|
אמרו זקני פומפדיתא לרב יוסף: ילמד אותנו כבודו מעשה מרכבה.
אמר להם רב יוסף: למדו אתם אותי מעשה בראשית.
אחרי שלימדוהו אמרו לו: ילמדנו כבודו במעשה מרכבה.
|
אין כסיפור אגדה זה כדי להוכיח את אמיתות טענותיו של הרמב"ם: מצד אחד הסכלים יראו בתיאור תרמיתו של רב יוסף דבר שמעלתו מעוטה ותועלתו חסרה ואולם הרבנים, שברוב חכמתם ישכילו לרדת לרבדים העמוקים של המשל הנהדר, ימצאו בו חמודות נפלאות ותבונה גדולה שכן הוא מורה על הצורך להסתיר מעיני הרבים את החכמות המתוקות המנעימות את הנפש עד אשר החונן לאדם דעת יסיר מעיניהם את מסווה הסכלות ויאפשר להם ללמוד את סודות המרכבה באמצעות הרמזים הנעלמים ששולבו בספריו הקדושים.
עם זאת, נראה שמעבר לרובד הפשטני של הסכלים ולרובד העמוק השמור רק לחכמים מופלגים קיים גם רובד שלישי אליו מתנקזות כל האמיתות המובנות מאליהן של גילדת הרבנים. ברובד זה נמצא ביטוי לאמונה בנשגבות מעמדם, בזכויות היתר שהוענקו להם מידי שמים, בזלזול שהותר להם להפגין כלפי זולתם וברשות שניתנה להם להתעלם מכללי התנהגות וממוסכמות חברתיות שמחייבות רק את זולתם.
ננסה לרבד את הסיפור על רב יוסף וזקני פומבדיתא: ברובד הפשטני נמצא את התיאור הבא: זקני פומבדיתא חשקו בתורתו של רב יוסף – רב יוסף חשק בתורתם של זקני פומבדיתא – הצדדים מסכימים ללמד זה את זה – זקני פומבדיתא לימדו את תורתם לרב יוסף – רב יוסף חוזר בו ומסרב ללמד את תורתו לסבי פומבדיתא – רב יוסף מסביר את סירובו בעזרת פסוק הולם מספר שיר השירים. הסכלים המסתפקים בהבנה שטחית ורדודה מן הסתם יחשבו שרב יוסף לא עמד בדיבורו משום שרצה למנוע מזקני פומבדיתא את דרכם לחכמה, או משום שרצה להשיג יתרון על פניהם או סתם משום רוע לב אך אלה המעמיקים לרובד השני מגלים שלא רוע הלב, הקנאה או היצר התחרותי הם שהנחו את רב יוסף אלא אהבתו הבלתי מסויגת לתורה היא שדרבנה אותו לנצל כל הזדמנות שנקרתה על דרכו. הזקנים, לעומתו, חרגו מגבולות המותר כשביקשו ללמוד את תורת הסתרים ונכון עשה רב יוסף כשסרב ללמדם סודות אסורים. במילים אחרות, רק תושייתו של רב יוסף היא שעמדה בין קבוצת זקנים תחרותיים, ומן הסתם גם גסי רוח ורעי לב, לבין תורת הסוד השמורה רק למי שמעיניו כבר הוסר מסווה הכסילות.
אנו נתעלם לרגע מהפשט של הרובד הסכלי ומעומקי הרובד הרבני ונגלה שבסיפור על רב יוסף וזקני פומבדיתא שולבו גם משמעויות נוספות שחשיבותן העתידית נעלמה אפילו מעיניהם של עורכי התלמוד. משמעויות אלה יתבהרו כשנזכר בעובדה שרב יוסף, בעת שסיכם את שסיכם עם הסבים התמימים, כבר הכיר את הוראת המשנה:
|
אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.[2]
|
וכבר ידע שקיים איסור רבני ללמד ברבים על מעשה המרכבה. עם זאת, היה ברור לו באותה המידה שכל גילוי נאות מצידו עלול היה להרחיק מעליו את זקני פומבדיתא ולמנוע ממנו את דבש תורתם. במצב עדין זה היינו מצפים מכל אדם ממוצע שיפנה לרחמיהם של הזקנים ויפציר בהם ללמדו את תורת מעשה בראשית אף שהוא, עקב מגבלות הלכתיות, מנוע מללמדם את מעשה המרכבה. אדם ממוצע אכן היה נוהג כך אך לא רב יוסף. רב יוסף אינו ככל אדם ממוצע – הוא רב גדול ומורם מעם וזכות מוקנית לו להעלים את האמת, להציג מצג שווא ולקבל את מבוקשו בדרכי מרמה וכחש. כשאר אצילי החוכמה גם הוא מהלך על פסגות אלוהיות, הרחק מעל לראשיהם של המוני הסכלים שנולדו רק על מנת לשרתו וכחבריו, גם הוא פטור מהצמדות למוסכמות השגרתיות ולכללי המשחק המקובלים.
