Skip to content

1VSDAT

Open menu
שבת, 20 נובמבר 2010 21:00

מה זאת כת?

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)

בהגדרתה הרחבה ביותר כת היא קבוצה שיש לה הנהגה סמכותית שמכתיבה את אמונותיהם ודרכי התנהגותם של כל החברים בקבוצה. הנהגת הכת תטען שהיא הנתיב היחיד לאלוהים / אמת / אושר / עושר / שלוות נפש / נירוונה / גאולה / מציאות עליונה / מיצוי מלוא הפוטנציאל או כל רעיון אחר שיעלה בדמיונו של המנהיג או הבכירים והיא תנסה לשלול מחברי הקבוצה את יכולתם להחליט בעצמם על דרכם בחיים באמצעות טכניקות מניפולטיביות דוגמת שטיפת מח, לחצים נפשיים, סחיטה רגשית, ניתוק ממשפחה וחברים קודמים, לחצים חברתיים, ערעור הבטחון העצמי, שליטה באינפורמציה, יצירת יחסי תלות והטמעת פחד מנטישה או עזיבה. לאחר שההנהגה תצליח לבטל את עצמיותם של החברים היא תאלץ אותם לקדם את מטרותיה על חשבון זמנם, מרצם, משאביהם, קשריהם המשפחתיים ועתידם. לו

 

 

כתות דתיות, בניגוד להתארגנויות דתיות אחרות, מקבלות את השראתן מחוץ לתרבות הדתית השלטת ועל ידי כך הן יוצרות מתחים חזקים בינן לבין הזרמים הדתיים האחרים. בניגוד לפלגים שנולדים ממחלוקת דתית ושומרים על המשכיות עם האמונות המסורתיות, כתות נוצרות באופן ספונטני סביב רעיונות ומנהגים חדשים לחלוטין. במקרים רבים הכתות אמנם מלמדות את עיקרי דת האם אבל הן מוסיפות עליהם הוראות שמחייבות הכרה בסמכותם המוחלטת של מנהיג כלשהו או כתבים כלשהם. בני הכת שומרים אמונים מוחלטים לפרשנותו של המנהיג והציות המוחלט והבלתי מעורער לפרשנות זאת הוא תנאי לחברות בכת.

 

בהמשך נדון רק בכתות דתיות ואותן ניתן לאפיין ולזהות באופן הבא:

 

 

סוגי הכתות:

ניתן להבחין בשלושה סוגים של כתות: כתות מתהוות, כתות מתרחבות וכתות ממוסדות. בסוג הראשון, כתות הנמצאות בתהליכי התהוות, נכלול את כל אותן הכתות בהן עדיין שולט המייסד הכריזמטי שבכוח אישיותו מצליח למשוך לתנועה חברים חדשים. בקטגוריה השנייה, כתות מתבססות, נשים את הקבוצות בהן שולטים ילדיו ו/או תלמידיו של המייסד הכריזמטי. הנהגת ההמשך לרוב מסתמכת על המוניטין של המייסד ולכן היא פועלת בנמרצות להאדיר את שמו וסגולותיו. לבסוף, הכתות בקטגוריה השלישית, הכתות הממוסדות, מאופיינות בכך שהן נשלטות על ידי דורות מאוחרים יותר של מנהיגים שעושים כמיטב יכולתם לשמר את השיגי המייסד הכריזמטי וממשיכי דרכו המיידיים. כתות ממוסדות הופכות בהדרגה לזרמים נפרדים של דת האם ולעיתים אף לדתות חדשות שנפרדו מדת האם ופתחו בדרך דתית משל עצמם.

 

במקרים מסוימים מנהיגים של כת ממוסדת זאת או אחרת מצליחים להתסיס מחדש את הכת המנומנמת ולהפוך למנהיגים כריזמטיים בזכות עצמם. במקרה זה הכת משנה את צביונה וחוזרת להיות כת מתהווה, הפעם עם מנהיג כריזמטי חדש ואוסף חדש של אמונות.

     

הנהגת הכת:

כתות נבנות סביב מנהיגות מרכזית ששולטת בחברי הכת שלטון בלתי מעורער. המנהיגות תטען שיש לה שליחות בלעדית, התגלות ייחודית או סמכות מיוחדת שהוענקה לה על ידי האל. היא תעצב לעצמה תדמית אליטיסטית ותבליט את העובדה שרק היא צודקות וכל האחרים טועים, רק היא עושה את רצון האל כל האחרים ממרים את פיו, רק היא מייצגת את האמת האחת והיחידה וכל האחרים דוגלים באמונות שווא, רק היא מבטיחה גאולה וכל האחרים מרחיקים אותה, רק היא מייצגת את דת האם במקורית וכל האחרים שקועים בטעות וכדומה.

 

בראש מעייניהם של המנהיג או הקבוצה השלטת עומדת תמיד טובתם האישית. טובה אישית זאת יכולה להתבטא ברדיפה אחר כבוד, תהילה, מעמד, שררה, ממון ולעיתים רחוקות גם מין. בדרך לסיפוק מאווייהם המנהיגים לא יהססו לגזול את ממונם, זמנם, כישוריהם ועתידם של חברי הכת.  

 

בכתות ניתן לזהות מנהיגים משלושה סוגים: המנהיג הכריזמטי שהקים את הכת ועיצב את האידיאולוגיה שלה, ממשיכי הדרך המיידיים שנכנסים לנעליו של מייסד הכת ובונים על התהילה שלו ומנהיגים שבאים אחריהם. הללו לרוב ממסדים את הכת והופכים אותה לזרם דתי חדש או אפילו לדת חדשה העומדת בזכות עצמה.

 

המייסד לרוב ניזון מהסמכות שהוא רכש בדת האם לפני שהוא הקים את הכת החדשה. בעזרת הכריזמה שלו הוא מצעיד את חסידיו להתבדלות מדת האם ולהקמת מסגרת שתעניק רק לו את הבכורה. ממשיכי הדרך, לעומת זאת, לרוב אינם יכולים להסתמך על כריזמה האישית ומעמדם נגזר מהמוניטין של המייסד. מסיבה זאת ממשיכי הדרך תמיד ישתדלו להאדיר את שמו, לייחס לו כוחות על-טבעיים ולרקום סביבו אגדות ומיתוסים בתקווה שהם, כיורשיו, יוכלו להנות מהילתו ומסמכותו.

 

המוניטין של המייסד:

מייסדי כתות דתיות תמיד מנסים לשזור לעצמם הילה של קדושה ולייחס לעצמם, אפילו אם במעומעם וברמיזה בלבד, כוחות על-טבעיים כאלו או אחרים. לממשיכי דרכם חשוב להעצים את תהילת המייסד ולכן הם מפיצים את סיפורי נפלאותיו ומייחסים לו עוד ועוד ניסים על-טבעיים. במרוצת הזמן החברים מפנימים את הסיפורים שמספרים על המייסד הכריזמטי והם מקבלים את הסיפורים הללו כאמת מוחלטת מבלי לבדוק אם הדברים אכן התרחשו בפועל. על מייסדי כתות מספרים שהם ריפאו חולים, גרשו דיבוקים, התריעו מפני אסונות, הביאו פרנסה לנזקקים, פתחו רחמן של עקרות ואולי אפילו הקימו מתים לתחייה.[א]

 

סיפורי הניסים של המייסד הופכים לחלק ממערכת האמונה של הכת ועל חברי הקבוצה נאסר לפקפק בנכונותם. הם גם לומדים לספרם שוב ושוב בפני כל מי שהם פוגשים ולהתעלם מכל גילוי של ספקנות או ביטול.

