיך הלאה.
ליד הכלוב הבא אבי חיפש שלדגים כי כך היה כתוב במפה. השומר עצר אותו והסביר לו שבמפה ב"שלדגים" הכוונה היא "שירותים" והצביע על שירותים שהיו בקרבת מקום.
והנה, ראו באמצע השביל חתול. השומר התרגש מאוד ואמר בגאווה לאבי: רואה? החתול הזה שייך לגן! אבי ניסה להסביר כי חתולים יש גם במקומות אחרים, אבל השומר התעקש כי מדובר על חתול מיוחד אשר שייך לגן החיות.
ליד המזנון היה שלט ענק בו היה כתוב שאת הקיפודים הורודים העבירו לאיזור מרוחק שנמצא במרחק נסיעה, אבל כרגע האיזור ההוא נעול ואי אפשר לראות אותם. מתחת לשלט היה ציור גדול ומרשים של קיפוד בצבע ורוד. אבי כבר התחיל להתרגז ושאל את השומר אם הוא בטוח שיש כזה דבר קיפוד ורוד, אבל השומר ענה לו בפסקנות "זה שלא ראית, לא אומר שאין! תחזור בזמן אחר, אולי האיזור הנעול יהיה פתוח ותוכל לראותם".
פה ושם יצא לאבי לראות כמה כלבים משוטטים, וכמה פרפרים שעפו בין הפרחים. מכל חיה כזו השומר התלהב מאוד ומלמל לעצמו "אמרתי לך שזה גן חיות אמיתי, עובדה".
קרוב ליציאה, היה הכלוב של הטיגריס, אבי כבר היה סקפטי, אבל עדין לא ויתר על החלום לראות טיגריס אמיתי. הכלוב היה ריק, השומר הסביר שהטיגריס ישן במערה ולכן אי אפשר לראות אותו. בשלט שלפני הכלוב אמנם היה כתוב "טיגריס" אבל התמונה היתה של נמר. אבי שאל את השומר למה כתוב שזה טיגריס אם התמונה היא של נמר, והשומר התרעם "מה פתאום נמר? זהו טיגריס!" אבי הסביר כי לנמר יש חברבורות ולטיגריס יש פסים, אבל השומר המשיך להתעקש וטען שאבי מבולבל ולא מבין מספיק בזואולוגיה.
אבי יצא מאוכזב מגן החיות, ביציאה הוא פגש את חברו לכיתה, איציק, שהיה אחיינו של השומר. איציק ניגש אליו בעיניים נוצצות ואמר לו "נכון זו היתה חוויה מטלטלת? כמה יפים היו הפרפרים!! והחתול הזה היה מהמם!!". אבי אמר לאיציק שהוא מאוכזב, לא ראה כמעט אף חיה, לא ראה אף חיה שכתובה במפה, רק כלובים, וגם לא את כל הכלובים שכתובים במפה, והוא כבר לא מאמין שגן החיות הזה אכן אמיתי ושיש בו חיות, אבל איציק התרגז עליו מאוד "מה פתאום? הרי יש שלט ושער לגן! יש שומר ומנקים והנהלה ותחזוקה וכולם מקבלים משכורות! ותרומות! ובמפת העיר האיזור הזה מופיע כגן חיות! והרי כולם יודעים שזה גן חיות! איך אתה לא סומך על המפה? לא ראית שיש כאן כלובים? לא ראית את הטיגריס?"
"מה פתאום טיגריס? זה נמר" אמר אבי, והתכוון לומר שאפילו אותו הוא לא ראה אלא רק תמונה, אבל איציק קטע אותו "טיגריס, נמר, מה זה חשוב, אותה משפחה. תגיד, מה דעתך על הקיפודים הורודים? זה לא מדהים?"
"אין כזה דבר קיפודים ורודים" ענה אבי, "מעולם לא נמצאו בשום מקום בעולם קיפודים ורודים ועובדה שאפילו כאן לא ראינו אותם, רק שמענו הרבה סיפורים."
"זה בגלל שהם באיזור אחר, אם נחזור בעתיד כשהשער באיזור הנעול יהיה פתוח בטוח נוכל לראות אותם!" השיב איציק בעיניים נוצצות, "ובכלל, כולם יודעים שיש כאן קיפודים ורודים, נראה לך שמישהו המציא את הציור הגדול הזה שהיה ליד המזנון? למה שמישהו ימציא דבר כזה? בלי קשר, הרי ראית שוב ושוב שהמפה צדקה בקשר לכלובים ולחיות שכאן."
"לא נכון" ענה אבי, "לא ראיתי אף חיה. ראיתי פרפרים, כלבים, חתול, שום דבר יוצא דופן שלא הייתי רואה גם במקום אחר."
"אתה פשוט לא רוצה להבין למרות כל ההוכחות שראית בעיניים" סיכם איציק בכעס, "ראית את השלט, נכנסת דרך השער, שילמת בכניסה על טיול לגן החיות, ראית חיות, היה כתוב בשלטים של הכלובים בדיוק מה שכתוב במפה, אז מה אם לא מצאת שום דבר. כולם יודעים שיש כאן גן, ועובדה שבמקום הזה היו כלובים, וחלק מהכלובים מתאימים למפה, ואת המפה הדפיסו בצבע, מפה מסודרת מבית דפוס מכובד, אז ברור שאפשר לסמוך עליה. אתה סתם מתעקש להיות אנטי. ושלא תעז להגיד שאין כזה דבר קיפודים ורודים!!"
|
- אתם כאן:
-
דף הבית
-
בלוגים
-
הבלוג של שחר ע.
- הקיפוד הורוד - התנ"ך בראי הארכיאולוגיה - חלק א' (שחר ע.)
שלישי, 09 אוגוסט 2016 13:39
הקיפוד הורוד - התנ"ך בראי הארכיאולוגיה - חלק א' (שחר ע.)
|
אחד העמודים שעליהם נשען חקר המקרא הוא עמוד הארכיאולוגיה. במאה וחמישים השנים האחרונות נחפרו בדקדקנות כל האיזורים עליהם מספרת התורה שוב, ושוב ושוב. את הממצאים שנמצאו עד כה אפשר לסכם בסיפור ילדים קצר, שקראתי לו "הקיפוד הורוד". סקירה מקיפה יותר שמסכמת את מסקנות הארכיאולוגיה ומבארת את הסיפור, מובאת בחלק ב'. קריאה מהנה.
|
השאר תגובה
אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*
3 תגובות
-
קישור לתגובה
שני, 22 ינואר 2018 19:04
הוסף ע״י שחר
ניר
שמי הוא שחר ענבר.
תודה על הרצון הטוב אבל המאמר הזה רק מסכם את מאמציהם של רבים וטובים ממני. לא בטוח שהקרדיט מגיע לי -
קישור לתגובה
רביעי, 17 ינואר 2018 10:49
הוסף ע״י עדי אביר
ניר,
שמו הפרטי של הכותב הוא שחר.
עדי אביר -
קישור לתגובה
רביעי, 17 ינואר 2018 10:21
הוסף ע״י ניר
היי אני כותב עבודת גמר על ארכאולוגיה והתנגשותה במקרא. אני נרוצה לתת לכותב המאמר קרדית אך לא כתוב שמו הפרטי.
התגובות האחרונות