שמו המפורש של האל

מאת עפרי אילני - ידיעות אחרונות  yediot.co.il

קיצור תולדות יהוה - יגאל בן־נון, רסלינג | 457 עמודים

ידיעות אחרונות, 7 לילות, 12.04.2017

אחת הדרכים לבדוק אם בנאדם הוא באמת חילוני, היא לבקש ממנו להגיד את השם "יהוה". זה מבחן קשה, שגם אני — למרות החינוך האתאיסטי שקיבלתי — מתקשה לעמוד בו; עניין שהוטמע בי מאז כיתה ב, כשהמורה הסבירה שאין להגות את "שמו המפורש" של האל. הממד הפרובוקטיבי של 'קיצור תולדות יהוה' בא לידי ביטוי, אם כן, כבר בשמו של הספר, שעל כריכתו פרוסה המילה 'יהוה' באותיות שמנות שאי־אפשר לברוח מהן.

חוקר המקרא יגאל בן־נון שובר כאן עוד כמה טבואים. לאורך הספר, הוא עורך אנליזה היסטורית מדוקדקת לפולחן יהוה שהתקיים בתקופת התנ"ך, ומראה שיהוה המקראי, שאותו עבדו הישראלים הקדומים, בכלל לא היה אל יחיד ומופשט המושל לבדו בעולם. להפך: בבית המקדש בירושלים עמדו פסלים מוחשיים מאוד של יהוה, שניצב שם יחד עם אשתו, האשרה. בן־נון מציג איורים של יהוה ורעייתו שנמצאו בסיני, ואינספור הוכחות טקסטואליות לטענותיו. הוא מסביר שבמקדש אף התקיימה זנות פולחנית של קדשים וקדשות; מלכי יהודה מינו כוהנים שהגישו קטורת לבעל, לשמש, לירח ולכוכבים.

מדוע הקורא העכשווי לא יודע את כל זה? בן־נון מגולל בהרחבה את מלאכת ההעלמה של פולחן יהוה האמיתי, שנעשתה בתקופת המלך יאשיהו. הוא מתאר טשטוש קונספירטיבי של האמת על ידי הממסד, שלא היה מבייש סדרה כמו 'צל של אמת', ואף מצביע על דמות עלומה אחת כמי שאחראית למזימה: שפן הסופר. פקיד מלכותי ערמומי זה הוא שאחראי לספר דברים, שבו הונחו היסודות לפולחן יהוה כאל ראשי. ובכל זאת, הפולחן הקדום של יהוה המשיך להתקיים כריטואל סודי, בצורת התכנסויות חשאיות בפני פסלים ותבליטי אלים בדמות חיות, שוורים או עגלים; זוחלים, נחשים ושרפים.

את כל המסכת הזו מציג בן־נון באופן משכנע ומפורט, בסגנון סוחף ומושך. אף שרוב הטענות בספר אינן חדשות, זוהי כנראה הפעם הראשונה שבה המידע החשוב הזה מובא באופן מרוכז לקורא העברי. מבחינה זו, הספר עושה צדק היסטורי. מי שמתעניין במקורות הדת היהודית, ייצא עם מאגר בלתי נדלה של ידע מהספר הזה, שראוי היה להרבה יותר תשומת לב מספרו המקושקש של אליה ליבוביץ' 'לקרוא מחדש את התנ"ך', שזכה משום מה לעדנה על מדף רבי המכר.