 

את תדמיתם, המנהיגים הכריזמטיים בונים בעזרת המקריות הסטטיסטית. למשל, הם מבטיחים רפואה שלמה למספר רב של אנשים ובונים על כך שאחוז מסוים יחלים באופן טבעי או בעזרתה של הרפואה הקונבנציונלית. לימים חברי הכת יזכרו  רק את 'הניסים הרפואיים' וישכחו את כל הכישלונות, בייחוד אם ההבטחה לרפואה שלמה נוסחה כהתניה: החולה יחלים רק אם הוא יאמין / ישמור על חוקי הדת / יתרום ככל יכולתו וכדומה.

  

גיוס חברים חדשים:

כתות מגייסות בעיקר אנשים שנמצאים בנקודת שפל בחייהם. המגייסים יפנו רק לאנשים שנראים מבולבלים, תלושים, חסרי כיוון, בקשיים פיננסיים, במשבר רגשי וכדומה. בכדי לסנן את המועמדים הפוטנציאליים הם יפנו למספר רב של אנשים וידקלמו להם סיסמא די סתמית ואוניברסלית או יבקשו מהם לבצע פעולה תמימה ובלתי מחשידה. תגובתו של האדם תרמוז על חוסנו הנפשי ועל מידת נכונותו להצטרף לכת. כשמתגלה מועמד מתאים, המגייסים ינסו לנתקו מסביבתו הטבעית ולמשכו למפגש הכרות בו הם יחשפו בפניו רק את פניה היפות והמחייכות של הכת.

 

ההנהגה תמנה כמגייסים רק חברים שהשלימו את תקופת האינדוקטרינציה שלהם והפנימו את כל המסרים של הכת. אף שבפועל חברי הכת מתנהגים אחרת מהמקובל בציבור הרחב (לובשים בגדים מוזרים, מנהלים טכסים ייחודיים, מתגוררים בקומונות וכדומה) ההנהגה תורה למגייסים להתלבש ולהתנהג באופן נורמטיבי וזאת על מנת שלא להפחיד ולהבריח את המצטרפים הפוטנציאלים.

 

מפגשי ההכרות:

במפגש ההכרות המועמדים יכירו אנשים מאושרים שינסו לשכנע אותם שגם הם יכולים לזכות באושר דומה אם רק יצטרפו לקבוצה. כבר מהרגע הראשון החברים הוותיקים יעניקו למצטרפים הפוטנציאליים אהבה, קבלה ותשומת לב ועל ידי כך הם יפתחו במועמדים תחושת שייכות וחברות שתגרום להם לרצות להפוך לחברים מן המניין. הכת תנסה לערוך את מפגשי ההכרות, אם לא את הראשון אז את אלה שבאים אחריו, במקום רחוק ומנותק והמועמדים יתבקשו להצטרף להסעה מאורגנת או לאחד החברים וותיקים ולא להגיע למפגש ברכבם הפרטי. בתנאים אלה יקשה על המועמדים לעזוב באמצע המפגש והם יאלצו להישאר עד הסוף ולספוג את כל מנת שטיפת המוח. אם מועמד כלשהו יביע הסתייגות או רצון להתנתק מהקבוצה, הנוכחים ילחצו עליו לתת לנושא הזדמנות שניה, להשתתף בעוד מפגש, לבקר במוסדותיהם ולראות את תוצאות פעילותם הברוכה, להיפגש עם מנהיג הקבוצה וכדומה.

 

בנית תדמית לכת:

הכת תנסה לבנות לעצמה תדמית מהוגנת ולשם כך היא תפעיל מערכת יחסי ציבור שתנסה להסתיר את מהותה האמיתית של הכת ולחשוף רק את פניה היפות והמחייכות. במסגרת המאמץ השיווקי הכת תציג את עצמה כמסייעת לחלשים, תורמת לקהילה, מצילה נפשות טועות, מביאה אושר לעולם וכדומה. המצגות של הכת יתארו את יעדי הקבוצה ואת תוכניותיה בצורה חיובית ומושכת וינסו לקלוע למאווי הנפש של אוכלוסיית המטרה.

 

ההנהגה תנחה את חברי הכת להראות תמיד שמחים ומאושרים ותאסור עליהם לספר לאחרים על חייהם ולחשוף את רגשותיהם האמיתיים.

 

כחלק מהניסיון לבנות תדמית חיובית מנהיגי הכת יבקשו הצהרות תמיכה מאישים מפורסמים דוגמת כוכבי קולנוע וטלוויזיה, נבחרי ציבור, בעלי הון וכדומה. בעזרת הצהרות התמיכה הללו הכת תנסה לטשטש ולהסתיר את מהותה האמיתית ולהציג את עצמה כמרכיב חשוב בזרם המרכזי של החברה.

 

אמונות הכת:

כתות מסתירות את אמונותיהן ומנהגיהן עד לאחר שהמצטרף עבר שטיפת מח מתאימה וזאת בהנחה שהמועמד לא היה מצטרף אם הוא או היא היו יודעים מלכתחילה במה הכת מאמינה וכיצד חבריה נוהגים לפעול. בהמשך הכתות חושפות את אמונותיהן בהדרגה, ביחס ישיר לשטיפת המח והאינדוקטרינציה שהחבר החדש הספיק לספוג במפגשיו עם הכת ועם תורתה, וזאת על מנת שהחבר לא ישים לב לשינוי שעובר עליו. בסופו של התהליך החבר יאמין בדברים שמלכתחילה לא היו עולים עד דעתו וינהג באופן שמלכתחילה היה גורם לו לברוח.

 

לאמונות עצמן אין שום חשיבות והמנהיגים יבחרו את האמונות בעלות הסיכוי הגבוה ביותר למשוך חברים חדשים. כתות דתיות רוצות להיבנות מאוכלוסיית המאמינים של דת האם ולכן הן מאמצות  את מרבית האמונות של הדת המקורית, להן הן מוסיפות מספר אמונות חדשות שמאפשרות להן להתבדל מדת האם מבלי להתנתק ממנה. הכת תטען שהיא המייצגת האמיתית של דת האם, שאמונותיה 'נכונות' יותר ושהן קולעות טוב יותר למסורת הקדומה. האמונות הנוספות הללו נבחרות כך שהן תמיד תוכלנה לשרת את מטרותיהם של מנהיגי הכת.

 

השתלטות על החברים:

כדי לגייס חברים, לשמור עליהם, להשתלט עליהם ולשלוט בכל מעשיהם הכתות מנצלות טכניקות פסולות ולא אתיות של דינאמיקה קבוצתית, הפחדה ומניפולציות פסיכולוגיות. לשם דוגמה: ההנהגה תאיים על כל מי שמנסה לעזוב בחרם ונידוי חברתי, עונש משמים, אסון שעתיד לפקוד אותו או את בני משפחתו, גזר דין מוות ביום הדין וכדומה.

 

הכת משתלטת על כל אורחות חייהם של החברים. הם נדרשים לגור בקומונה, תחת פיקוח מתמיד של חברים ותיקים יותר שכבר למדו לקבל בצורה עיוורת את כל ההנחיות של ההנהגה. ההנהגה לרוב דורשת מהחברים לעבור הדרכות בלתי פוסקות על אורח החיים הנכון, חשיבות הצייתנות, גדולתו של המייסד ושל ההנהגה הנוכחית וכדומה. בהדרגה החברים מאבדים את אישיותם הקודמת ומאמצים לעצמם זהות חדשה שמתבססת אך ורק על שייכותם לקבוצה.