מאחורי סיפור זה לא מסתתר כמובן שום אירוע אמיתי. התלמוד קבע שהמונח 'סבי פומבדיתא' מתייחס לרב יהודה[ו] ורב עינא, שני חכמים בני הדור השני לאמוראי בבל שבמקרה היו גם מוריו של רב יוסף[3]. לכן עלינו להניח שבעל האגדה, בבואו ללמדנו מוסר השכל חשוב שנים רבות לאחר ימיו של רב יוסף, לא שם לב לבעייתיות הסמויה ומבלי משים הוא תיאר את גיבור סיפורו לא רק כשחצן בלתי נלאה אלא גם כתלמיד גס רוח שלא הסס לשקר לרבותיו ולהלבין את פניהם הסבות.
את התנהגותו של רב יוסף, התגלמות הגאווה הרבנית, חייבים לגנות כל חסידי האמת, המוסר והצדק. ואולם, נחפש ככל שנחפש, לא נמצא ולו חכם תלמודי אחד שגינה, או אפילו סתם ביקר, את ההתנהלות השחצנית והמזלזלת של גדול רבני הדור השלישי של אמוראי בבל. חכמי התלמוד ועורכיו לא רק שאינם מגיבים למעשיו של רב יוסף אלא שהסיפור אינו מוכתם אפילו בטיפה אחת של ציניות גואלת. הדברים נמסרים לנו כבדרך אגב, כאילו כל דבר התרמית אינו אלא עניין של יום-יום, מעשה שבשגרה. רב יוסף מתנהג בדיוק כפי שעמיתיו היו מצפים שיתנהג, אדרבה, נראה שקריאות השתוממות ותדהמה היו מתעוררות דווקא במקרה שרב יוסף היה מחליט שלא להונות את הזקנים ולא לשים מכשול בפני עיניהם העיוורות.
מסתבר, אם כן, שלתוך מוסר ההשכל העמוק השתרבבה, ללא משים, גם אמת נוספת, היינו, ההכרה בזכויות היתר המגיעות לחכמי התורה שייעודם הנעלה משחררם ממגבלות הנורמות החברתיות והאנושיות. עורכי התלמוד לא התכוונו להבליט דווקא את הנקודה הזאת. כוונתם הייתה רק להמחיש את הצורך בהסתרת 'החכמות המתוקות שהנפש תנעם בהם' אך בבואם לבנות את סיפור הכיסוי הם השתמשו באבני הבניין שעמדו לרשותם, היינו, באותן אמונות ודעות שהילכו בקרב הרבנים ונחשבו כמובנות מאליהן. המפגש בין רב יוסף לסבי פומבדיתא הומצא כנראה רק לטובת מוסר ההשכל ואולם רב יוסף לא היה מתנהג אחרת גם אם המפגש אכן היה מתרחש בפועל. דמותו הסיפורית עוצבה על פי דמותו הריאלית, או לפחות על פי הדמות שהצטיירה בעיני רוחו של המספר, והתנהגותו אינה אלא בבואה להתנהגותם של שאר חכמי תקופתו. לא בכל מקרה מתארות האגדות הרבניות מצבים ריאליים ואולם הן תמיד נבנות מאלמנטים ריאליים: דפוסי התנהגות שגרתיים, אמיתות מקובלות ודעות מקודשות. בעלי האגדה, בניסיונם להמחיש את העמוק והנשגב, טוו אולי מסכת מופלאה של משלים ואלגוריות אך איש מהם לא היה מסתכן בהשתתת מוסרי ההשכל שלו על דעות דמיוניות ואיש מהם לא היה מעיז להמציא אמונות מיוחדות רק לטובתו של רב יוסף.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
תורת הסוד שמרחיבה על הנפלאות שנראו לנביא בפרק הראשון ובפרק העשירי של ספר יחזקאל
תורת הבריאה שקצה-קצהה תואר בשני הפרקים הראשונים של ספר בראשית
שיר השירים ד:יא
רב יוסף הוה גמיר מעשה המרכבה, סבי דפומבדיתא הוו תנו במעשה בראשית. אמרו ליה: ליגמור לן מר מעשה מרכבה. אמר להו: אגמרון לי מעשה בראשית. בתר דאגמרון אמרו ליה: ליגמרון מר במעשה מרכבה. אמר להו: תנינא בהו 'דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ' - דברים המתוקים מדבש וחלב יהו תחת לשונך.
(חגיגה יג:א)
אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ.
(משנה, חגיגה ב:א)
סנהדרין יז:ב
התגובות האחרונות