 

החברים נדרשים ללכת בתלם ולנהוג רק על פי הנחיותיהם של ראשי הכת. כל ניסיון לחשיבה עצמאית מדוכא באיבו ועל החבר מופעלים  לחצים חברתיים להתאים את עצמו לדפוסי ההתנהגות המקובלים על הקבוצה כולה. בהדרגה החברים מתחילים לאמץ 'מנטליות של קבוצה', היינו לוותר על השפיטה העצמית, לקבל על עצמם את כל הנורמות של הקבוצה, להגן בכל תוקף על אמונותיה ולציית בצורה עיוורת להנחיות וההוראות של הנהגתה. לאחר תקופת מה החברים מפסיקים לקבל החלטות עצמאיות והם מצפים להנחיית ההנהגה לפני שהם נוקטים בפעולה כלשהי.

 

התשת החברים:

חיי החברים נשאבים לעיסוקיה של הקבוצה וההנהגה מטילה עליהם מטלות שממלאות את כל זמנם ולא מותירות להם שהות לחשוב ולעכל  את התהליך שעובר עליהם. הפעילות הקבוצתית לא רק גוזלת מהם את כל זמנם אלא שהיא גם מדרדרת אותם למצב של לאות תמידית, פיזית ונפשית כאחת, ששוללת מהם את הרצון והיכולת לבטא את עצמיותם והופכת אותם למעין 'זומבים' שפועלים רק לפי התכתיבים שמונחתים עליהם. בין שאר הטכניקות בהן כתות משתמשות לכפית 'מנטליות של קבוצה' ניתן למנות הזנה בדיאטת דלת חלבונים, שלילת שינה, הפחדה בלתי פוסקת והפעלה מתמשכת של לחץ קבוצתי.

 

רמיסת זכויות:

כתות פועלות באופן אגרסיבי להשגת מטרותיהם של ראשי הכת ובדרך הן רומסות את זכויותיהם וחירויותיהם האמוניות, חברתיים, רוחניים ופסיכולוגים של חברי הכת. החברים מאבדים את הזכות לקבוע לעצמם את אמונותיהם, להחליט בעצמם על קשריהם עם בני המשפחה והחברים, לקבל החלטות באופן עצמאי, לשלוט על זמנם ולהנות מפרי עמלם.

 

התבדלות:

כתות מטפחות בחבריהן מנטליות של 'אנחנו' נגד 'הם'. כל מי שמחוץ לקבוצה מוגדר כ'אויב', 'משרת השטן', 'לא מואר' וכדומה. בין האויבים לרוב מכלילים גם את בני המשפחה, החברים לשעבר, הממשלה, מערכת החינוך, המדיה וכן אנשי דת שמשתייכים לדתות אחרות, כתות אחרות או זרמים אחרים בדת האם. בסופו של דבר הכת אוסרת על חבריה לקיים מגע בלתי מבוקר עם כל מי שאינו חבר בכת.

 

מנהיגיהם של כתות דתיות לא רק מנסים להרחיק את חברי הכת לבא מגורמים שאינם משתייכים לקבוצה אלא שהם גם אוסרים עליהם ללמוד במוסדות שאינם סרים למרותה של ההנהגה ולהתפלל במתקנים השייכים לזרמים אחרים בדת האם.

 

ראשי הכת דורשים מהחברים לנתק או להגביל את קשריהם עם קרובים וידידים שנמצאים מחוץ לכת. בכך הם מנתקים את חסידיהם מכל מי שמסוגל להשפיע עליו ומגבירים את תלותם בכת ובהנהגתה. באותו אופן, הכתות חוסמות את גישתם של החברים לאינפורמציה חיצונית כדי למנוע מהם לגבש דעות באופן עצמאי. כדי להבטיח שהחסידים לא יושפעו משום מקור חיצוני, ההנהגה אוסרת עליהם לקרא ספרים, מגזינים ועיתונים שלא קיבלו הכשר מראש, לצפות בטלוויזיה, לשמוע רדיו ולשוטט באינטרנט.

 

הוכחת נאמנות:

ראשי הכת דורשים מהחברים להוכיח את נאמנותם המוחלטת לקבוצה באמצעים שונים ומגוונים: הם מתבקשים להלשין על חבריהם לקבוצה, לשקר למען הכת, לנתק את קשריהם עם אנשים הנמצאים מחוץ לכת, לתרום מכספם לכת, למכור את מוצריה של הכת, לעסוק בגיוס חברים חדשים לכת וכדומה.

 

דיכוי החשיבה העצמית:

ראשי הכת תמיד מנסים לדכא דעות עצמאיות ושאלות על דרכה של הכת. כל ביקורת נחשבת למרידה בסמכות וההנהגה תמיד מדגישה את החובה לקבל את סמכותה ולציית להוראותיה בהכנעה וללא כל ערעור או הרהור. ההנהגה מלמדת את חברי הכת מספר לא גדול של סיסמאות פשוטות וברורות והחברים מתבקשים לשנן ולדקלם את הנוסחאות הללו שוב ושוב. בהדרגה החברים לומדים לענות על כל שאלה בצירופים כאלה או אחרים של סיסמאות ואיש מהם כבר לא יהיה מסוגל להתייחס לשאלות ולטיעונים שמופנים אליו בצורה עניינית ומושכלת.

 

ניצול כספי:

הנהגת הכת אולי תטען שהיא אינה מעוניינות בכסף אבל היא תדרוש מהחברים, כחלק מ'השליחות' שלהם ולטובת מטרות הקבוצה, תמיכות כספיות ניכרות. את הכספים הללו החברים יתבקשו לתרום כמעשרים קבועים, בהעברת רכוש בעת ההצטרפות, בהבטחה להורשת רכוש בעת פטירה, בתרומות תכופות ובהעברת הכספים שהחברים מרוויחים מפעולות שהכת יוזמת (דוגמת מכירות מדלת לדלת) וכדומה. ההנהגה תנסה לעורר תחושות אשם בחברים שאינם תורמים כספים והיא תדרבן את עמיתיהם ללחוץ עליהם ולגרום להם לעזור במימון פעילותה של הכת. ההנהגה תטען שכל חברי הקבוצה שווים וכיוון שאף אחד אינו חשוב מחברו איש מהם אינו צריך לקבל תשלום עבור שירותיו. כתוצאה מכך ההנהגה תשאיר אצלה את מרבית ההכנסות ותעניק לעצמה רמת חיים גבוהה בעוד ששאר חברי הכת יאלצו להסתפק במועט ולוותר על מרבית תענוגות החיים.

 

פיתוח תחושת עליונות:

בעוד ההנהגה נהנית מגמולים מוחשיים דוגמת כסף, כבוד ושררה היא תשאף להעניק לחברי הכת גמולים לא מוחשיים: תחושת צדיקות, תחושת שליחות, תחושה שהם עושים את רצון ההנהגה שמייצגת בסופו של דבר את הרצון האלוהי ובעיקר תחושה שהם נעלים יותר / חשובים יותר / טובים יותר / מאמינים יותר מכל מי שאינו משתייך לכת. בהדרגה החברים ילמדו להתנגד לדעותיו של כל מי שאינו מכיר בעליונותם ואינו מוכן לאמץ את התורה שלדעתם מייצגת את האמת האחת והיחידה.

 

שינוי האישיות:

חברי הכת ישנו בהדרגה את אישיותם. קרוביהם וידידיהם משכבר הימים יטענו שהם אינם מזהים עוד את האדם שהכירו. מאדם חם ואוהב חבר הכת הופך לאדם קר ומנוכר שדוחה מעליו את הקרובים אליו ביותר. חבר הכת יראה את עצמו כיותר 'צדיק' מכל מי שסביבו ותחושה זאת מוקרנת במגעיו אדם שאינו נמנה על הכת.

 

אבדן זהות:

בהדרגה החברים מאבדים את זהותם העצמית ואת יכולתם לראות את עצמם בנפרד מהקבוצה. כחלק מהקבוצה הם מנסים בכל כוחם להדמות למנהיגים ולשאר חברי הכת ולשם כך הם ילבשו את אותם הבגדים, יגדלו את אותם הזקנים, ינהגו בהתאם לאותם מנהגים, יצטטו את אותן הסיסמאות וכדומה. במקרים קיצוניים חברים אפילו ישנו את שמם בניסיון להדגיש את התנתקותם מחייהם הקודמים .

 

חברי הכת יאבדו את היכולת לנהל מערכות חברותיות מחוץ לקבוצה ואת היכולת לנהל את זמנם ולקבל בעצמם אפילו את ההחלטות הפשוטות ביותר. הם יהפכו לאנשים מאד פשטניים ונאיביים שרואים את המציאות רק דרך עיני המנהיג, לרוב בצבעים של שחור ולבן בלבד.

 

תחושת רדיפה:

החברים יפתחו תחושת רדיפה. כל התבטאות או ביקורת נגד הקבוצה או הנהגתה תחשב על ידם כרדיפה. תחושת הרדיפה תצדיק את דרישות ההנהגה להתבדלות, הסתרת האמת והעמדת פנים ותעצים את התחושה שכולם מתנכלים לכת כיוון שכולם מסרבים להתמודד עם האמת המוחלטת שניתנה רק למייסד הכריזמטי. מאידך, חברי הכת תמיד מרגישים שהם חופשיים לבקר את כל האחרים כיוון שבידם מצויה האמת הבלעדית שאינה נחלתם של כל הסובבים אותו.

 

רגשות אשם:

ההנהגה מפתחת בחברי הכת תחושות אשם כבדות על כל מה שהם עשו לפני ההצטרפות לקבוצה ורגשות האשם הללו יניעו את החברים לאמץ ולטפח התנהגויות שיהפכו אותם ל'צדיקים' עוד יותר גדולים. ההנהגה תנפח כל עבירה קטנה לחטא גדול והחברים יחושו אשמה גם בעת שהם עוברים על הכללים השוליים ביותר. הם ילמדו להרגיש אשמים משום שהם אינם פועלים נכון, אינם עומדים במטלות, מעלים ספקות וקושיות או אפילו חושבים באופן עצמאי.

 

ההנהגה מטפחת את תחושת האשמה על ידי הוספת כללי ההתנהגות חדשים ושינוי תכוף של הגדרת החטא. מחלה תחשב כסימן להעדר אמונה ומחלה נפשית כסימן לחיי חטא וכל זאת במטרה להעצים את תחושת האשם של החבר.

 

עזיבת חברים:

כתות מאיימות ומפעילות לחץ על כל מי שמנסה לעזוב את הכת או לחשוף בפומבי את סודותיה. העוזבים נאלצים להתמודד עם חבריהם לשעבר שמנסים בכל דרך אפשרית להחזיר אותם לקבוצה. ברוב המקרים החבר כבר ניתק את קשריו עם האנשים שהכיר בעברו וחברי הכת יסבירו לו שעם עזיבת הקבוצה הוא יישאר בודד, חסר חברים וחסר כל תמיכה.

 

טוב יעשה כל מי שמשתייך לקהילה דתית מובדלת היטב, למשל קבוצה שסרה למרותו של אדמו"ר או מקובל, אם יוודא שהקבוצה שלו אינה כת מסוכנת כהגדרתה לעייל.

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 

 



[א]             

האם זה אומר שישו היה במקורו מנהיג של כת? התשובה היא כנראה כן!

נקרא 9319 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

12 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 30 יולי 2015 22:49 הוסף ע״י עדי אביר

    רוברט,

    אני כותב עתה מאמר בשם 'כל החסידויות הן כתות' וכיוון שברסלב ירשה את מורשת החסידות גם היא ממילא כת. עם זאת, בדומה לחב"ד ובשונה משאר החסידויות בברסלב אין אדמו"ר סמכותי וכריזמטי והחסידות מתפצלת בין מספר יזמים דתיים שונים ולכן הייתי מגדיר אותה כאוסף של כתות ולא ככת אחת.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה חמישי, 30 יולי 2015 20:35 הוסף ע״י רוברט

    שלום עדי

    האים לדעתך תנועת חסידי ברסלב היא כת? האים אפשר לצפות בעוד מספר דורות ובדומה לחב'ד, שברסלב תהיה דת שונה מהיהדות {כמובן אם ברסלב תשרוד מספר דורות} וכפי שהנצרות היא דת שונה לחלוטין מהיהדות

    תודה

    רוברט

  • קישור לתגובה שני, 17 דצמבר 2012 19:14 הוסף ע״י אשר

    אני תורם את דעתי בנושא בציטוט תגובה לפוסט באתר הפייסבוק " אחד נגד כל הדת".

    זיו, אני לא מוצא טעם להכנס עמך לדיון כי לדעתי הטיעון שלך לא קשור לכלום חוץ מלהתנגד לתשובה שנתתי לאביהוא. אבל החלטתי שזה פותח לי חלון כדי לספר על ניסיוני בנושא ולהבהיר את השקפתי. כל זאת אם מנהל הדף ירשה לי לעשות כן.

    (אך קודם אענה לתשובתך: כן אעזור לחבר בצרה או בדיכאון, אפילו למי שלא חבר, כדי להשלים עם המצפון שלי). אז כך :
    בתקופה אחרת בחיי, עסקתי בקירוב לבבות בתור חסיד חב"ד, המוטו שלי היה לעזור ולא הרגשתי או ראיתי את עצמי בתור מיסיונר. כששאלו אותי מדוע אני רודף אחר אנשים כדי להניח תפילין (כי הייתי ממש עקבי ועקשן לפעמים) עניתי שאני מעוניין לפקוח את עיניהם כשם שעיני היו עצומות ונפקחו, "הייתי מוגבל בבקעה עד שהעזתי לעלות לראש הגבעה ושם גיליתי עד כמה נרחב עולמו של הקב"ה ".. כך טענתי.. והאמנתי. האמנתי שעל ידי הנחת תפילין וקריאת שמע נוצר חיבור בין המניח לבוראו. נחמד לא? אבל האמת היא, כפי שהבנתי אט אט עד שהתגבשה בתודעתי התמונה, כי רצוני האמיתי הוא להשלים עם תפקידי בחברה אליה השתייכתי, בה יש לקיים את רצונו של הרבי, כדי לזכות באישור הסובבים אותי והממונים עלי. חייתי חיים חסרי משמעות בתוך חברה ללא הגיון וללא פשרות בה הדבר היחיד הראוי להערכה ואישור היא העובדה שאני יהודי וזהו. והשתדלתי בכל מאודי לפעול כדי לקבל אישור והוכחה שסוף סוף אני "בסדר" בחיי ושאלוהים יפסיק להעניש אותי בכל הצרות והסבל שעברתי. לדעתי זוהי הסיבה העיקרית בגללה אנשים פונים לאלוהים (דרך הדת כמובן) והיא הצורך בהצלה. והאמונה הייתה הדבר היחיד שמנע ממני התאבדות אך הובילה אותי לתוך "ביצה" של טירוף וכהות חושים.

    שורה תחתונה: היו לי סיבות משלי כדי להכניס ולקרב כל יהודי יקר לעולמו של הרבי. הדבר הבא גרם לי לחשוב: גורמים אשר היו ממונים עלי רוחנית, קרי רבנים ושלוחים, העירו לי שאני מתמשך בדיבורים ובהסברים עם היהודים איתם אני יוצר קשר ושזה מיותר משום שצריך להספיק כמה שיותר הנחת תפילין. ומה עם מענה לשאלותיהם ותמיכה ועידוד איתם ואפילו כלפי לא יהודים? שאלתי. התשובה היתה ברורה: התאוריות שלך מאוד מעניינות (בגיחוך) אבל התפקיד שלך הוא להניח תפילין לכמה שיותר יהודים, לחלק נרות ליהודיות ואם ירצו לתת, לקבל מהם צדקה. גויים לא באג'נדה, תן להם פלייר ושלח אותם לדרכם. וכל מי שיש לו שאלות שיפנה לרב או שיבוא לשיעור תורה. הבנתי שבסך הכל אני כלי ורובוט לרצון של הרבי (שכמובן הם הבינו את אותו רצון יותר ממני ברמות שלאין שיעור). כך שאין בי את ההבנה וכל שכן את הסמכות לפרש את אהבת ישראל. אומר לך את האמת, הדבר היחיד שגרם לי להרגיש שאני שווה משהו נלקח ממני. שאני יכול לעזור לאנשים בהם זיהיתי את אותה מצוקת הקיום שלי. הבנתי שאני חייל של הרבי, פאון בלוח שחמט קדוש שנועד לגייס מאמינים לחיקם ומרותם של הרבנים. אין לי את הכלים או ההבנה כיצד לעזור. קיבלתי עלי את הגזירה. מה שקומם אותי היתה המציאות המגוחכת בה רוקנו חצי קופה לכיסם (לשם שמיים כמובן) והתנהגו בזלזול וחריפות כלפי נזקקים שלא יכלו להפיק מהם טובה כלשהי, בין אם זה בצדקה או בשירות. באופן מתמיד וללא עכבות !!! וזאת תמיד בליווי " יחי המלך המשיח לעולם ועד".

    מסקנותיי הסופיות הן:

    1. כבוד, הבנה ואהבת האדם שוררים שם ברמה הרדודה והאינטרסנטית ביותר מכיוון שעיקר הפעילות היא סחר בצרכי הנפש וסחיטת האמונה עד אבקה, לשם הפקת תועלת לתאוות הבצע שלהם.

    2. כל מי שעוזר, מכיל או מייעץ בשמם עושה זאת בכדי לשרת את רווחת הממונים עליו ולא את צרכי קהל המאמינים.

    3. כל מי שעושה דבר כלשהו בשמם אינו עושה זאת על מנת לעזור לזולת אלא לעצמו בלבד ע"י מציאת חן בעיני הממונים עליו, שהם יחליטו אם יש לו את ברכת הרבי.

    4. שאם אני רוצה לעשות משהו עם עצמי ברמה של "להציל את המעט שנשאר מחיי" עלי לברוח משם כמו ממגיפה (שזו הגדרה מתאימה לנוכחות הדת ברציונל האנושי).

    ועכשיו בתשובה להאשמותיך:

    מיסיונריות ? תגיד לי אתה.

    אני יכול לקבוע שמדובר פה בתופעה מזיקה הרבה יותר גרועה.

  • קישור לתגובה שלישי, 18 ספטמבר 2012 00:04 הוסף ע״י עדי אביר

    ויקי,

    חב"ד הייתה זרם חסידי מן המניין עד אמצע שנות השמונים של המאה שעברה כשהרבי מליובאוויטש החל להפיח בחסידות רוח משיחית, לבפנות את חסידיו למבצעי 'קירוב' ולשלוח 'שלוחים' לרחבי העולם. במקביל הוא לא דיכא את האמונה שהחלה להתפתח בקרב חסידיו שהוא הוא המשיח שעתיד לגאול את עם ישראל.

    לאחר מותו החל להתפתח בתוך החסידות פלג שטוען שהרבי מת רק למראית עיין ושהוא למעשה מסתתר וממתין לשעת כושר לשוב אלינו כמלך ומשיח. הקבוצה הזאת, המכונה בשם משיחיסטים, חרגה מהמיסיונריות הרכה שהרבי הנהיג בשנות השמונים והתשעים והחלה לנקוט במיסיונריות אגרסיבית שהניבה מספר רב של חוזרים בתשובה. הללו הופנו לישיבות של הפלג המשיחיסטי ושם הם למדו לסגוד לרבי מליובאוויטש ולדקלם את כל סיסמאותיו. לאחר תקופת אינדוקטרינציה ושטיפת מח, אברכי הישיבות נשלחים לרחובות לגייס צעירים נוספים, רובם בחורים הנמצאים בתקופת משבר בחייהם, וחוזר חלילה שוב ושוב.

    להערכתי, המשיחיסטים שמפתחים את פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש הם כת שעומדת בכל הקריטריונים שמניתי במאמר והראיות לכך הן:

    * כולם סוגדים לרבי מליובאוויטש ומפיצים את תורתו ואת סיפורי נפלאותיו.
    * כל בחורי הישיבה מדברים אך ורק בסיסמאות וכולם משתמשים באותן הסיסמאות בדיוק.
    * כל בחורי הישיבה לומדים לשנוא את הציונות, את מדינת ישראל, את הדמוקרטיה הישראלית ואת שלטון החוק.
    * בחורי הישיבה נשמעים בצורה עיוורת לרבנים שלהם.

    בערוץ 'מטרד חב"ד' ביו-טיוב אני מפרסם סרטונים שמתעדים את פעילותם של המשיחיסטים, ובכלל זה את מקצת השיחות שניהלתי עימם. התבונני בסרטונים הללו והחליטי בעצמך אם הבחורים הללו חושבים באופן עצמאי ומבטאים דעות עצמאיות, אם לאו.

    באשר לליברליות של חב"ד: הרבי מליובאוויטש היה פונדמנטליסט קיצוני ואנטי-ציוני מושבע. עם זאת, התנועה 'ירדה לעם' ולא הסתגרה בתוך עצמה, כשאר החסידויות, ומכאן צמחה תדמיתה הליבראלית כביכול (החסידות גם מפעילה משרד יחסי ציבור שמייעץ לה כיצד עליה למצב את עצמה בעיני הציבור הרחב). הפלג המשיחיסטי, לעומת זאת, אינו מתבייש בדעותיו האנטי-ציוניות ואנטי-דמוקרטיות ובעויינותו למדע, לקדמה, להשכלה, לחילונים, לערבים, לנוצרים וכדומה. הדבר האחרון שניתן לומר עליהם הוא שהם ליבראלים ולמעשה הם ארכי-פונדמנטליסטים ששוללים כל דבר שהקדמה הביאה עימה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 16 ספטמבר 2012 21:01 הוסף ע״י ויקי

    הדברים מאד מדוייקים ונכונים, אבל איך חב"ד קשורים לעניין?
    חב"ד זו לא כת אלא זרם חסידי אפילו ליבראלי יחסית.

  • קישור לתגובה חמישי, 01 ספטמבר 2011 01:39 הוסף ע״י מגיב 123

    תודה עדי

    אין לי ידיעות על מאבקים פנימיים בחב"ד לטוב או לרע ואעיר נקודתית על טענתך לגבי מאזן הלימוד נגלה/נסתר בחב"ד
    בעבר למדתי תקופה מסויימת במוסד חבד"י ואני זוכר שרוב זמן הלימוד מוקדש לתלמוד וליהדות קלאסית, ולא לתורת חסידות חב"ד כפי שאתה טוען.
    גם בישיבה של הרב גינצבורג יצא לי להיות נוכח ולא זכור לי שהם מלמדים כתבי חב"ד יותר מתלמוד (אולי אני טועה או שהשתנו דברים אבל על פניו הם מלמדים תלמוד ונגלה יותר מכתבי חסידות)

    ולגבי הקשר ליהדות, הרי חב"ד מכירים ביהדות האורתודוכסית ובכתביה.
    הם מכירים בתלמוד ובתורה שבע"פ הרבנית, מקבלים את 13 עיקרי האמונה ושומרים את ההלכה,מנהגים ומסורת ישראל
    אם היה פגם באחד מאלה אז אתה צודק.
    אבל כיוון שהמרכיבים הללו קיימים אז כנראה שהם כן זרם בתוך היהדות הרבנית.

  • קישור לתגובה רביעי, 31 אוגוסט 2011 21:18 הוסף ע״י עדי אביר

    ידידי מגיב 123,

    דברי באמת קצת קיצוניים והם בהחלט דורשים הסבר יותר מפורט.

    על הקשר ההולך ומתנתק בין חב"ד ליהדות בכוונתי לכתוב מאמר מפורט והשאלה המרכזית שתעלה בו היא כיצד אתה מגדיר 'יהדות'. לשם משל, מתי הכת של ישו, שלימים הפכה להיות הדת הנוצרית, חדלה להיות חלק מה'יהדות' והפכה לדת שונה לחלוטין? כשהיא אימצה כתבי קודש חדשים? לפחות בישיבתו של הרב גינזבורג חב"ד כבר משקיעים יותר זמן בלימוד התניא וכתבי הרבי מליובאוויטש מאשר בלימוד גמרא. כשהיא קבעה שישו הוא אל? גם לחב"ד יש ישות על-טבעית משלה. הוא אמנם עדיין אינו אל במינוי מלא אבל מי שנקבר קבל עם ועדה ובכל זאת ממשיך להסתובב בין הבריות לבטח אינו יכול להיות סתם בן תמותה ועם חלוף הזמן יצטרכו לסדר לו איזה שהוא ג'וב במרומים. הוא אולי לא יוגדר כאל של ממש אבל אין ספק שהוא יזכה למינוי מאד בכיר, משהו כמו חנוך בן ירד שבתחילה הפך למטטרון ואחר כך ל'יהוה הקטן' או אליהו הנביא שחי בשני העולמות. גם התואר שאתה הזברת 'אלוה בתוך גוף' יכול לרמוז לך על הכיוון העתידי. שוזרי המיתוסים לא יתקשו להמציא איזה שהוא סיפור כיסוי והסיפור הזה יתקבל בברכה על ידי כל השפוטים ושטופי המח.

    באשר למאבק הירושה בחב"ד. האם יש לך ספק שלא מעט רבנים אמביציוזיים לוטשים עיניים למעמד, לסמכות ולמקורות הכספיים של החסידות? אל תתן לסיסמאות להוליך אותך שולל. לצורך השעה צריך אולי להצהיר שהרבי הוא נביא שנתמנה משמיים וכו' אבל בשום מקום לא כתוב שאסור למצוא ממלא מקום זמני אפילו ל'נשמת משה רבנו'. הנוצרים ממתינים כבר כמעט אלפיים שנה לשובו המיידי של ישו (כן, כן, זאת לא המצאה של חב"ד) וזה לא מפריע להם למנות אפיפיורים ופטריארכים שיתעסקו בעניינים השוטפים עד שישו יתגשם בשנית ויבוא לשפוט את החיים ואת המתים. אין לך מה לדאוג. ברגע שזרם אחד יגבר על השני החברה' האלה כבר ימצאו סיפור כיסוי שיאפשר לרבי ז"ל/שליט"א לתקשר עם הבריות באמצעות איזה שהוא סגן-אדמו"ר זמני שרק שומר על כסאו עד שהוא ישוב רכוב על חמור לבן. אני רק מניח שבבא היום, כאשר בנו של הסגן-אדמו"ר יעלה לכס האדמו"רות, איש כבר לא יקים קול צעקה אם המנהיג החדש ישמיט מתוארו את המילה סגן, ובייחוד אם הרבי מליובאווטיש יתמנה בינתיים למשנה של האלוהים.

  • קישור לתגובה רביעי, 31 אוגוסט 2011 20:42 הוסף ע״י מגיב 123

    עדי,
    אני לא בא לסנגר על חב"ד, אלא להגיב נקודתית על טענתך שיש בחב"ד מאבק על כסא האדמו"ר.
    טענה זאת צריכה הוכחה, והיא נשמעת מאד מופרכת.
    הרי כל מי שמכיר את השקפת חב"ד יודע שבחב"ד האדמו"ר נתפס כאיש אלוקים, אולי אלוה בתוך גוף, נשמת משה רבינו, נביא שמתמנה משמיים וכו'
    החבדניקים רואים את עצמם כלא בערך בכלל לאדמו"ר, ואף חבדניק לא מעלה על דעתו להיות אפילו 1/1000 מהאדמו"ר

    בנוסף לכך כמו שאתה בעצמך אומר, החבדניקים לא מכירים באפשרות של מחליף לאדמו"ר.
    כל שכן המשיחיסטים שטוענים בכל תוקף שהאדמו"ר עדיין חי ממש, ולא יכול להיות לו מחליף. הם מביאים לכך סימוכין מכתבי חב"ד
    דומני שעד היום הם מפנים לו את השביל בבית מדרשו, ושרים לו/מלווים אותו לפני התפילה כאילו הוא בין החיים והוא עובר שם.


    אי לכך, הטיעון שיש חבדניקים ששואפים לתפוס את מקומו של האדמו"ר ולהיות האדמו"ר הבא נשמע סופר מופרך

    בנוסף גם לא ניתן לטעון שאין שום קשר בין חב"ד ליהדות.
    למרות הבדלים מסויימים בהשקפה משאר הזרמים האורתודוכסיים, יש גם דמיון רב בדעות והלכות.
    דומני שהשולחן ערוך אותו שולחן ערוך, עיקרי האמונה אותו דבר.
    כך שמבלי להביע דעה לחיוב או שלילה על דרכם ודעותיהם, קשה מאד לומר שהם המקרה של כת מתחזה שאין לה שום קשר ליהדות

  • קישור לתגובה חמישי, 25 אוגוסט 2011 00:03 הוסף ע״י עדי אביר

    בן,

    במאמר 'שיחה חרדי דמיוני' (המיתוסים היהודיים > המדרש והאגדה > הדרש הרבני ובעיותיו) אני דן בתקפותן של מערכות אמונה אלטרנטיביות ואכן אין שום ספק שכל אחד רשאי, ואפילו חייב, לבחור לעצמו את הנחות היסוד הנראות לו ולדבוק בתורת החיים שנגזרת מהנחות יסוד אלו.

    אני לא אבוא לאף אחד בטענות אם לאחר מחשבה עמוקה הוא החליט להיות בודהיסט או אולי אפילו מוסלמי. אם אתה אדם רציונלי שמקבל החלטות לאחר לימוד וחקירה אז באמת מגיע לך כל הכבוד. הצרה היא שלא כך זה עובד במערכות דתיות.

    בדתות יש שני סוגים של קבוצות מאמינים. הראשונה היא הקבוצה הפתוחה שמסתפקת בשטיפת מח קלה ומתירה לחבריה לגבש לעצמם דעות ואמונות עצמאיות. קהילות כאלה משתייכות לרוב לדת הממסדית ולראשיהן, שלעיתים קרובות מתפרנסים ממשכורות שמשולמות על ידי הממסד הדתי-ממלכתי, אין שום אמביציה להתבדל מדת הרוב ולהפוך לפלג נפרד. זה המצב בכנסיה הקתולית, בכנסיה האנגליקנית ובכנסיות הפרוטנסטנטיות של צפון אירופה. לפני כמה עשרות שנים זאת היתה גם התמונה בארץ ישראל ורוב הקהילות הדתיות שהיו קיימות אז, למעט החצרות החסידיות ומעט ישיבות חרדיות שהיוו מיעוט בקרב אלו שהגדירו את עצמם כדתיים, נסמכו על הרבנות הראשית ולבטח לא ניתן לכנותן בשם 'כת'.

    הקהילות הללו הולכות ונכחדות ואת מקומן תופסות הקהילות מהסוג השני.

    קהילות מהסוג השני הן אלה שנבנות סביב הנהגה כריזמטית שבאופן מודע החליטה להתבדל מהדת הממסדית ולהפוך לפלג או כת עצמאיים. רבני הקהילות הללו, בניגוד לרבני הקהילות מהזרם הממסדי, כבר אינם מתפרנסים רק מתקציבים ממסדיים (אף שבשנים האחרונות המשטר הקואליציוני הצליח להעמיד את השיטה על ראשה והמדינה החלה לתמוך דווקא ברבנים החוץ-ממסדיים). את הכנסותיהם, מעמדם וסמכויותיהם הרבנים הללו יונקים מציבור המאמינים שהם הצליחו לצבור סביבם ובתנאים אלה חייבת להתפתח תחרות על המאמינים. תחרות זאת כופה על הרבנים לבדל את עצמם באמצעות אמונות שונות, מדים שונים, מנהגים שונים ולנקוט בכל מיני טקטיקות של שכנועף שטיפת מח, הפחדות, לחצים חברתיים וכדומה במטרה לשמור על הקהילה הקיימת ולגייס לשורותיה חברים חדשים.

    רוב הקהילות מעבות את שורותיהם באמצעות הילודה הטבעית בתוך הקבוצה אבל בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות קצב הגיוס החיצוני שמתבצע באמצעות מחזירים בתשובה וציידי נפשות. עם היצע כה גדול, כל קהילה צריכה לחשוב לא רק על קליטת מצטרפים חדשים אלא גם על שימור החברים הקיימים ושני הלחצים הללו כופים על מרבית הקבוצות לאמץ טכניקות של כתות.

    כתות ופלגים לא ממסדיים אינם יכולים להרשות לעצמם לתת לכל חבר בקהילה לבחור בצורה מושכלת את אמונותיו ואת דרכו העתידית ולכן כל הקהילות הללו, ללא יוצא מהכלל, משקיעות משאבים אדירים בשטיפת מוחם של המאמינים, בין אם באמצעות מערכות חינוך עצמאיות שחושפות את ילדי הקהילה להשקפת עולם אחת בלבד ובין אם על ידי ישיבות מיוחדות ש'מוחקות' את אישיותו ואמונותיו של המצטרף החדש ומייצרות עבורו סט חדש של אמונות, דעות, העדפות והלכי חשיבה (לרוב באמצעות סיסמאות שהונפקו כמענה מראש לכל אתגר עתידי).

    הנושא הוא כמובן מורכב וסבוך אבל אם נסתפק בכותרות נוכל לומר שהדת שפעם נשלטה על ידי מונופול ממלכתי הופרטה ונפתחה לתחרות וכל פלג נאלץ עתה להתחרות מול כל שאר הפלגים על ליבם וכיסיהם של המאמינים. מצב זה בהכרח משחיז את טקטיקות השיווק, המכירה וה-after sale support של הקהילות הדתיות והתוצאה היא כתות כהגדרתן במאמר.

    זאת היא כמובן הסיבה מדוע אני שולל את הלגיטימיות של כל הכתות החרדיות ואת האפשרות שהן לא יותר מאשר קבוצות תמימות של אנשים שרק במקרה בחרו לאמץ בדיוק את אותן האמונות ואותם המדים. כשאתקל בקהילה חרדית שמרשה לחבריה לקרוא כל ספר, ללמוד כל נושא בכל מוסד אקדמי, לראות טלויזיה, לקרוא עיתונים לא חרדיים, לשמוע רדיו לא פיראטי ולשוטט בחופשיות באינטרנט אזי אשמח להתנצל על ההשמצה הגורפת אבל אין טעם לטרוח. אם אמנם קיימת קהילה כזאת היא תיעלם עוד לפני שאספיק להעביר להם את מכתב ההתנצלות.

    איני צריך לענות על האפשרות שאנשים בחרו להאמין בסט אמונות, להעריץ מנהיג וכו' מבחירה חופשית כיוון שבחירה חופשית מעין זאת מעולם לא ניתנה להם. אדרבה, הראה לי מישהו שלדעתך קיבל החלטה מושכלת ואני אוכיח לך שמדובר בשטוף מח שהחליט להצטרף לקבוצה עקב אילוצים לא רציונליים דוגמת משבר אישי, צורך בחברים, תחושת חשיבות מזוייפת שניתנה לו על ידי חברי הכת וכדומה.

    ספציפית לגבי חב"ד: בתנועה מתנהל עתה מאבק ירושה על כס האדמו"רות וכל הכיבודים, היוקרה והשליטה שמתלווים אליו. שתי קבוצות מתחרות על השליטה בחב"ד ואחת מהן היא הקבוצה המשיחית שמנסה להטות את הכף לטובתה על ידי הצגת השגים מעשיים בשטח. זאת אינה רק דעתי והרבה חסידים שאינם משתייכים לפלג המשיחי חושבים כמוני אף שלאיש אין מספיק אומץ להוציא את 'הכביסה המלוכלכת' החוצה ולהביע את דעתו בפומבי.

    הצעתי לך, לעולם אל תסתפק בעמדות הרשמיות של הכתות והפלגים ותמיד תשאל את עצמך 'למה הם עושים את זה' ו'מה יש להם להרויח מהמהלכים שלהם' (למשל, בזה שהם מכריזים שהרבי מליובאוויטש עדיין נמצא בין החיים). אם אתה עונה לעצמך שזאת אמונה כנה שהחסיד הגיע אליה בכוחות עצמו פשוט תצחק על עצמך וכנה את עצמך בתואר 'תמים'.

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אוגוסט 2011 22:39 הוסף ע״י בן - תגובה

    שלום עדי ותודה על תגובתך.

    את ההגדרה שלך לכת הבנתי היטב, ולא על זה שאלתי.
    פשוט העלתי נקודה על שאלת הלגיטימיות של כתות, כולל כתות דתיות שעונות היטב להגדרה שלך.
    כי משמע שאתה שולל את עצם הלגיטימיות של כל כת.

    כלומר, בהנתן תנועה דתית שעונה על כל הקריטריונים שלך לכת, ובה ישנה קבוצת חסידים הסוגדים למנהיג, מצייתים לו בכל מילה,מונעים את עצמם מתרבות נאורה וכל שאר התוספות שהבאת.
    כל זמן שזאת באמת אמונתם ותרבותם, והם הגיעו לכת מבחירתם החופשית בלי כפיה - מה הבעייתיות שבכך?
    מניין לנו היכולת להפריך את אמונתם ו/או לשלול את הלגיטימיות של אורח החיים שהם בחרו?

    למרות שגם אני אישית מזדהה עם החשיבה הרציונלית/אמפירית ועם תרבות מודרנית, אין לשכוח שתפיסת עולם אמפירית/רציונלית/מדעית/לוגית אינה הדרך היחידה להסתכל על העולם ולקבוע עובדות.
    וכן התרבות הנאורה והדמוקרטית אינה התרבות היחידה בעולם.

    חלק מעקרונות הפלורליזם זה לאפשר ריבוי דעות והשקפות.

    במילים אחרות, יתכן מקרה של תנועה דתית/חסידית העונה לחלוטין להגדרות של כת, שבה גם המנהיג וגם אנשי התנועה מאמינים באמונה הדוקה בכל עקרונותיהם.
    וכגון שהמנהיג באמת חלם/הזה שהוא המשיח (אני מדבר עקרונית ולא רומז למישהו ספיציפי), ובאמת משוכנע על פי כתבי הדת שהוא הראוי להנהיג להעביר את דבר האל לעם וכו',
    ושחברי התנועה מאמינים בכל נפשם שהמנהיג שלהם הוא השליח של האל ויש לציית לו בכל דבר, ושהם נבחרו להביא את הגאולה וכו'..
    במידה ואין כאן הונאה מכוונת, וגם המנהיג וגם החסידים מאמינים באמיתות דרכם - מניין לנו היכולת להפריך זאת?
    גם אם דברים אלה לא ניתנים לאימות, הרי שגם לא ניתנים להפרכה.

    לגבי ישיבת חבד רמת אביב -
    מבלי להצדיק את דרכם והשקפתם, לענ"ד לא ניתן להגיד שאין שום קשר בינם לבין היהדות...
    למרות השוני המחשבתי משאר הזרמים האורתודוכסיים, יש גם מכנה משותף לא קטן בהלכות ובאורח חיים, כך שלא ניתן לומר שזאת כת חיצונית שאין לה שום קשר ליהדות ורק מתחזה
    הטענה שהם שואפים להשתלט על כס האדמורות נשמעת לי ממש מופרכת.

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אוגוסט 2011 18:20 הוסף ע״י עדי אביר

    בן,

    ההגדרה היא לקט של ממספר רב של דעות שונות אבל אני מוכן לעמוד מאחוריה.

    בהגדרה שלי כת היא קבוצה בה הנהגת הקבוצה מצליחה להפעיל את חברי הקבוצה לתועלתה הפרטית, לרוב באמצעות טכניקות פסולות כמו שטיפת מח, לחצים נפשיים וכדומה. חברי הכת מאבדים את האישיות שלהם, לומדים להעריץ את המנהיגים ולקבל את כל דבריהם כאמת מוחלטת, נדחפים לנתק את קשריהם עם חברים ומכרים, מוותרים על כל קשר לא מבוקר עם העולם הסובב אותם ותורמים למנהיגים את זמנם, כישוריהם ולרוב גם את כספם.

    אני מוציא מכלל הכתות קבוצות שאין בהן את המרכיבים הללו: תנועת נוער, חבורות ידידים, מועדוני ברידג' ושחמט, אגודות ספורט ועוד אינספור התאגדויות לגיטימיות דומות.

    בכתות דתיות, לעומת זאת, תמצא את כל המאפיינים שמניתי במינונים כאלה או אחרים. כל החסידויות הן כתות בהן אדמו"רים כריזמטיים משתלטים על מחשבותיהם, אישיותם ומשאביהם של בני קהילתם. כך הדבר גם בפלגים החרדיים השונים ולאחרונה גם בישיבות הקיצוניות של הציונות הדתית.

    למעשה, כל אימת שאתה נתקל בקבוצה שכל חבריה לובשים מדים אחידים, מספרים סיפורי ניסים על אותו מנהיג אגדי, מפריחים סיסמאות זהות, דוגלים באותן האמונות, פועלים תחת איסור לקרוא ספרים ועיתונים שלא נכתבו על ידי אנשי הקבוצה, ומנועים משיטוט חופשי באינטרנט אתה יכול להיות סמוך ובטוח שזאת כת, ללא כל קשר לאמונות מאחוריהן היא מסווה את מטרותיה.

    חב"ד, ובמיוחד הכת המסוכנת שמתפתחת בישיבתו של הרב יוסי גינזבורג ברמת אביב, מנסה להצטייר כקבוצה של יהודים מלאי אהבה שמנסה להביא את האור לעולם. בפועל זאת כת של פולחן אישיות שמתחזה ליהדות ומטרתה להשתלט על כס האדמו"רות של חב"ד. קבוצה זאת מפיצה דעות אבסורדיות וחסרות כל שחר, שהקשר בינם לבין היהדות הוא כקשר שהיה בין כת הנוצרים הקדומים ליהדות. ראשי הכת הזאת מנצלים את חברי הקבוצה ושולחים אותן לבצע פעילות מיסיונרית בקרב האוכלוסיה החילונית של שכונה שלווה שאת צביונה הם רוצים לשנות.

    בפרק זה באתר תוכל למצוא מידע רב על פעילותה של כת חב"ד ולהסיק ממנו על החוקיות ששולטת על כל שאר הכתוב, המקומיות והזרות (דוגמת עדי יהוה, המוניס, הסינטולוגים וכדומה). אם הנושא מעניין אותך תוכל למצוא עליו מידע רב באינטרנט.

  • קישור לתגובה רביעי, 24 אוגוסט 2011 15:28 הוסף ע״י בן - תגובה

    האם ההגדרה הזאת היא הגדרה פרטית שלך, או שיש לה מקור פורמלי?

    והשאלה הפילוסופית העיקרית כאן היא להבדיל בין כת לגיטימית לבין כת בעייתית.
    מי אמר שכל כת היא פסולה?
    והרי חלק מעקרונות הפלורליזם זה לאפשר ריבוי דעות,השקפות ואורחות חיים. גם כאלה שנראים בעינינו שונים ומשונים.

    לענ"ד חלק מרכזי מההבדל בין כת לגיטימית לכת שלילית הוא באמונה האמיתית של ההנהגה וחבריה - אם המנהיג ו/או החברים יודעים שאין ממש באמונותיהם, ומשקרים ומשטים בהמון עם הבליהם לצורך שליטה ואינטרסים כאלה ואחרים, אזי זאת כת פסולה.
    ואם נמצא כת שעונה להגדרות הנ"ל, אבל יוכח שגם המנהיג וגם החברים באמת מאמינים באמונה הדוקה בכל עקרונותיהם, מניין לנו היכולת להפריך את אמונותיהם ו/או לפסול את הלגיטימיות שבאורח חיים שהם בחרו? (אפילו אם בעינינו זה אורח חיים מגביל,שפוט ופרימיטיבי)

התגובות האחרונות